מיניו
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| נהר המיניו חוצה את העיר אורנסה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 315 קילומטרים |
| ספיקה ממוצעת |
340 מ"ק לשנייה  |
| אגן ניקוז |
17,619 קמ"ר |
| מוצא |
Pedregal de Irimia |
| יובלים |
Neira, Louro River, Tamuxe River, Rio Mouro, Tea river, סיל, Ladra River, Caselas River, Coura river, Anllo River, Avia, Asma River, Búbal River, Azúmara River, Deva River, Arnoia River, Barxas, בפסקה זו 11 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
| שפך |
האוקיינוס האטלנטי |
| מדינות באגן הניקוז |
ספרד, פורטוגל |
 | |
  | |
נהר המיניו (בספרדית וגליסית: Miño; בפורטוגזית: Minho) הוא הנהר הארוך ביותר בגליסיה, באורך של 340 קילומטרים (210 מיל) . הוא מהווה חלק מהגבול הבינלאומי של ספרד עם פורטוגל. זהו הנהר הרביעי בגודלו בחצי האי האיברי, בנפח זרימת המים בו, אחרי דורו, אברו וטחו .
המיניו לאורך נתיבו מהווה מקור מים להשקיית כרמים ושטחים חקלאיים וסכרים שהוקמו לאורכו משמשים לייצור חשמל הידרואלקטרי. הקטע הסופי בנהר, עד שפכו לאוקיינוס האטלנטי מהווה חלק מן הגבול בין ספרד לפורטוגל. במפות אנגליות עתיקות, שמו של הנהר הוא הוא מינו (Minno).
מקור המיניו נמצא מצפון לעיר לוגו בגליסיה, בפדרגל דה אירימה (Pedregal de Irimia) . לאחר כ 73 קילומטרים (45 מיל), הנהר עובר דרומ654 hectoמטר מעוקב (530,000 acre feet)ית לחומת העיר הרומית העתיקה של לוגו, בזרימה ממוצאת של 42 מטר מעוקב לשנייה, וזורם דרומה דרך קניונים עד שהעמק מתרחב מצפון לעיר אורנסה. הנהר נסכר במאגרים מפורטומארין ועד פריירה. לאורכו, נבנו המאגרים הבאים: בלסאר עם 654 מיליון מטר מעוקב, פירס עם 182 מיליון מטר מעוקב, ולה עם 17 מיליון מטר מעוקב, קסטרלו עם 60 מיליון מטר מעוקב ופריירה עם 44 מיליון מטר מעוקב.
כ-20 ק"מ צפונית לעיר אורנסה, באוס פרס, זרימת הנהר הממוצעת היא של 102 מטר מעוקב לשנייה, בנקודת ההתמזגות עם מי היובל הראשי של הנהר, הסיל, עם 184 מטר מעוקב לשנייה. לאחר שהנהר יוצא מתחומי אורנסה, עומד על נתיבו סכר מרכזי אחד בפריירה ליד העיירה ריבדביה. באזור זה זרימתו הממוצעת של הנהר היא 316 מטר מעוקב בשנייה. בהמשך, הנהר זורם דרום-מערבה עד לנקודת המפגש עם גבול פורטוגל סמוך למלגאסו (Melgaço).
לאחר נתיב של 260 ק"מ שכולו בגליסיה, מנקודה זו המיניו מתווה את הגבול עם פורטוגל לאורך כ-80 ק"מ, בעיקר לכיוון מערב. העמק שדרכו הנהר זורם בקטע זה הוא אזור חקלאי שופע וירוק ובו גידולים חקלאיים, בעיקר תירס, תפוחי אדמה, כרוב, ואף קיווי. האזור אף ידוע בכרמי הגפנים מהם מיוצר יין ה"Vinho Verde" יין מבעבע קלות ויין ריביירו, שניהם מיוחדים לאזור זה. יין לבן ידוע מאזור זה הוא אלבריניו (Alvarinho בפורטוגזית או Albariño בספרדית ובגליסית).
סמוך לשפכו הנהר עובר בין העיר הספרדית Tui לעיר הפורטוגזית Valença do Minho, שתיהן סמוכות לגשר מרכזי לכלי רכב ולרכבת בין ספרד לפורטוגל. בשפך הנהר לאוקיינוס האטלנטי זרימת הנהר הממוצעת היא 420 מטר מעוקב לשנייה. המיניו הוא אחד הנהרות השופעים ביותר ביחס לגודל אגן הניקוז שלו באירופה.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- (Rio Miño: un rio maltratado בארכיון Wayback Machine (אורכב 15.10.2004))
- El Rio Miño y ciudad de Tui
- The Minho River Wine Tour
- Minho River border
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Christiane Zarfl, Christopher T. Robinson, Klement Tockner, The Rivers of Europe - The Mino River. pp. 210, Elsevier Science 2021. ISBN 9780081026137