מיסופוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, חלקים מהערך לא מובנים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מיסופוניהאנגלית: Misophonia) או רגישות שמיעתית היא הפרעה נוירופסיכיאטרית המתבטאת ברגשות שליליים המגיעים עקב שמיעה של קול מסוים, הקול יכול להיות בעוצמה נמוכה או גבוהה. המושג נטבע לראשונה בידי מדעני המוח האמריקאים פול ומרגרט ג'אסטרבוף. מיסופוניה לא מסווגת כהפרעה נפרדת במדריכי האבחון הפסיכיאטריים DSM-5 (ארצות הברית) או ב- ICD-10 (אירופה). ב-2013 שלושה פסיכיאטרים מהמרכז האקדמי-רפואי באמסטרדם גיבשו אבחנה להפרעה זאת לפיה הומלץ שהיא תסווג כהפרעה פסיכיאטרית נפרדת.

לפעמים מיסופוניה נגרמת כתוצאה של OCD או בעיות פסיכולוגיות.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים הלוקים במיסופוניה חשים לרוב עצבנות או חרדה בעת האזנה לקולות מסוימים כגון: כחכוח בגרון, גזיזת ציפורניים, לעיסה, שתייה, צחצוח שיניים, נשימה, דיבור, התעטשות, פיהוק, הליכה, לעיסה של מסטיק, הטלת צואה, צחוק, נחירה, בליעה, הקלדה, שיעול, זמזום, שריקה, חריטה של סרגל או סכו"ם במשטח, שירה, חזרה של אותו הצליל מספר פעמים, מתיחת שריר ועוד.

לאחר שמיעת הצלילים הלוקים בהפרעה חווים בסימפטומים של תגובת הילחם או ברח כגון: הזעה, מתיחת שריר, חוסר אונים וקצב לב מואץ. חלקם אפילו מושפעים מגירויים חזותיים. ההפרעה מאופיינת גם בחרדה שיוצרת התנהגות נמנעת - מה שעלול להוביל לירידה בסוציאליזציה. חלק מהלוקים בהפרעה מרגישים כפייה לחקות את מה שהם שומעים או רואים. לחיקוי יש היבט פליאטיבי שגורם ללוקה להרגיש טוב יותר והוא יכול לעורר חמלה ואמפתיה שיחד מקלות על הלוקה.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול במיזופוניה כמו גם ברגישות יתר לרעש בכללותה, היפראקוזיס, הוא על ידי טיפול TRT או טיפול CBT. אמנם קיים מספר מוגבל של מאמרים וסקירות ספרות על הטיפול במיסופוניה מאחר שהיא תת-סעיף קטן יחסית של ההיפראקוזיס, אולם ישנם מספיק נתונים מבוקרים על TRT והיפראקוזיס או CBT והיפראקוזיס. חלק מהטיפול יכול להיות על ידי הוספת צליל חיצוני - על ידי מחולל קול חיצוני, בדומה לטיפול בטינטון (טיניטוס) או בהיפראקוזיס. רעש יכול להיווסף לסביבתו של הלוקה בעזרת יוצר קול כלשהו או ישירות לאוזנו של הלוקה בעזרת רכיב שדומה למכשיר שמיעה שממוקם מאוחרי האוזן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]