הבעל שם טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונת בית הכנסת של הבעש"ט, מלפני 1915
חתימתו של הבעל שם טוב
בית המדרש והכנסת אורחים על יד קברו הבעל שם טוב במז'יבוז
מצבתו של הבעל שם טוב כיום

הבעל שם טובר"ת: בעש"ט, נהגה: "בֵּשְט") הוא כינויו של רבי ישראל בן אליעזר (נולד בין ת"נ ל-ת"ס, 1690 עד 1700 - נפטר בו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760), אבי תנועת החסידות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורות חייו של הבעל שם-טוב אינן ידועות במדויק, והמקור הישיר המפורסם ביותר על אודות מהלך חייו הוא "שבחי הבעל שם טוב" - קובץ הגיוגרפי שנדפס בשנת ה'תקע"ה (1815). בכמה מקורות מצוין שהבעל שם טוב נולד באוקופ, במרחב הרומני[1]. מקומה של אוקופ אינו ידוע, אך משערים שהיא נמצאת כיום באוקראינה. יש הסוברים שהוא נולד בעיירה טלוסטה שבחבל גליציה[2].

תאריך לידתו אף הוא נתון במחלוקת. לפי מסורת מאוחרת של חב"ד, תאריך לידתו הוא בי"ח באלול ה'תנ"ח, אך מקורות אחרים מציינים את שנת ה'ת"ס כשנת לידתו‏[3], ולפי מסורת קדומה יותר, מרבי אברהם יעקב מסדיגורה (הראשון), הוא נולד בשנת ה'ת"נ[4].

על פי המסופר, ישראל התייתם מהוריו בגיל צעיר. הוא אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע, בתוך כך הכיר את הצמחים ואת סגולותיהם הרפואיות. נשא אישה מבנות המקום באוקופ, והתמנה לשמש בבית המדרש העירוני. אחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים. הוא שימש באותן שנים גם עוזר למלמדי תינוקות, ובתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ. אחרי שהתאלמן עבר לגור בברודי, ושימש שם כמלמד תינוקות. שם נישא לחנה, אחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. אחרי נישואיו אלו עבר לגור סמוך לקיטוב, והתבודד שנים אחדות בהרים שבין קיטוב לקוסוב. אחר כך עבר לטלוסט ומשם לכפרים נוספים.

באותה תקופה פרח אצל יהודי מזרח אירופה העיסוק בקבלה. מקורות פריחה זו היו התסיסה המשיחית השבתאית ותורת האר"י שהגיעה למזרח אירופה.

בחייו כונה "רבי ישראל בעל שם", כינוי שהצביע על עיסוקו כבעל שם, היינו מרפא עממי הנעזר בשמות קדושים, בקבלה מעשית בהשבעות ובקמיעות. כמקובל, הדגיש את הדבקות עם הבורא והעלאת העולם כולו לשורשו העליון. בכמה מקרים מסופר שפעל להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים.

הבעל שם טוב פעל בעיקר בפודוליה, אז מחוז בדרום ממלכת פולין (כיום מרכז אוקראינה). עד לשנת ה'ת"ק (1740), התגורר בטלוסט, ובשנת ה'ת"ק (1740) עבר לעיירה מז'יבוז'.

אחת מרשימות משלמי המסים בעיירה מז'יבוז, משנת 1758, "בעל שם" מודגש.

עד לא מכבר היו חסרות הוכחות היסטוריות ביחס לבעש"ט, מעבר למצבתו וכתבי תלמידיו. בשנות השמונים של המאה ה-20 מצא משה רוסמן בארכיון של העיירה מז'יבוז, את הכיתוב "בעל שם, דוקטור" כמי שנפטר מתשלום מסים, ועמו מופיעות דמויות נוספות הנזכרות ב"שבחי הבעל שם טוב". הוא נזכר ברצף עד 1760 שבה שמו חסר‏[5].

