מכתש פגיעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מכתש הפגיעה "הרשל" במימס, ירחו של שבתאי. המכתש קרוי על שם ויליאם הרשל, אסטרונום בריטי שגילה את כוכב הלכת אורנוס.

מכתש פגיעה הוא שקע שנוצר מפגיעת עצם גדול בפניו של עצם אחר. על פי רוב משמש המונח לתיאור הגומה המעגלית הנוצרת בפני הקרקע של גרם שמימי כלשהו כגון ירח או כוכב, בעקבות פגיעה של עצם קטן יותר, מטאוריט לדוגמה. מכתש פגיעה עומד בניגוד למכתש פיצוץ, שנוצר מקריסה תת-קרקעית טבעית או מעשה אדם.

מכתשי הפגיעה יוצרים את תוואי הקרקע הדומיננטיים ברבים מגרמי מערכת השמש, כגון הירח, כוכב חמה, קליסטו, גנימד ומרבית הירחים הקטנים והאסטרואידים. על פני הכוכבים והירחים החווים פעילות גאולוגית עצימה יותר, כגון כדור הארץ, נוגה, מאדים, אירופה, איו וטיטאן, מכתשי הפגיעה פחות נפוצים בשל תהליכי סחיפה ושינוי שגורמת טקטוניקת הלוחות.

בעידנים מוקדמים של מערכת השמש היה קצב יצירת מכתשי הפגיעה גבוה בהרבה מהקצב כיום. מכתשי פגיעה בקטרים של מאות קילומטרים ומעלה, ככאלה המצויים על כוכב חמה ועל הירח, מתעדים את התקופה המאוחרת של "ההפגזה הכבדה" ("Late Heavy Bombardment") של מערכת השמש הפנימית שמוערכת בתקופה שלפני 3.8 ו-4.1 מיליארדי שנים. מאז אמנם ירד פלאים קצב יצירת המכתשים, אך הוא עדיין אינו זניח: מעריכים כי כדור הארץ חווה בין פגיעה ניכרת אחת לשלוש, שיש בכוחן כדי ליצור מכתש בקוטר של 20 קילומטרים מדי מיליון שנים בממוצע. נתון זה מעיד על כך שמספר המכתשים הצעירים שאותרו עד כה נמוך בהרבה מזה הצפוי.

על פני כדור הארץ אותרו עד כה כ-170 מכתשי פגיעה, זאת על אף הפעילות הטקטונית ששוחקת ומעלימה אותם בזמן קצר יחסית לשינויים גאולוגיים. קוטר המכתשים שנמצאו נע בין מספר עשרות מטרים ועד ל-300 קילומטרים, ושִערוך תקופת הפגיעה נע בין זמננו הנוכחי (המכתש בסיחוטה-אלין נוצר בעקבות פגיעת מטאוריט ב-12 בפברואר 1947) לתקופה שלפני למעלה משני מיליארד שנים. עם זאת מרבית המכתשים מתוארכים לתקופה שעד לפני 200 מיליון שנים. בין היתר אותרו גם כמה מכתשי פגיעה תת-ימיים.

מכתשי פגיעה שונים מצורות קרקע דומות דוגמת קלדרה, מכתש פיצוץ ומכתש סחיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]