ממלכת פגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
ממלכת פגן
ပုဂံခေတ်
פסל בודהה מימי ממלכת פגן
ממשל
משטר ממלכה
שפה נפוצה בורמזית
עיר בירה פגן
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
הקמה 800
תאריך 23 בדצמבר 849
1057 איחוד שטחי מיאנמר אחרי הניצחון על ממלכת תאטון
פירוק 1297
תאריך 1277 - תבוסה על ידי המונגולים
1287 התפרקות הממלכה אחרי קרב פגן
ישות קודמת ממלכת פיו
ממלכת סרי סטרה
ישות יורשת ממלכת מינסאינג
ממלכת הנטאוואדי (פגו)
דמוגרפיה
דת בודהיזם טהרוואדה
ממלכת פגן בשנת 1044

ממלכת פגן או בגןבורמזית: ပုဂံခေတ် - כיום מבטאים בערך "בגן חי" - "תקופת פגן ", ידועה גם כשושלת פגן או אימפריית פגן או בגן ) הייתה הממלכה הבורמזית הראשונה שאיחדה את האזורים שהיוו לימים את ארץ מיאנמר או בורמה של ימינו. ממלכת פגן שלטה למשך 250 שנה בעמק הנהר איראוואדי ועל סביבותיו . בתקופתה התפשט העם הבורמזי במיאנמר העליונה ויחד איתו השפה הבורמזית ותרבותה, כמו כן נפוצה והתחזקה הדת הובודהסיטית טהרוואדה בשטחי מינמר ובדרום-מזרח אסיה.

הממלכה צמחה מתוך התיישבות קטנה בשם פגן (כיום בגן) שהקימו הבורמזים או בני מרנמה בכניתסם לעמק הנהר איראוואדי מכיוון ממלכת ננג'או. לאורך מאתיים השנים הבאות גדלה הנסיכות הקטנה על ידי סיפוחם של אזורים בסביבה עד שבשנים 1050-1060 ייסד המלך אנוראטה את ממלכת פגן שכללה את עמק איראוואדי ועוד שטחים מסביבו.בשלהי המאה ה-12 יורשיו של אנוראטה הרחיבו את השפעתם דרומה אל חצי האי המאלאי, מזרחה לפחות עד הנהר סלווין, צפונה עד קרוב לגבול סין של ימינו, ומערבה אל אראקן הצפונית וגבעות צ'ין. במאות ה-12- ה13 , לצד האימפריה החמרית, הייתה ממלכת פגן אחת משתי האימפריות העיקריות בדרום מזרח אסיה היבשתית. עד לשלהי המאה ה-12 השפה הבורמזית ותרבותה הפכו לדומיננטיות בעמק איראוואדי העילי ודחקו הצידה את השפות פיו, מון ופאלי .הבודהיזם טהרוואדה התשפט אט-אט בכפרים , אף על פי שפרקטיקות דתיות אנימיזם, טנטריות ,הינדואיזם ושל הבודהיזם מהאיאנה נותרו טבועות עמוקות בכל המעמדות החברתיים. שליטי פגן בנו יותר מ-10,000 מקדשים בודהיסטים מתוכם שרדו מעל אלפיים ב"אזור הארכאולוגי בגן". הממלכה התחילה לרדת בכוחה באמצע המאה ה-13 במקביל להתחזקות עושרו של מעמד אנשי הדת הפטורים ממסים שפגעה יכולת המלכות להבטיח לעצמה את נאמנותם של האצילים ושל אנשי הצבא. התעורר מעגל קסמים של מהומות פנימיות ואתגרים חיצוניים מצד עמים שכנים- אראקנים, בני מון, מונגולים ובני שאן. פלישות חוזרות של המונגולים (1301-1277) דרדרו את הממלכה אחרי ארבע מאות שנות קיום. אחרי קריסת הממלכה למשך 250 שנה התחוללה התפצלות פוליטית שנמשכה עד למאה ה-16.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ממלכת פגן בוויקישיתוף

Northern Illinois University


P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה ובנושא אסיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.