מיקלוש ואשארהיי
 | |
| לידה |
9 באוקטובר 1917 רייקה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
31 ביולי 2001 (בגיל 83) בודפשט, הונגריה |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות אובודה |
| שפות היצירה |
הונגרית |
| צאצאים |
מריה ואשארהיי |
  | |
מיקלוש ואשארהיי (בהונגרית: Vásárhelyi Miklós; רייקה, 9 באוקטובר 1917 – בודפשט, 31 ביולי 2001) היה עיתונאי יהודי-הונגרי. בשנת 1956 היה ראש לשכת העיתונות הממשלתית של ממשלות אימרה נאג' השנייה והשלישית.[1] חבר האספה הלאומית ההונגרית, מקבלי אות לגיון הכבוד הצרפתי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקלוש ואשארהיי נולד במשפחה יהודית ובילה את ילדותו ברייקה (אז שמה היה פיומה). הוא החל את לימודיו שם, ובשנים 1936–1937 למד בפקולטה למשפטים של האוניברסיטת רומא. בשנת 1939, עבר להונגריה, שם המשיך את לימודיו בפקולטה למשפטים ומדע המדינה של אוניברסיטת דברצן. באותה תקופה הוא הפך לחבר במפלגת הקומוניסטים של הונגריה. במלחמת העולם השנייה הצטרף לאלה שהתנגדו למלחמה, עד 1941 היה מזכיר ארגון הנוער הסוציאל-דמוקרטי באובודה. לאחר כניסתה של הונגריה למלחמה (26 ביוני 1941), נלקח למחנות שירות העבודה שהיו עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי (אולי נלקח גם מסיבות פוליטיות). לאחר הכיבוש הגרמני הפך לחבר בהתנגדות המזוינת.
לאחר המלחמה פך לעובד של העיתון Szabadság ולאחר מכן Szabad Nép. בתפקיד זה השתתף בחוזה פריז (1947) ב-1950 היה נשיא הרדיו ההונגרי לתקופה קצרה, ב-1951 הפך לעורך האחראי של Művelt Nép Könyvkiadó, ובין 1952 ל-1954 הפך לעורך הראשי של העיתון Hungary–Vengrija. במאי 1954 הפך לסגן נשיא לשכת המידע של מועצת השרים.
הוא תמך של אימרה נאג' ובמאמצי הרפורמה שלו ולכן באפריל 1955 החליפו אותו "הקומוניסטים הקשוחים" יחד עם כל שאר הקומוניסטים הרפורמים, אך לא גירשו אותו מהמפלגה. עם זאת, ב-27 במאי 1955 יחד עם מיקלוש גימש, הוא דרש סקירה של משפט רייק בישיבת מפלגה ולאחר מכן חתם על מזכר בדרישה להפסיק את השליטה בחיי התרבות. מסיבה זו, בשנת 1955 גורש מהמפלגה.
לאחר גירושו עבד כספרן, אז בתקופת המהפכה ב-1956, ב-1 בנובמבר, הוא הפך לראש לשכת העיתונות הממשלתית. ביום המתקפה הסובייטית, ב-4 בנובמבר, ברח לשגרירות יוגוסלביה יחד עם חברי ממשלה נוספים, ממנה נאלץ לצאת ב-23 בנובמבר. הם גורשו לרומניה, שם הוחזקו ב-Snagov. הם הוחזרו להונגריה ב-10 באפריל 1957. במשפט אימרה נאג', הוא נידון ל-5 שנות מאסר.
ב-1960 שוחרר מהכלא בחנינה פרטנית, ולאחר מכן עבד כמגיה בהוצאת Képzőművészeti, אך בשל עברו הפך לנטל עבור ההוצאה לאור ולכן פוטר. הוא הצליח להשיג עבודה בחברת בנייה, שם הפך לקניין חומרים עד 1972. בינתיים התפרנס גם מתרגום, ומשנת 1965 הפך לחבר צוות בכתב העת "חיים ומדע" (Élet és Tudomány), ולאחר מכן מ-1972 הפך לחבר צוות במכון ללימודי ספרות של האקדמיה ההונגרית למדעים וערך מחקר היסטורי על העיתונות. משנת 1973 היה הדרמטורג של MAFILM (אולפני הסרטים של הונגריה).
הוא סייע באופן פעיל ביישום שינוי המשטר, תמך בשיקומם של חללי התגמול לאחר המרד ההונגרי. בשנת 1988, הפך לחבר מייסד ב־NEW March Front ובוועדת הצדק ההיסטורי. הוא גם נשא נאום בקבורה מחדש של אימרה נאג' וחבריו.
לאחר חילופי המשטר הפך לאחד מהחברים המייסדים של הדמוקרטים החופשיים, ובין 1990 לבין 1994 היה גם חבר פרלמנט. בין 1994 לבין 2001, כיהן גם כיו"ר חבר הנאמנים של קרן סורוס.[2]
בתו מריה ואשארהיי (1953–), סוציולוגית, עיתונאית, חברה מייסדת של המפלגה של הדמוקרטים החופשיים בהונגרי. (SZDSZ).
העיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאביב 1945 הוא עבד כעיתונאי ועורך של עיתון המפלגה הקומוניסטית "עם חופשי" (Szabad Nép).
כתבותיו בעיתונים, דיווחיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
1949-1945[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Az utolsó szegeket verjük a feudális nagybirtokrendszer koporsójába (Szabad Nép, 1945. június 10.)
- „Az új politikai rendőrség a nép fegyvere a reakciónak és a fasizmusnak megsemmisítésére" - Péter Gábor nyilatkozik a politikai rendőrség működéséről, céljairól és bírálóiról (Szabad Nép, 1945. június 29.)
- Az angolszászok leszavazták a Szovjetunió minden magyar-támogató gazdasági javaslatát (Szabad Nép, 1946. október 6.)
- Javaslat a magyar-jugoszláv lakosságcseréről (Szabad Nép, 1946. augusztus 25.)
- Munkásárulók alkonya Európában (Szabad Nép, 1947. február 2.)
- Báránybőrbe bujtatott farkasok (Szabad Nép, 1947. április 20.)
- Új nagyhatalmi tényező - A keleteurópai demokráciák külpolitikája (Szabad Nép, 1947. június 1.)
- Akik rossz hírünket keltik a világban - Az Associated Press, a Reuter, a Newyork Times budapesti tudósítói a hazai reakció segítségével valótlanságokat írnak a magyar demokráciáról (Szabad Nép, 1947. június 22.)
- „A Wall Street önzetlenségében hinni annyi, mint csodákban bízni” (Szabad Nép, 1947. augusztus 17.)
- Kétszáz külföldi újságíró Rákosi Mátyásnál (Szabad Nép, 1947. augusztus 30.)
- Az amerikai övezetben tilos a Hitler-ellenes propaganda (Szabad Nép, 1947. október 10.)
- Banditák, terroristák az olasz reakció és az imperialisták szolgálatában (Szabad Nép, 1947. október 12.)
- Felszámoljuk az ötödik hadoszlopot (Szabad Nép, 1947. november 22.)
- A munkásbíróság vizsgája (Szabad Nép, 1947. december 5.)
- Shvoy úr, a fehérvári püspök, aki kiközösítette a népbarát bakonykúti plébánost (Szabad Nép, 1948. május 8.)
- Vér tapad a fekete reakció kezéhez - A pócspetri plébános által felizgatott tömeg tüntetésén egy volt horthysta zászlós meggyilkolta Takács Gábor rendőr őrvezetőt (Szabad Nép, 1948. június 6.)
- A newyorki Reichstag-per (Szabad Nép, 1948. október 31.)
- Söpörjenek a maguk portája előtt! - A Szabad Nép munkatársának helyszíni beszámolója az ENSZ Mindszenty-tárgyalásáról (Szabad Nép, 1949. május 11.)
- A BÉKEFRONT-A GYŐZELEM FRONTJA (Szabad Nép, 1949. június 30.)
- A „demokraták" - akik Tito oldalán állanak (Szabad Nép, 1949. szeptember 4.)