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידורו של הבעל שם טוב, בספריית חב"ד ארכיון #1995

(מולטימדיה)

"ניגון הבעל שם טוב"
ניגון שהלחנתו מיוחסת לבעש"ט
לעזרה בהפעלת הקבצים

הבעש"ט לא כתב את תורתו. מעט מדברי תורתו והנהגותיו נרשמו על ידי תלמידיו ונדפסו בספריהם. תלמידיו באו אליו בתקופות שונות בחייו ויש להניח שהבעש"ט שינה את הדרכותיו מפעם לפעם. זאת ועוד, הבעש"ט, כמורה רוחני, היה מנחה כל תלמיד לעבודת ה' על פי הראוי לו. משני נימוקים אלו, אנו מוצאים מגוון גדול של תורות משמו של הבעש"ט העוסקות בנושאים שונים בעבודת ה' וקשה ליצור מהן מכלול אחדותי.

תורותיו הידועות ביותר של הבעש"ט עוסקות בעניינו של הדיבור, בו ראה הבעש"ט מדיום להתגלות אלהית. כוונתו היתה הן להתעמקות באותיות המרכיבות כל מילה, הן להתעמקות במילה ("תיבה") עצמה, והן לחשיפת האלהות הגנוזה באות א' המרכיבה לשיטתו כל הברה והברה.

הדרכות אחרות שלו עוסקות ב"העלאת מחשבות זרות" וישנן עדויות שמקובלים וסגפנים שונים נתפסו ל"חכמת הבעש"ט" דווקא משום שיטתו המיוחדת בענין זה. לשיטתו, אין לדחות "מחשבות זרות" העולות לאדם בזמן התפילה או לימוד התורה, אלא לזהות את היסוד ("ניצוץ") החיובי, האלהי, החבוי בהם, ולהעלות אותו לשורשו. מה שמכנים כיום "פסיכולוגיה חסידית" מיוסד על הנחיות אלו.

עוד הדרכה מרכזית שלו - אם כי לא מחודשת על ידיו - הינה ההתרחקות מסגפנות, ועבודת ה' בשיתוף הגוף. באגרת שכתב לתלמידו, ר' יעקב יוסף מפולנאה, הוא דרש את הפסוק "מבשרך אל תתעלם", היינו שאסור לו לאדם להתעלם מגופו, אלא אדרבה, להעלות גם את הגוף לעבודת ה'. תחת הסיגופים הנחה הבעש"ט להרבות בטבילה במקווה. ככלל, את הטבילה המסורתית במקווה הבעש"ט ראה לא כהכשרה לדבר מצוה, אלא כענין בפני עצמו, מקום בו מתאחד עם האל, זוכה לנבואות וכיו"ב.

הדרכות אחרות שלו נוגעות ליחודים קבליים שונים אותם הוא ביקש להחיל גם על חיי החול - יחוד בדיבור (גם דיבורי חול), יחודים המגינים מפני צרות שונות, ועוד. כמו כן הבעש"ט חיבר כמה כוונות בסגנון לוריאני, בינהם מפורסמות יותר כוונותיו לטבילה במקוה. כוונות אלו נשמרו לנו בסידור ר' אברהם מרשקוב. 

תורות רבות משמו עוסקות במה שמכונה "עבודה בגשמיות", היינו עבודת ה' לא רק בתחום הקדושה, אלא גם בתחום החולין - משא ומתן, אכילה ושתיה וכיוצא באלו. תורותיו בענין זה מגוונות, חלקן מציגות את עבודת ה' בגשמיות בדיעבד וחלקן כלכתחילה. תלמידיו וממשיכיו פתחו רעיונות אלו כל אחד בדרכו. עבודת ה' בגשמיות משתלבת עם הנחת היסוד של "מלוא כל הארץ כבודו", אותה ביקש הבעש"ט להנחיל לתלמידיו, והיא עוברת כחוט השני ברוב הנחיותיו.

