מנקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
‏מנקר
Cetus constellation map.svg
Cercle rouge 100%.svg
מיקומו של מנקר בקבוצת לווייתן
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים לווייתן
שמות נוספים α בלווייתן
סוג ענק אדום
בהירות 2.53[1]
סיווג ספקטרלי M1.5 III[1]
עלייה ישרה 03ʰ 02ᵐ 16.77ˢ
נטייה ‏23.06″ ‏05′ ‏04°‏+
משך מחזור השתנות לא סדיר[2]
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 1.88-
מרחק 250 שנות אור
76.65 פארסק[1]
רדיוס 89[3] רדיוסי שמש
מסה 2.3[3] מסות שמש
עוצמת הארה פי 485 מהשמש
טמפרטורה 3,795[3] K
מהירות סיבוב 6.9 קילומטר לשנייה
מהירות רדיאלית -25.62±0.06 קילומטר לשנייה
תנועה עצמית -10.41±0.51 milliarcsecond per year, -76.85±0.36 milliarcsecond per year
היסט 13.09±0.44 אלפיות של שניות קשת
מתכתיות -0.33 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מֶנְקָרערבית, منخر - מוּנחר - "נחיר") או α בלווייתן, הוא הכוכב השני בבהירותו בקבוצת הכוכבים לווייתן אחרי הכוכב דנב קאיטוס (β בלווייתן). הסדר ההפוך של ציוני באייר נובע ככל הנראה ממיקומם של שני הכוכבים - מנקר צפוני בהרבה מדנב קאיטוס ולכן יותר קל לצפייה מאירופה. לכוכב בהירות מדרגה 2.53 והוא נמצא במרחק של כ-250 שנות אור ממערכת השמש.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנקר הוא ענק אדום מסוג ספקטרלי M1.5 III, מסתו כ-2.3 מסות שמש, רדיוסו קרוב ל-90 רדיוסי שמש - יותר מרדיוס המסלול של כוכב חמה, טמפרטורת פניו כ- 3,800 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 485 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך בשל טמפרטורת פניו הנמוכה רוב קרינתו היא בתחום התת-אדום כך שעוצמת ההארה הכוללת שלו היא פי 3 מכך.[3] בהירותו של מנקר משתנה באופן לא סדיר בין דרגות בהירות 2.45 ו-2.54 והוא מסווג כמשתנה לא-סדיר איטי.[2] מנקר נמצא בשלבים מתקדמים של התפתחותו והוא כבר סיים להתיך הליום לפחמן בליבתו. הוא צפוי להתנפח עוד ולהתקרר תוך איבוד יציבות, מה שיגרום להגברת ההשתנות של בהירותו בדומה למירה, עד שלבסוף יאבד את שכבותיו החיצוניות ויהפוך לננס לבן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 SIMBAD: Menkar
  2. ^ 1 2 General Catalogue of Variable Stars: a Ceti
  3. ^ 1 2 3 4 M. Wittkowski, J. P. Aufdenberg, T. Driebe, V. Roccatagliata, T. Szeifert & B. Wolff: Tests of stellar model atmospheres by optical interferometry. IV. VINCI interferometry and UVES spectroscopy of Menkar, Astronomy & Astrophysics, Vol. 460, Iss. 3, p. 863 (2006)