ניצנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניצנים
HPIM2667.JPG
בית זיכרון לבנים, בתכנון האדריכל נחום זולוטוב והפסל משה שטרנשוס
מחוז הדרום
מועצה אזורית חוף אשקלון
גובה ממוצע[1] ‎35 מטר
תאריך ייסוד 1943
תנועה מיישבת העובד הציוני
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 382 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.3% בשנה עד סוף 2018
שער הברזל בבית הקברות בניצנים הישנה המנציח אירועים כמו העלאת המעפילים באניה שבתאי לוז'ינסקי, פינוי הילדים במבצע תינוק, נפילת ניצנים והליכה לשבי ובניית ניצנים החדשה

נִיצָּנִים הוא קיבוץ בתחומי המועצה האזורית חוף אשקלון. בקרב על ניצנים במלחמת העצמאות נכבש הקיבוץ בידי צבא מצרים, ונכבש שוב בידי צה"ל בסוף המלחמה. לאחר המלחמה שבו רוב חבריו והקיבוץ הוקם מחדש במיקום אחר בשטח הפתוח שבחולות ניצנים.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרעין ניצנים הוקם מאיחוד של מספר קבוצות במסגרת הנוער הציוני. הקבוצה האחת, יוצאי פולין, עברו הכשרה עוד בארץ מוצאם בשנים 1938-1937. אלה עלו בשנת 1939, חלקם באופן ליגלי וחלקם כמעפילים. הקבוצה השנייה היו יוצאי רומניה ופולין, שקיבלו את חינוכם כנערים בארץ ישראל במאיר שפיה (הראשונים) ובבן שמן (האחרונים), ואת הכשרתם קיבלו בכפר רופין. קבוצה שלישית כללה צעירים שהגיעו במסגרת עליית הנוער לנהלל ועברו אחר כך לאושה. קבוצה רביעית כללה נוער תל אביבי, יחד עם יוצאי מקווה ישראל, אליהם הצטרפו צעירים מירושלים ויוצאות משק הפועלות מפתח תקווה. לאחר מספר גלגולים, חלקם הופנה בהמשך לתל יצחק, שם עברה הקבוצה הרביעית את ההכשרה, וחלקם הצטרף לשלוש הקבוצות שתוארו. בסוף שנת 1940, הקבוצות התאחדו והתארגנו להתיישבות בקבוצת הדר ליד הרצליה, שם הקימו משק עזר מגוון, התפרנסו מעבודות חוץ, למשל בפרדסי הסביבה, והמתינו להזדמנות להקים יישוב עצמאי. תוך כדי כך הצטרפו חברים נוספים. לחברי הקבוצה הוצעו שלוש נקודות התיישבות. הם בחרו באדמה באזור הכפר חמאמה, אותה רכשה קק"ל בשנת 1942 יחד עם בית ענק מוקף בגן מידי מוח'תאר הכפר, עבד רבו (כיום: בית ספר שדה שיקמים). חברי הקבוצה שמנו כ-70 חברים בחרו באתר זה עבור ניצנים, מכיוון שהייתה זמינה להתיישבות מידית, והייתה קרובה לים, ממנו קיוו להתפרנס מדיג ולהביא מעפילים. העלייה על הקרקע יצאה לפועל ב-8 בדצמבר 1943. באוגוסט 1945, הוקם יישוב הקבע. המשק כלל, בין היתר, מטעים, לול ואורווה.

הקיבוץ שכן בין העיירות הערביות איסדוד (ליד אשדוד של היום) ומג'דל (אשקלון של ימינו), על דרך הים מעזה ליפו, באזור שהיה מאוכלס בעיקר בערבים. היישוב היהודי הקרוב ביותר לניצנים היה באר טוביה, שהיה מרוחק ממנו כ-8 קילומטרים. בתוכנית החלוקה נכלל ניצנים בתחומי המדינה הערבית. באביב 1947 השתתפו תושבי ניצנים בהעלאת מעפילי אונית המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי" לחוף בקרבת הקיבוץ[2].

ניצנים במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב על ניצנים

במלחמת העצמאות, עם הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948, פלש הצבא המצרי למדינה החדשה. תחילה נכבשה יד מרדכי ואז המשיכו המצרים להתקדם צפונה כשהם עוקפים את ניצנים ונעצרים בגשר עד הלום. אז התפנו לתקוף את ניצנים. ילדי הקיבוץ כבר פונו לפני כן ברגל לבאר טוביה. הצבא המצרי היה מצויד בטנקים ובארטילריה ונהנה מסיוע אווירי, ומולו עמדו חברי הקיבוץ ותגבורת שנשלחה אליהם כשהם מצוידים בנשק דל. לאחר שרבים מלוחמי ניצנים נהרגו בקרב, ב-7 ביוני 1948 נכנעו יתר הלוחמים לכוח המצרי ונפלו בשבי. בדף קרבי של חטיבת גבעתי תקף קצין התרבות של החטיבה, אבא קובנר, את הכניעה, וכתב: "לצאת לשבי הפולש - חרפה ומוות". בסוף אוקטובר 1948, כבש צה"ל את האזור מחדש. שלדי הלוחמים נאספו ונקברו בקבר אחים בבית הקברות בניצנים הישנה. בקרב נהרגו 33 מן המגינים, כמחציתם תושבי הקיבוץ.

לאחר המלחמה, בעקבות דרישה של חברי ניצנים, הוקמה ועדה, בראשות נחמיה ברוש, שטיהרה את אנשי ניצנים מאשמת הפקרת המשק וכניעה לאויב ללא סיבה מספקת.

ניצנים לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העצמאות הקיבוץ הוקם מחדש במרחק כשני ק"מ דרומית מזרחית ממקומו הקודם. הלוחמים שנפלו בשבי המצרי, הוחזקו בו במשך תשעה חודשים. חלקם עונו.[3]

באתר בו היה היישוב הישן שנפגע במלחמה הוקם ב-1949 כפר הנוער ניצנים, אשר נסגר ב-1990. לידו קיים בית ספר שדה שקמים ואתר הנצחה לניצנים הישנה. בסוף שנות ה-90 הוקם במקום היישוב הקהילתי הדתי ניצן.

בשנות השישים הוקם בקיבוץ ניצנים בית הנצחה לנופלים בקרב ניצנים במלחמת העצמאות. את בית ההנצחה תכנן האדריכל נחום זולוטוב, שאחיו בצלאל נהרג בקרב. ליד בית ההנצחה נטעו 33 ברושים לזכר הנופלים.

לאחר קום המדינה הצטרפו לקיבוץ עולים רבים מדרום אמריקה, במיוחד מארגנטינה. בקיבוץ כיום כ-100 משפחות ובסך הכל כ-450 נפש. תושבי המקום מתפרנסים, בין השאר, ממפעל "פלטכניקה" (נסגר ב-2015), רפת, פרדס של כ-3,000 דונם, בית אריזה, גידולי שדה ויחידת מחשוב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]