מינסוטה (BB-22)

מינסוטה (BB-22)
	USS מינסוטה ב-1907
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	צי ארצות הברית
סדרה	קונטיקט
ציוני דרך עיקריים
מספנה	ניופורט ניוז שיפבילדינג
תחילת הבנייה	27 באוקטובר 1903
הושקה	8 באפריל 1905
תקופת הפעילות	9 במרץ 1907 – 1 בדצמבר 1921 (14 שנים)
אחריתה	נמכרה לגריטה ב-23 בינואר 1924
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 16,000 טון, מקסימלי: 17,949 טון
אורך	139.09 מטר
רוחב	23.42 מטר
שוקע	7.47 מטר
מהירות	18 קשרים
גודל הצוות	827 קצינים ומלחים
טווח שיוט	12,260 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	12 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 16,500 כוחות סוס
צורת הנעה	2 מדחפים
שריון	חגורת שריון: 6–11 אינץ' (152–279 מ"מ) ; ברבטות: 6–10 אינץ' (152–254 מ"מ) ; צריחים: 8–12 אינץ' (203–305 מ"מ) ; החימוש המשני: 7 אינץ' (178 מ"מ) ; מגדל הניווט: 9 אינץ' (229 מ"מ)
חימוש	4 תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) ; 8 תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) ; 12 תותחי 7 אינץ' (178 מ"מ) ; 20 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) ; 12 תותחי 3 פאונד 47 מ"מ (1.9 אינץ') ; 4 תותחי 1 פאונד 37 מ"מ (1.46 אינץ') ; 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ)

אוניית המערכה מינסוטה (BB-22), החמישית מתוך שש אוניות מערכה פרה-דרדנוט מסדרת קונטיקט, והייתה הספינה הראשונה של צי ארצות הברית לכבוד המדינה ה-32. היא הונחה בחברת בניית הספינות ניופורט ניוז בניופורט ניוז, וירג'יניה באוקטובר 1903, הושקה באפריל 1905, ונכנסה לשירות בצי האמריקאי במרץ 1907, ארבעה חודשים בלבד לאחר כניסתה לשירות של אוניית המערכה הבריטית המהפכנית אה"מ דרדנוט. מינסוטה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) וסוללה משנית של עשרים תותחי 7 ו-8 אינץ' (178 ו-203 מ"מ), שלא כמו דרדנוט, שנשאה חימוש רק תותחים גדולים שהפך אוניות מערכה כמו מינסוטה למיושנת.

זמן קצר לאחר שנכנסה לשירות, הצטרפה מינסוטה לצי הלבן הגדול להקפת כדור הארץ בשנים 1908–1909. השנים מ-1909 עד 1912 היו חסרות אירועים, אך לאחר מכן החלה האונייה להיות מעורבת בסכסוכים באיים הקריביים. היא תמכה במאמצים להשבית מרד בקובה ב-1912 וסיירה בחופי מקסיקו בשנים 1913–1914 במהלך המהפכה המקסיקנית. בשנת 1916, האונייה הוכנסה למילואים, אם כי היא חזרה במהירות לשירות כאשר ארצות הברית נכנסה למלחמת העולם הראשונה באפריל 1917. במהלך המלחמה הכשירה האונייה אנשי צי; בזמן ששייטה מול החוף המזרחי של ארצות הברית בספטמבר 1918, היא פגעה במוקש ימי שהונח על ידי צוללת גרמנית. הנזק הרב הצריך תיקונים ממושכים שהוציאו אותה משירות למשך שארית המלחמה. היא סייעה להחזיר חיילים אמריקאים מאירופה ב-1919 לפני שחידשה את תפקידיה בספינות האימונים בשנים 1920–1921, לפני שהוצאה משירותה בדצמבר 1921 ופורקה לגרוטאות במספנת הצי של פילדלפיה ב-1924.

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת קונטיקט עקבה אחר סדרת וירג'יניה, אך תיקנה כמה מהליקויים המשמעותיים ביותר בתכנון המוקדם יותר, בעיקר הסידור המרוכז של התותחים הראשיים וחלק מהתותחים המשניים. סוללה שלישונית כבדה יותר של תותחי 7 אינץ' (178 מ"מ) החליפו את התותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) שהיו בשימוש בכל העיצובים הקודמים בארצות הברית. למרות השיפורים, האוניות התיישנו על ידי אוניית המערכה הבריטית המהפכנית אה"מ דרדנוט, שהושלמה לפני רוב אוניות הסדרה קונטיקט.

