מנחם מנדל מפרמישלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קבר של מנחם מנדל מפרמישלן בבית הקברות בטבריה

רבי מנחם מנדל מפרמישלן (תפ"ח? - תקל"א/תקל"ז),[1] היה מתלמידי הבעל שם טוב. עמד בראש שיירת העולים לארץ ישראל בשנת תקכ"ד (1764) יחד עם חברו רבי נחמן מהורדנקא.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי אליעזר בערך בשנת תפ"ח. היה מתלמידי הבעל שם טוב וידידם של המגיד ממזריטש ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. בין תלמידיו נמנים רבי ברוך מקוסוב ורבי משולם פייבוש הלר מז'ברז' שתיאר אותו כבעל רוח הקודש.[2] בספר שבחי הבעל שם טוב מובאים כמה מעשיות המתארים את מעלתו ומעמדו המיוחד בקרב תלמידיו של הבעל שם טוב.

בשנת תקכ"ד (1764) עלה לארץ ישראל יחד עם בנו רבי דוד בשיירה שמנתה כ-30 נפשות מגליציה אליהם הצטרפו בקושטא עוד עשרות יהודים מטורקיה ומארצות הבלקן. בדרכו לארץ ישראל עבר בביתו של רבי יעקב יוסף מפולנאה שנהג כלפיו בהכנסת אורחים מופלגת למרות גילו הצעיר, עיכבו לכמה ימים עד לאחר השבת, ואף שינה את סדר התפילה הנהוג אצלו, "והיה משבח את תפילת רבי מענדלי מאוד". כן נתן לו את חדרו האישי בעוד הוא עצמו עובר לסוכה ואף ישן בה "ועדיין עת קור". גם בעיר סטרו-קונסטנטינוב (קונסטנטין ישן) שבווהלין[3] "הלכו כל בני העיר לקראתו". כנראה מתוך כבוד לאישיותו ולעלייתו הקרובה לארץ הקודש.[4]

תיאור מפורט של עלייתם נשתמר על ידי "מגד מישרים" חכם יהודי מגליציה, רבי שמחה מזאלוזיץ, שפגש אותם על שפך הדנובה והפליג יחד אתם באונייה לקושטא ומשם לארץ ישראל. סיפור מסעותיו הודפס על ידי חתנו, רבי שלמה מדובנא בספר "אהבת ציון".

בכ"ז בתמוז הגיעו אנשי השיירה לחופי קושטא, וכעבור חודשיים בי"ח באלול עלו על האונייה לארץ ישראל. יחד איתם היו באונייה גם עולי רגל רבים מיהודי טורקיה וארצות הבלקן. בערב ראש השנה תקכ"ה הגיעו לנמל יפו. עולי הרגל הספרדים עזבו את האונייה בדרכם לירושלים בעוד אנשי השיירה החסידים נשארו באונייה במשך החג, ורק בצום גדליה הפליגו לכיוון עכו. בשל הסערה שפקדה את הים הם הגיעו ליעדם רק כעבור תשעה ימים בי"ב בתשרי. בי"ג בתשרי עזבו את עכו ובעזרת חמורים ופרדות הגיעו לטבריה.

במכתבו הקצר והיחיד שנשתמר הוא כותב לאחיו רבי צבי מזלטשוב: "הנה עד מתי אתה יושב בחוץ לארץ ואתה שומע לקול המדברים סרה על ארץ הקודש הזאת, אשר כל חללי עלמא כלא נחשבו עליה. צריך להתפלל תפילות הרבה להרגיל קדושתה ואזי ידע לחבב בעצמו שהוא הולך עם אלקים".[5]

לפני שנסע לארץ ישראל אמר: הלוואי שאזכה להתפלל תפילה אחת כתיקונה לפני ה'. משעלה אמר: הלוואי שאזכה לומר תיבה אחת כתיקונה לפני ה'

סדר הדורות החדש, עמ' 16

רבי נחמן מהורדונקא לא האריך ימים בטבריה, והוא נפטר בשנת תקכ"ה או תקכ"ו. את חתימתו של רבי מנחם מנדל מפרימשלן ניתן למצוא ראשונה על אגרת המלצה של האשכנזים בטבריה משנת תקכ"ח לקהילת מץ. שנת פטירתו המדויקת לא ידועה, אבל בקונטרס "יושר דברי אמת" שכתב רבי משולם פייביש הלר בשנת תקל"ז הוא נזכר כמי שכבר הלך לעולמו.[6] מקור נוסף לקביעת תאריך פטירתו היא העובדה שלא נמצא תיעוד על מפגש בינו לרבי מנחם מנדל מויטבסק שעלה לארץ ישראל בשנת תקל"ז (1777).

יום פטירתו הוא בכ"א בתשרי.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונטרס הקצר שכתב דרכי ישרים היה פופולרי מאוד והודפס פעמים רבות. ככל הנראה קדמה כתיבתו לכתיבת ספריו של רבי יעקב יוסף מפולנאה, שכן הספר נכתב לפני עלייתו ארצה בשנת תקכ"ד. הסכמה של רבי מנחם מנדל מפרמישלן נדפסה על ספרו של רבי ברוך מקוסוב, "יסוד העבודה נחמד ונעים". תלמידו רבי משולם פייביש הלר מז'ברז' מביא מקצת מדבריו כפי ששמע מ'פיו הקדוש' בספרו "יושר דברי אמת".[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התאריכים משוערים על פי יצחק אלפסי או לפי א' רובינשטיין בתרביץ ל"ה תשל"ח, ע"מ 186 שלדעתו נפטר בראשית תקל"ז.
  2. ^ משולם פייבוש הלר, ליקוטים יקרים, כ"ג ע"ב
  3. ^ באוקראינית נקראת העיר כיום Старокостянтинів
  4. ^ ח' שטימן כ"ץ, ראשיתן של עליות החסידים, יד בן צבי, עמ' 11 (התיאורים מתוך ספר "שבחי הבעל טוב")
  5. ^ ברוך הכהן כהנא, חיבת הארץ, דף ע"ה ע"ב
    אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, עמ' 306
  6. ^ ראשיתן של עליות החסידים, עמ' 27
  7. ^ הודפס גם בתוך "ליקוטים יקרים"