מכמונת מהירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מכמונת מהירות היא מכשיר המשמש לאכיפה של מהירות הנסיעה המותרת של כלי רכב. ישנם סוגים שונים של מכמונות מהירות, המבוססים על עקרונות פיזיקאליים שונים, ודרכי הפעלה שונות - באופן אוטומטי או ידנית על ידי שוטר.

סוגי מכמונות מהירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדידה באמצעות לייזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מד מהירות לייזר
שוטר תנועה ישראלי מודד מהירות של רכב נוסע באמצעות מכמונת מהירות ידנית המבוססת לייזר
שוטר אמריקאי מודד מהירות של רכב נוסע באמצעות מכמונת מהירות ידנית מבוססת לייזר
מכמונת מהירות אוטומטית המבוססת על אפקט דופלר, נפוצה באנגליה ואוסטרליה ודומה מאוד למכמונת מהירות מסוג מולטנובה שנמצאת בשימוש על ידי משטרת ישראל

מכמונות מהירות מסוג זה משתמשות בפולסים של לייזר באור תת-אדום על-מנת למצוא את מרחק הרכב מהמכשיר בהפרשי זמן קצרים וקבועים מראש, וע"י כך לחשב את מהירות הנסיעה. המכשיר מופעל ידנית על ידי שוטר, בדרך-כלל ממרחק של כמה מאות מטרים[1]. אם המכשיר מראה שמהירות נסיעת הרכב גבוהה מהקבוע בחוק, השוטר יסמן לנהג לעצור, וייתן לו את העונש הקבוע בחוק באותה מדינה - אזהרה, קנס, הזמנה למשפט או אף שלילת רישיון והחרמת הרכב. המכשיר נכנס בעולם בשנות ה-90 של המאה ה-20[2], וגם בישראל[3], אך ב-2001 הוגשה עתירה לבית המשפט העליון על מידת אמינותו[4]. בספטמבר 2003 קבע בית הדין לתעבורה בירושלים כי תוצאות המדידה של אקדח הלייזר קבילות בבית משפט[5]. במקביל הוגשה עתירה בטענה שקרן הלייזר של מד המהירות עלולה לפגוע בעיני הנוסעים[6].

בשנת 2009 שוב הוגשה עתירה בעניין אמינות מד מהירות הלייזר שבידי משטרת ישראל[7]

ב-2 בינואר 2018 חשף מפקד אגף התנועה, ניצב דורון ידיד שהמשטרה החלה לערוך ניסוי שבמסגרתו נהג שיצולם במצלמות האכיפה בכבישים כשהוא נוסע במהירות מופרזת או באור אדום יקבל מיסרון על כך שהוא ביצע עבירה - עוד לפני קבלת הדו"ח[8].

בישראל, על פי פסיקת בית המשפט[9], ניתן להרשיע אדם באמצעות קריאת מהירות של מד-לייזר אך ורק אם המדידה נעשתה ממרחק של פחות מ-300 מטרים, והמכשיר עבר כיול באותו יום.

מדידה באמצעות אפקט דופלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מכ"ם דופלר

מכמונות מהירות מסוג זה הן למעשה גרסה מזערית של מכ"ם דופלר, המשתמש באפקט דופלר על-מנת למצוא את מהירות הנסיעה. המכשיר משדר גל אלקטרומגנטי בתדר מסוים אל עבר כלי רכב אשר מגיע ממולו, ובעקבות אפקט דופלר, לגל המוחזר תדר מעט שונה. באמצעות מדידת הפרש התדרים, ניתן לחשב את מהירות הנסיעה. מכמונות מסוג זה קיימות בתצורה ידנית או אוטומטית.

הפעלה ידנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכשיר הידני דומה בצורתו לאקדח, וכולל בתוכו גם מצלמה. השוטר מכוון את המכשיר לכיוון רכב שמגיע מולו, ואם הרכב נוסע במהירות קבועה מעל המותר בחוק - המכשיר מצלם את חזית הרכב (ואת לוחית הרישוי שלו), ומאוחר יותר מתבצע מעבר על התמונות ושליחת קנסות.

הפעלה אוטומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכמונות מהירות אוטומטיות מוצבות בצידי הדרכים, בדרך-כלל בשולי כבישים מהירים, והן מכוונות מראש לצלם רק רכבים שנוסעים במהירות גבוהה מהמותר בחוק עבור אותו קטע כביש ספציפי. עקב מחירן הגבוה של מכמונות אלו, ועל-מנת ליצור הרתעה גדולה יותר, נוהגים גורמי אכיפת החוק לפזר מספר גדול של מכשירי דמה, הזהים בצורתם למכמונת מהירות אך חלולים מבפנים. ממבט חטוף לא ניתן להבדיל בין מכמונת אמיתית לבין דמה, ובכך נוצרת הרתעה שמונעת מנהגים מלעבור על החוק.

בשנים 2011–2012, התקין אגף התעבורה של משטרת ישראל עשרות מצלמות מהירות חדישות הפועלות באופן אוטומטי[10]. בנובמבר 2013 הסכימה המשטרה לפרסם רשימה מלאה שלהם ומיקומם[11].