מינסוטה הייתה באורך כולל של 456.3 רגל (139.1 מטרים), רוחב של 76.9 רגל (23.4 מטרים) ושוקע של 24.5 רגל (7.5 מטרים). הדחק האונייה היה 16,000 טונות ארוכות (16,260 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 17,666 טונות ארוכות (17,949 טונות) במעמס מלא. האונייה הונעה על ידי מנועי קיטור תלת דרגתיים עם שני צירים בדירוג של 16,500 כוחות סוס (12,300 קילוואט), עם קיטור המסופק על ידי שנים עשר דוודים של Babcock & Wilcox המופעלים על ידי פחם המתועלים לשלוש ארובות. מערכת ההנעה העניקה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). כפי שנבנתה, הותקנו לה תרנים צבאיים כבדים, אך אלה הוחלפו במהירות בתרני סריג ב-1909. היה לה צוות של 827 קצינים ומלחים, אם כי זה גדל ל-881 ומאוחר יותר ל-896.

האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ)/45 קליבר Mark 5 בשני צריחי תותחים תאומים על קו האמצע, אחד מקדימה ואחד מאחורה. הסוללה המשנית כללה שמונה תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) /45 קליבר ושנים עשר תותחי 7 אינץ' (178 מ"מ) /45 קליבר. תותחי ה-8 אינץ' הותקנו בארבעה צריחים תאומים באמצע האונייה, ותותחי ה-7 אינץ' הוצבו בקזמטים בגוף האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה עשרים תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) /50 קליבר מותקנים בקזמטים לאורך דופן גוף האונייה ושנים עשר תותחי 3 פאונד. היא גם נשאה ארבעה תותחי 1 פאונד (37 מילימטרים (1.5 אינץ')). כפי שהיה סטנדרטי עבור אוניות ראשה של התקופה, היא נשאה ארבעה צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מילימטרים), שקועים בגוף שלה בצד הרוחב.

חגורת השריון הראשית של מינסוטה הייתה בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים) מעל מחסני התחמושת וחללי מכונות ההנעה ובעובי 6 אינץ' (152 מילימטרים) בשאר האזורים. לצריחי תותחי הסוללה הראשיים היו חזיתות בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים), ולברבטות התומכות היה שריון בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים). לצריחים המשניים היה שריון חזיתי בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים). למגדל הניווט היו דפנות בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים).

היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השדרית של מינסוטה הונחה בחברת בניית הספינות ניופורט ניוז בניופורט ניוז, וירג'יניה ב-27 באוקטובר 1903, והיא הושקה ב-8 באפריל 1905. האונייה נכנסה לשירות בצי האמריקני ב-9 במרץ 1907, עם קפטן ג'ון האברד כמפקדה הראשון. לאחר מכן, האונייה ערכה שייט ניסויים מול חופי ניו אינגלנד לפני שהשתתפה בתערוכת ג'יימסטאון, ציון יום השנה ה-300 למושבה ג'יימסטאון, היישוב האנגלי הקבוע הראשון ביבשת אמריקה. היא נכחה בטקס בין 22 באפריל ל-3 בספטמבר.

מינסוטה הצטרפה לצי הלבן הגדול ב-16 בדצמבר 1907, כאשר הם עזבו את המפטון רודס כדי להתחיל בהקפת כדור הארץ. השייט של הצי הלבן הגדול נתפס כדרך להפגין כוח צבאי אמריקאי, במיוחד כלפי יפן. המתיחות החלה לעלות בין ארצות הברית ליפן לאחר ניצחונה של האחרונה במלחמת רוסיה–יפן ב-1905, במיוחד בשל התנגדות גזענית להגירה היפנית לארצות הברית. העיתונות בשתי המדינות החלה לקרוא למלחמה, ורוזוולט קיווה להשתמש בהפגנת הכוח הימי כדי להרתיע את התוקפנות היפנית. הצי שייט דרומה לאיים הקריביים ולאחר מכן לדרום אמריקה, וערך עצירות בפורט אוף ספיין, ריו דה ז'ניירו, פונטה ארנס וולפראיסו, בין ערים אחרות. לאחר הגעתו למקסיקו במרץ 1908, הצי בילה שלושה שבועות באימון ירי. לאחר מכן חידש הצי את מסעו במעלה חוף האוקיינוס השקט של אמריקה, ועצר בסן פרנסיסקו ובסיאטל לפני שחצה את האוקיינוס השקט לאוסטרליה, ועצר בדרך בהוואי. העצירות בדרום האוקיינוס השקט כללו את מלבורן, סידני ואוקלנד.

