מימס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מימס Mimas symbol (fixed width).svg
מימס כפי שצולם על ידי הגשושית קאסיני ב-2010. ניתן להבחין במכתש הענק שעליו
מימס כפי שצולם על ידי הגשושית קאסיני ב-2010. ניתן להבחין במכתש הענק שעליו
כוכב האם
כוכב אם השמש
מידע כללי
סוג ירח
ירח של שבתאי
תאריך גילוי 17 בספטמבר 1789
מגלה ויליאם הרשל
על שם מימס עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים מסלוליים
ציר חצי-ראשי 185,539 ק"מ
אקסצנטריות 0.0196
זמן הקפה 0.9424218 ימים
מהירות מסלולית
 ‑ ממוצעת 14.28 ק"מ/שנייה
נטיית מסלול 1.574°
מאפיינים פיזיים
ממדים 396.4
(414.8×394.4×381.4) ק"מ
שטח פנים 490,000 קמ"ר
נפח 32,600,000 קמ"ק
מסה ‎3.7493×1019ק"ג
צפיפות ממוצעת 1.147 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה 0.0636 מטר/שנייה2
זמן סיבוב עצמי 0.9424218 ימים
נטיית ציר הסיבוב
אלבדו 0.962±0.004
בהירות נראית 12.9
מהירות מילוט 0.159 ק"מ/שנייה
טמפרטורה ממוצעת 64 K
מאפייני אטמוספירה
לחץ אטמוספירי זניח פסקל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מימסאנגלית: Mimas) הוא אחד מירחי שבתאי והתגלה ב-1789 על ידי ויליאם הרשל כירח השביעי של שבתאי. מימס נמצא בקבוצת הירחים הקרובים במסלול סיבובם לשבתאי והוא הקרוב ביותר לשבתאי. כמו מרבית הירחים במערכת השמש פניו מצולקות במכתשי פגיעה רבים.

תמונות ראשונות של מימס שלא מכדור הארץ התקבלו על ידי הגשושיות וויאג'ר 1 וּווֹיאג'ר 2 ב-1980. הגשושית קאסיני טסה בסמוך למימס לראשונה ב-2004.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם מימס הוצע על ידי האסטרונום ג'ון הרשל בנו של ויליאם הרשל בשנת 1847 במאמר "תוצאות תצפיות אסטרונומיות שנעשו בכף התקווה הטובה"[1]. מימס הוא שמו של אחד מהאלים הטיטאנים ומאחר ששבתאי (סטורן, או קרונוס) היה מנהיג הטיטאנים, הוצע לקרוא לירחי שבתאי בשמות של אלים טיטאנים.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהירות תנועתו של מימס מושפעת משני הירחים הקרובים אליו אנקלדוס ודיוני. בכל פעם שהירחים הללו מתקרבים זה לזה הם מאיצים את מהירות סיבובם מסביב לשבתאי ובכל פעם שהם מתרחקים זה מזה הם מאטים את מהירות סיבובם. שינויי תאוצה אלו מאפשרים להם לשמור על מסלולם הירחי. מצב זה שבו שני גרמי שמים או יותר מקיפים גוף אחר, מסיבי יותר, וקיים קשר פשוט בין זמני ההקפה שלהם כתוצאה מפעולה הדדית של כוח הכבידה נקרא תהודה מסלולית.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטח של מימס קטן במקצת משטחה של ספרד. צפיפות החומר הנמוכה של מימס: 1.15 גר/סמ"ק מעידה על כך שמימס מורכב בעיקר מקרח וכמות מועטה של סלעים.

המאפיין הכי בולט של מימס הוא מכתש פגיעה ענק שקוטרו 130 ק"מ (שליש מקוטרו של מימס) המכתש נקרא הרשל על שם המגלה של מימס. גובהם של קירות המכתש הוא 5 ק"מ בערך, עומקו של המכתש מגיע לעיתים לעומק עשרה ק"מ. פסגתו המרכזית של המכתש גובהה 6 ק"מ מקרקעית המכתש. לו היה מכתש בגודל יחסי זהה על פני כדור הארץ (היינו שליש מקוטרו של כדור הארץ) היה קוטרו של המכתש 4,000 ק"מ (יותר גדול מאוסטרליה). הפגיעה של האסטרואיד במימס כמעט שברה אותו; ניתן לראות את השברים בצדו השני של מימס אשר ייתכן שנוצרו על ידי גלי ההדף מהפגיעה שעברו דרך מימס.

פני השטח של מימס מכוסים במכתשי פגיעה קטנים רבים; אך גודלם לא מתקרב לגודלו של מכתש הרשל; קוטר מרבית המכתשים עולה במקצת על 40 ק"מ, ואולם באזור הקוטב הדרומי קוטר המכתשים אינו עולה על 20 ק"מ[2].

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזויות מסוימות דומה מימס לכוכב המוות מהסרט מלחמת הכוכבים 4 :תקווה חדשה. דמיון זה הוא צירוף מקרים מכיוון שאת הסרט יצרו 3 שנים לפני צילום מכתש הרשל על ידי הגשושיות וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2[3].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מימס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]