במרץ 2018 נחשף כי למצלמות המהירות שהתקינה משטרת ישראל אין תו תקן ישראלי, ולכן טענו נהגים שהן לא אמינות[12], אף על פי שהן מופעלות באירופה בהצלחה כ-15 שנים[13]. עקב כך זיכה בית המשפט 21 נהגים מעבירות תנועה[14]. אולם מיד אחר כך הודיע מכון התקנים הישראלי שבבדיקה שנערכה נמצא שמצלמות אמינות[14], וגם בדיקה שערך הטכניון קבע שהן אמינות[15].

מדידה באמצעות מהירות ממוצעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכבישי אגרה אוטומטיים, העושים שימוש בטכנולוגיית זיהוי מספר הרכב מתוך תמונה על-מנת לגבות את אגרת הדרך, ניתן לחשב בקלות את המהירות הממוצעת של הרכב בקטע דרך ידוע מראש. אם המהירות הממוצעת של כלי הרכב לאורך קטע דרך מסוים עולה על המהירות הקבועה בחוק, הנהג מקבל קנס. שיטה זו נהוגה בצרפת. בישראל, נכון ל-2018, הכבישים בהם קיימת מערכת אוטומטית לזיהוי לוחיות רישוי הם כביש 6, מנהרות הכרמל והנתיב המהיר בכביש 1, אולם נכון ל-2010 לא נעשה במערכת זו שימוש על-מנת לאכוף מהירות נסיעה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מד מהירות לייזר, באתר גלובס, 24 ביולי 2005
  2. ^ יוסי ורטר, חידושים והמצאות - אקדח לייזר יחליף את מכמונת המהירות, חדשות, 23 באוקטובר 1991
  3. ^ עו"ד נח צבי, ‏הוכחה אמינות מד המהירות המשטרתי, באתר גלובס, 4 באפריל 2000
    דניאל שמיל, השימוש במד מהירות לייזר הוקפא בעקבות תאונה בה נפגע שוטר שהפעיל את המכשיר, באתר TheMarker‏, 30 במרץ 2008
  4. ^ צבי הראל, בית המשפט העליון ידון בסוגיית אמינותו של מד מהירות הלייזר, באתר הארץ, 18 במאי 2001
  5. ^ אסף בר-שי, השופט חן: אקדח הלייזר אמין, באתר TheMarker‏, 12 בספטמבר 2003
  6. ^ שמואל דקלו, ‏"קרן הלייזר של מד מהירות כלי הרכב עלולה לפגוע בעיני הנוסעים", באתר גלובס, 22 במאי 2003
  7. ^ נועם שרביט, ‏האם ביהמ"ש מחץ את "הדבורה", מד המהירות של משטרת התנועה?, באתר גלובס, 14 בספטמבר 2009
    נועם שרביט, ‏ביהמ"ש: מד המהירות "דבורה" אמין, אך אופן הפעלתו יביא לזיכוי נהגים, באתר גלובס, 14 בספטמבר 2009
  8. ^ רענן בן צור, פיילוט במשטרה: נתפסת במצלמה מבצע עבירת תנועה? קבל SMS, 02.01.18
  9. ^ גיא ברלס‏, זכאי מחמת הספק, באתר וואלה!‏, 22 בפברואר 2007
  10. ^ דובי בן גדליהו, ‏חיסכו אלפי שקלים בשנה: המיקומים המדויקים בהם הותקנו מצלמות מהירות חדשות בכבישים וברמזורים, באתר גלובס, 25 במאי 2011
    דניאל שמיל, כל מה שצריך לדעת על מצלמות הכבישים החדשות, באתר TheMarker‏, 5 בפברואר 2012
    דניאל שמיל, בקרוב: 21 מצלמות מהירות חדשות; צפו במיקומים, באתר TheMarker‏, 23 בדצמבר 2012
  11. ^ דניאל שמיל, המשטרה פירסמה רשימה מלאה של מצלמות מהירות המוצבות בכבישים, באתר TheMarker‏, 26 בנובמבר 2013
  12. ^ משה ליכטמן, ‏המשטרה מודה: חלק ממצלמות המהירות לא אמינות, באתר גלובס, 20 במרץ 2018
  13. ^ דניאל שמיל וגיא גרימלנד, דור חדש של מצלמות מהירות מזהה חמש עבירות תנועה בו זמנית, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2010
  14. ^ 1 2 אלה לוי-וינריב, ‏מחדל מצלמות המהירות: ביהמ"ש זיכה 21 נהגים מעבירות תנועה, באתר גלובס, 6 בספטמבר 2018
    אתר למנויים בלבד אפרת נוימן, בית המשפט קבע: לא הוכח שמצלמות המהירות אמינות - 21 נהגים זוכו, באתר TheMarker‏, 6 בספטמבר 2018
  15. ^ משה ליכטמן, ‏מצלמות המהירות חוזרות? "נמצאו עם אמינות גבוהה", באתר גלובס, 29 באוגוסט 2018