לאחר שעזב את אוסטרליה, פנה הצי צפונה לפיליפינים, ועצר במנילה, לפני שהמשיך ליפן שם נערך טקס קבלת פנים ביוקוהמה. לאחר מכן ערך הצי שלושה שבועות של תרגילים במפרץ סוביק בפיליפינים בנובמבר. האוניות חלפו על פני סינגפור ב-6 בדצמבר ונכנסו לאוקיינוס ההודי; הם הטעינו פחם בקולומבו לפני שהמשיכו לתעלת סואץ והטעינו שוב פחם בפורט סעיד, מצרים. הצי ביקר במספר נמלים ים תיכונים לפני שעצר בגיברלטר, שם צי בינלאומי של ספינות מלחמה בריטיות, רוסיות, צרפתיות והולנדיות קיבל את פני האמריקנים. לאחר מכן חצו האוניות את האוקיינוס האטלנטי כדי לחזור להמפטון רודס ב-22 בפברואר 1909, לאחר שעברו 46,729 מיילים ימיים (86,542 ק"מ). שם ערכו סקירה ימית עבור תאודור רוזוולט.

עם שובה, מינסוטה שובצה לצי האטלנטי. היא בילתה את שלוש השנים הבאות בחוף המזרחי של ארצות הברית בניהול שגרה בזמן שלום של הפלגות אימונים, מלבד הפלגה אחת לתעלת למאנש ב-1910. החל משנת 1912 החלה האונייה לפעול באיים הקריביים, במיוחד לאחר שהחלה פרוץ תסיסה במספר מדינות באזור. בששת החודשים הראשונים של 1912 היא סיירה במימי קובה; היא נסעה לבסיס האמריקני במפרץ גואנטנמו כדי לתמוך בדיכוי המרד על האי בין 7 ל-22 ביוני. באמצע 1913, היא סיירה בחוף המזרחי של מקסיקו במהלך המהפכה המקסיקנית. היא חזרה ב-1914, עם הפלגות שם מ-26 בינואר עד 7 באוגוסט ו-11 באוקטובר עד 19 בדצמבר. במהלך התקופה הראשונה, ארצות הברית כבשה את וראקרוס כדי להגן על האינטרסים של ארצות הברית. ב-1915 חזרה מינסוטה לארצות הברית וחידשה את שגרת האימונים הקודמת שלה עם הפלגות מזדמנות לאיים הקריביים. בנובמבר 1916, היא שובצה למילואים כאוניית הדגל של כוח המילואים, הצי האטלנטי.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינסוטה חזרה לשירות פעיל לאחר שארצות הברית הכריזה מלחמה על גרמניה ב-6 באפריל 1917, ונכנסה למלחמת העולם הראשונה. היא שובצה לפלגה הרביעית של כוח אוניות המערכה, שבסיסה בטנג'יר סאונד במפרץ צ'ספיק. היא בילתה את המלחמה כספינת אימונים לתותחנים ואנשי חדר מכונות. במהלך תקופה זו, תת-אדמירל אלברט וו. גרנט, מפקד כוח אוניות המערכה הראשון, הנהיג תוכנית לחיזוק מחיצות האוניות שבפיקודו. זה שיפר את יכולתם לספוג נזקים מתחת למים ולהישאר צפים. ב-29 בספטמבר 1918, בזמן ששייטה מול האי פנוויק עם המשחתת USS איזראל, היא פגעה במוקש ימי שהונח על ידי הצוללת U-117, אשר גרם נזק חמור אך לא גרם לנפגעים. הפיצוץ קרע חור פעור בגוף ממסגרת 5 ועד מסגרת 16, ומהשדרית לקצה התחתון של חגורת השריון. החרטום הוצף, אך המחיצות שתוקנו מנעו מההצפה להתפשט. בהפלגה במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש), מינסוטה הגיעה חזרה למספנת הצי של פילדלפיה, שם בוצעו תיקונים. העבודה נמשכה חמישה חודשים, עד אז חתמה גרמניה על שביתת הנשק שסיימה את המלחמה.

ב-11 במרץ 1919, מינסוטה חזרה לשירות עם כוח הסיירות והתחבורה, ועשתה שלוש נסיעות לברסט, צרפת כדי להחזיר חיילים אמריקאים משדות הקרב של אירופה. במהלך ההפלגות היא החזירה למעלה מ-3,000 חיילים; משימה זו הסתיימה ב-23 ביולי. האונייה בילתה את השנתיים הבאות כספינת אימונים לצוערים מהאקדמיה הימית של ארצות הברית. היא ערכה שתי הפלגות קיץ ב-1920 וב-1921 לפני שהוצאה משירות ב-1 בדצמבר 1921. היא נמחקה מרשימות הצי באותו יום ונמכרה לגרוטאות ב-23 בינואר 1924. מינסוטה התפרקה לאחר מכן לגרוטאות במספנת הצי של פילדלפיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מינסוטה בוויקישיתוף