1950 -[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניגודי האימפריאליסטים - לאור העיתונות שלהם (Tássadalmi Szemle - 1951. מס' 2)
- תחיית האימפריאליזם הגרמני (ביקורת חברתית - מס' 2–3, 1952)
- ניסיונות ממשלת ההון המונופול האמריקאי לחדד את המצב הבינלאומי (Tássadalmi Szemle - 1953. מס' 7–8)
.jpg)
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיטור מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של הונגריה דרג זהב (1948)
- לוחית זיכרון של אימרה נאג' (1996)
- מדליית הזיכרון של פאל דמני (1997)
- לגיון הכבוד הצרפתי (1997)
- הפרס הגדול של Pro Renovanda Cultura Hungariae (1998)
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Az Atlanti Szövetség. Összeesküvés a béke ellen; Művelt Nép, Bp., 1953 (Útmutató városi és falusi előadóknak)
- Die Entwicklung des sowjetischen Aussenhandels mit den europäischen Ostblockstaaten seit der Gründung des Comecon (1949–1963); Keller, Aarau, 1967
- A hatalom mestersége; Magvető, Bp., 1972
- Az ellenforradalmi rendszer baloldali sajtójáról. Szöveggyűjtemény. 1919–1944; összeáll. Márkus László, Vásárhelyi Miklós; Magyar Újságírók Országos Szövetsége, Bp., 1975
- Nem engedélyezem! A Cenzura Bizottság dossziéjából; összeáll., sajtó alá rend. Márkus László, Szinai Miklós, Vásárhelyi Miklós; Kossuth, Bp., 1975
- „Lesz magyar újjászületés”. Az új élet hétköznapjai 1944. szeptember 1.–1945. május 1.; vál., szerk. Pór Edit és Vásárhelyi Miklós; Magvető, Bp., 1975
- Közjáték Algírban. 1942–43; Magvető, Bp., 1976 (Gyorsuló idő)
- A lord és a korona; Kossuth, Bp., 1977 (Népszerű történelem)
- Így élt Garibaldi; Móra, Bp., 1983 (Így élt)
- Magyarország 1956. A forradalom, előzményei és utóélete; s.n., s.l., 1986
- Miklós Vásárhelyi. La rivoluzione ungherese. Imre Nagy e la sinistra; riporter Federigo Argentieri, bev. Fejtő Ferenc; Levi, Roma, 1988
- Ellenzékben; összeáll., szerk. Tóbiás Áron; Szabad Tér, Bp., 1989 (Huszadik század)
- Beszélgetések Vásárhelyi Miklóssal; interjúk Federigo Argentieri, Barna Imre, előszó Massimo D’Alema, olaszból ford. Betlen János, Barna Imre; Magyar Könyvklub, Bp., 2000
- A bilincsbe vert beszéd, Irodalom Kft., Bp., 2002 ISBN 963-204-723-0
- A történelemben. Vásárhelyi Miklós válogatott beszédei és írásai a nyolcvanas-kilencvenes évekből; sajtó alá rend. Vásárhelyi Júlia, előszó Kenedi János; Élet és Irodalom, Bp., 2006
תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bernard Lelong · Jean-Luc Lancrey-Javal: Mágikus Kordillerák (Cordillère magique) – Művelt nép, Budapest, 1956
- William Cooper: Professzor az uborkafán (The Struggles of Albert Woods) – Európa, Budapest, 1962
- Roger Chateauneu: Acélhárfák (Les harpes de fer) – Magvető, Budapest, 1962
- Alan Sillitoe: Az ajtó kulcsa – Európa, Budapest, 1963
- William Somerset Maugham: Téli utazás – Európa, Budapest, 1964 · Fordította: Benedek András, Fóthy János, Karig Sára, Nagy Péter, Réz Ádám, Szíjgyártó László, Udvarhelyi Hanna, Vályi Nagy Ervin, Vásárhelyi Miklós
- Bertolt Brecht: Bertolt Brecht színművei I-II. – Magyar Helikon, Budapest, 1964 · Fordította: Bernáth István, Csorba Győző, Fáy Árpád, Garai Gábor, Görgey Gábor, Hajnal Gábor, Háy Gyula, Jékely Zoltán, Ladányi Mihály, Nemes Nagy Ágnes, Réz Ádám, Ungvári Tamás, Vas István, Vásárhelyi Miklós, Viktor János
- Pierre Gamarra: A Goncourt-díjas gyilkos (L’assassin a le prix Goncourt) – Európa, Budapest, 1964
- Dymphna Cusack: Ketten a halál ellen (Say no to death) – Tevan, Békéscsaba, 1991 · ISBN 9637900160
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיולה קוזאק: ספירת המלאי מוכנה מיקלוש ואשארהיי, הוצאת Balassi, בודפשט, 2017
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A Nagy Imre-kormány sajtófőnöke voltam, beszelo.c3.hu
- ^ Vásárhelyi Mária Facebook posztjában idéz az apja életrajzából - 2021.03.11