מנדל גרוסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנדל גרוסמן
Mendel Grossman
Mendel Grossman, selfie.jpg
לידה 27 ביוני 1913
שוויינטוקז'יסקיה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 30 באפריל 1945 (בגיל 31)
קניגס ווסטרהאוזן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע צלם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מנדל גרוסמן ליד בית כנסת הרוס

מנדל גרוסמןפולנית: Mendel Grossman;‏ 27 ביוני 1913 בעיירה גוז'קוביצה שבפולין - 30 באפריל 1945) היה צלם גרפי אמנותי שעבד במחלקה הסטטיסטית של גטו לודז'. במהלך מלחמת העולם השנייה, צילם גרוסמן את החיים בגטו לודז'. מנדל גרוסמן נורה למוות ב-30 באפריל 1945 על ידי חייל נאצי במהלך צעדות המוות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוסמן נולד למשפחה יהודית חסידית, בנם של שמואל וחנה גרוסמן. לאחר מלחמת העולם הראשונה התיישבה משפחתו בלודז'. בילדותו צייר גרוסמן דיוקנאות וצילם תמונות וסצנות של אנשים ואירועים בקהילות היהודיות בסביבתו. הוא היה חובב ספרות, תיאטרון, ציור וצילום בעיקר. הוא עבד כצלם מקצועי. את התמונת שצילם צבע (בזמנו התמונות היו בשחור לבן) בצבעי אנילין (חומר מוצא לצבעים רבים- צבעי זפת, פחם). במהלך חייו צילם בעיקר פרחים, טבע דומם, נופים, סצינות רחוב ודיוקנאות. הוא עבר להתרכז בנושא אחד - אדם בתנועה. המעבר מצילום נופים לצילום בני אדם בא בבת אחת, ובמקרה.

פרויקט הצילום המקצועי הראשון שלו היה בשנת 1938, כשתיעד הצגות של תיאטרון הבימה שהופיע בלודז'. בעידן שבו היה נהוג לצלם הצגות מצדי הבמה, הוא פיתח שיטת צילום חדשנית: גרוסמן רצה להיות קרוב לשחקנים, להפיק תצלום מתוככי שדה הראייה שלהם. לכן עמד בשולי הבמה, מאחורי הקלעים, ומשם צילם.[1]

בשנת 1939, הנאצים העבירו את גרוסמן, יחד עם יהודים רבים אחרים, לגטו לודז'. שם התחיל לעבוד כצלם במחלקת הסטטיסטיקה. עבודתו כללה הכנת כרטיסי זיהוי, תיעוד עבודתם של שאר האסירים בגטו ואף צילום המחלוקות על המזון בגטו (אנשים רבו על אוכל ומנדל גרוסמן תיעד זאת). במהלך היום, גרוסמן החביא במעילו מצלמה (לא היה לו אישור מהנאצים לצלם), וצילם יהודים בסתר. כך הראה את חומרת המצב. בכך שעשה זאת, העמיד את חייו בסכנה. לא רק מכיוון שהנאצים חשדו בו, אלא גם מכיוון שהתמונות היו כה קשות (הרעב, העוני והמחלות), עד כי התקשה לצלם אותן.

בין היתר צילם גרוסמן רציחות המוניות ופגיעות במשפחות בודדות. לעתים נתנו הנאצים לגרוסמן לצלם כדי לזהות את הנרצחים בקבורתם. למשל, אושר לגרוסמן וחברו אריה פרינץ (אריה בן מנחם) לצלם את הקורבנות שרוכזו בבית הטהרה שבבית הקברות בשביל לזהותם בקבורתם. רוב התצלומים של אירוע זה נמצאים בארכיון יד ושם, ושם כ־571 תצלומים.

בזכות המוניטין שיצאו לו, פנתה אליו ב–1939 הנהלת טא"ז, החברה לשמירת בריאות הילד היהודי, בבקשה שיכין אלבום תמונות בנושא "הילד היהודי", בדגש על ילדי רחוב עניים. התצלומים אבדו במלחמה. פרויקט זה יצא לפועל כדי להראות איך היהודים נראים באותה תקופה.

עם כליאת היהודים בגטאות עבר מנדל מצילום טבע, נופים ודיוקנאות לצילום הטרגדיות ברחובות ובגטו. במהלך השהייה בגטו עם משפחתו תיעד את משפחתו כדי לשמור זיכרונות מהם בעתיד וכך נוצר תיעוד של הידרדרות משפחתו אל המוות.[1]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאצים העבירו את גרוסמן למחנה עבודה בקניגס ווסטרהאוזן. שם שהה עד 16 באפריל 1945. כשנהיה חולה ותשוש, נורה על ידי הנאצים במהלך צעדת מוות בכפייה, כאשר עדיין אחז במצלמה שלו. צילומיו נשלחו על ידי אחותו לישראל אבל כנראה במלחמת העצמאות אבדו בזמן שנכבש קיבוץ ניצנים על ידי המצרים.

חברו של מנדל מגטו לודז', נחמן זונאבנד, הסתיר צילומים של מנדל בתחתית באר בגטו. צילומים אלה נמצאו אחרי המלחמה ונשלחו לארכיון במוזיאון בקיבוץ לוחמי הגטאות.[2][3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנדל גרוסמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]