הבעש"ט חידש ככל הנראה את הרעיון שקודם הגאולה הכללית, חייב אדם לגאול את עצמו, וזה מה שכינה "גאולה פרטית". הגאולה הפרטית היא מן המיצרים האישיים של כל אדם ואדם, צרותיו ופחדיו. אם ידע לזהות את הבורא בכל נקודות החושך של חייו, יזכה לגאולה. בגאולת עצמו, יתרום לגאולת הכלל. מימרא אחרת משמו מלמדת כי כל אדם צריך לבנות את "קומת משיח השייכת לנשמתו". באיגרת שכתב הבעש"ט לגיסו, רבי גרשון מקיטוב, הוא מספר על עליית נשמה שזכה לה בשנת ה'תק"ז (1747), ובה נכנס להיכלו של משיח וקיבל ממנו הוראה ישירה להפיץ את תורתו ברבים - "יפוצו מעינותיך חוצה". לא ברור אם אגרת זו משתלבת עם רעיון הגאולה הפרטית או סותרת אותה. 

תלמידיו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המדרש המשוחזר של הבעל שם טוב כיום

ישנם 150 רבנים המוכרים כתלמידיו ומאמיניו המובהקים של הבעל שם טוב[דרוש מקור]. בהם: יורשו רבי דב בער הידוע בכינויו "המגיד ממזריטש", רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, רבי זאב וולף קיציס, רבי חיים מקרסנה, רבי נחמן מהורדנקא, רבי אריה לייב משפולי, רבי מאיר הגדול מפרמישלאן, רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, רבי פנחס מקוריץ, רבי דוד לייקיס, רבי דוד פורקס, רבי יהודה לייב מפולנאה ("המוכיח"), רבי שמואל מקאמינקא.

לבעל שם טוב שני ילדים ידועים: בנו, רבי צבי, ובתו, אדל. רבי משה חיים אפרים מסאדילקוב ורבי ברוך ממז'יבוז' היו בניה של אדל. נינו, נכדה של אדל מבתה פייגה, היה רבי נחמן מברסלב. ר' פנחס מקוריץ ור' יעקב יוסף מפולנאה העידו שהבעל שם טוב מנה את נכדו ר' ברוך כיורשו כשיגדל (ספר מקור ברוך)[דרוש מקור] ורבי ברוך ראה את עצמו כיורשו הבלעדי של סבו.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האהל על קברו של הבעל שם טוב
מצבת קברו של הבעש"ט לפני השיפוץ

בסוף ימיו היה עד לפרשת יעקב פרנק וכיתתו, שהתרחשה בסמוך לו והסעירה את העולם היהודי. במקורות החסידיים קושרים את פטירתו לפרשה זו, ולמאבק שניהל הבעש"ט נגד אנשי הכת[6].

הבעל שם טוב נפטר בחג השבועות ה'תק"ך (1760). התאריך המקובל אצל רבים, וכך הוכיח הד"ר יצחק אלפסי מכתב יד שנכתב סמוך לתאריך הפטירה, הוא שהיה זה ביום א' של חג השבועות (ו' בסיוון). לעומת זאת, ישנם הטוענים שפטירתו הייתה ביום ב' של חג השבועות (ז' בסיוון).

לאחר פטירתו שימש בנו, רבי צבי, מנהיג עדת החסידים למשך שנה. ביום השנה הראשון לפטירתו של הבעש"ט, בחג השבועות ה'תקכ"א, ביושבו עם חבריו סביב השולחן, אמר ר' צבי כי אביו נגלה אליו בחלום ואמר לו כי רבי דוב בער יהיה המנהיג מעתה. רבי דב בער העביר את מרכז החסידות למזריטש.

קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קברו הוקם אוהל על ידי ועד אהלי צדיקים, ובסמוך מקום הכנסת אורחים ובית מדרש למבקרים. הבעל שם טוב נקבר בסמוך לקברי ביתו ונכדתו, וכן תלמידיו וגדולי החסידות.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעל שם טוב לא חיבר ספרים, אך תחת זה בידינו ארבע אגרות שכתב למוענים שונים (בינהן אגרת הגאולה הידועה). תורות בשמו מופיעות בספרי תלמידיו. המלקט הגדול של תורותיו הינו ר' יעקב יוסף מפולנאה, ששיבץ מאות רבות מאימרותיו בתוך ספריו, "תולדות יעקב יוסף", "צפנת פענח" ועוד. מקורות אלו ואחרים לוקטו בספרים "כתר שם טוב" (נדפס לראשונה בזאלקווא תרנ"ד). חיבור "צוואת הריב"ש", שראה אור בחודש אדר שנת ה'תקנ"ג (1794), מקורו בבית המדרש של תלמידו הבולט, המגיד ממזריטש, אך יש שם כמה מובאות שניתן לראותן משמו של הבעש"ט. בשנת תרצ"ח יצא המאסף הגדול ביותר של האמרות המיוחסות לבעש"ט, "בעל שם טוב" (נדפס לראשונה בלודז' תרצ"ח). המחבר מונה שם מאתים ועשר ספרים מהם ליקט את תורת הבעש"ט. מאז ועד היום זהו המקור המרכזי ללימוד תורת הבעש"ט, אם כי אין זה מקור ביקורתי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדליה נגאל, הבעש"ט: אגדות, אפולוגטיקה ומציאות, ירושלים: המכון לחקר הספרות החסידית, תשס"ח
  • אליעזר שטיינמן, רבי ישראל בעל שם טוב, ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, ה'תש"ך
  • שמעון דובנוב, תולדות החסידות: על יסוד מקורות ראשונים, נדפסים וכתבי יד (הדפסה ג'), תל אביב: דביר, תשכ"ז
  • גרשם שלום, "דמותו ההיסטורית של ר' ישראל בעל-שם-טוב", בתוך: הנ"ל, דברים בגו, תל אביב: עם עובד, 1975, עמ' 287–324
  • עמנואל אטקס, תנועת החסידות בראשיתה / עמנואל אטקס. תל אביב: משרד הביטחון ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשנ"ח-1998
  • הנ"ל, בעל השם: הבעש"ט – מאגיה, מיסטיקה, הנהגה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תש"ס-2000
  • משה רוסמן, הבעש"ט מחדש החסידות (תרגם מאנגלית: דוד לוביש), ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1999
  • אברהם רובינשטיין, שבחי הבעש"ט (עורך הסדרה: עמית עסיס), הוצאת ראובן מס, 2005
  • נתנאל לדרברג, סוד הדעת – דמותו הרוחנית והנהגתו החברתית של רבי ישראל בעל שם טוב (עורך הסדרה: עמית עסיס), הוצאת ראובן מס, 2007
  • רחל אליאור, ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב : מטמורפוזה מיסטית, השראה קבלית והפנמה רוחנית תרביץ סה,ד (תשנ"ו) עמ' 671-709
  • הנ"ל, ישראל בעל שם טוב ובני דורו, מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, א-ב, ירושלים : כרמל תשע"ד
  • חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - הבעל שם טוב, קה"ת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים

מאמרים

מידע נוסף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שבחי הבעש"ט, אות ג; ראו משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 87 הערה 1
  2. ^ ר' יוסף לוינשטיין רבה של סרוצק, במכתב לר' אברהם כהנא, קובץ נחלת צבי, יד
  3. ^ ש' דובנוב, תולדות החסידות, תל אביב תשל"ה, עמ' 42-43
  4. ^ "אמרי קודש" שנכתבו על ידי בנו, לי"ט בכסלו. גם אהרון מרקוס, בספר החסידות, בני ברק תש"ם, עמ' 13, נוקט את שנת הלידה 1690
  5. ^ משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 206 והלאה
  6. ^ ראו במוסף "תורני" של העיתון המבשר, 14.5.2010, וכתבה נוספת במוסף המיוחד על הבעש"ט שצורף לגיליון המבשר בערב חג השבועות, 18.5.10.
תקופת חייו של הבעל שם טוב על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן