מעיין שכבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היווצרות מעיין שכבה
נקבה
חדר נביעה של מעיין שכבה, אליו נקווים המים מהכתלים, התקרה והרצפה

מעיין שכבה הוא מעיין המושפע מהרכבן הגאולוגי של שכבות הסלע בהן הוא שוכן, והוא סוג המעיינות הנפוץ ביותר באזור ההר בארץ ישראל.

היווצרות מעיין שכבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היווצרות שכבות הסלע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורים רבים על פני כדור הארץ היו מכוסים בעבר בים, בו היו צמחים ובעלי חיים מסוגים שונים. עומק הים, חומו, האור שבו והרכבו הכימי הכתיבו את סוג בעלי החיים שיכלו לחיות בתנאיו. בעלי חיים אלה שקעו במים לאחר מותם, וגופם נטמע בקרקעית הים. בחלוף עידנים גאולוגיים, צופתה קרקעית הים בשכבה עבה מן החומר שמקורו באורגניזמים מתים שהוטמע בה, וזה התקשה והפך לשכבת סלע משקע.

כאשר השתנה אופיו של הים (התחמם, התרדד וכדומה), הצמחים ובעלי החיים שבו השתנו בהתאם. עתה החל לשקוע על קרקעיתו חומר מהרכב כימי שונה, בהתאם לגופם של בעלי החיים מהסוג החדש. כל שינוי כזה הביא לשיכוב של חומר שונה בהרכבו הכימי, עד כדי יצירת שכבות על גבי שכבות של סלע מסוגים שונים.

רוב המסלע באזור ההר בארץ ישראל מורכב מסוגים שונים של אבן גיר או דולומיט. בחלק מהשכבות רב יותר המגנזיום, באחרות הברזל או חומרים אחרים, בהתאם להרכב הכימי של הצמחים ובעלי החיים שגופותיהם הוטמעו בקרקעית הים.

יצירת מאגר מי התהום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הזמן קרקע הים עשויה להחשף בשל נסיגת הים או בשל עליית גוש המסלע בגלל פעילות טקטונית או אחרת, וכך קרקעית הים הופכת ליבשת. המסלע עשוי השכבות השונות נחשף לרוחות ולגשמים, שהחלו לחלחל בו. מי הגשם יכולים לחלחל בסוגי מסלע אחדים, אך נעצרים בהגיעם לסוגי מסלע אחרים, בהם החומר אטים למים (בארץ - קירטון, חרסית או חוואר). במקרה של מפגש עם שכבה אטימה לחלחול (אקוויקלוד), יחלו המים להיאגר כמי תהום בין השכבות ובחללים שבתוך שכבות הסלע. שכבת סלע נקבובית המכילה מים ומאפשרת זרימת מים בתוכה נקראת אקווה (אקוויפר).

פריצת המעיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי התהום יכולים להישאר קבורים, ולעיתים אף לא להיחשף לעולם. לעומת זאת, חשיפת שכבות הסלע הנקבוביות כתוצאה מהתחתרות נחלים, סדקים בעקבות פעילות טקטונית ועוד, יכולה להביא לפריצת מי התהום אל פני השטח, כלומר להיווצרות מעיין.
חציבת ניקבה: ספיקת המעיין, כלומר קצב יציאת המים מן הסלע, מושפע בעיקר מלחץ המים באקוויפר. שאיבה מרובה עלולה לגרום לכמות המים באקוויפר לרדת, וכך גם ללחץ המים. לעיתים יש צורך להגדיל את הספיקה ואת כמות המים המופקת מהמעיין. הפתרון לכך הוא חציבת ניקבה אל תוך הסלע, בדרך כלל בתוואי ש"רודף" אחר סדק משמעותי, ומגיע עד מקום הנביעה ממש. במקום הנביעה נחצב בדרך כלל חדר גדול. הנקבה והחלל יוצרים שטח מגע גדול יותר בין הסלע לאויר, שמאפשר ליותר מים להשתחרר מהסלע. בימי קדם בארץ ישראל נחצבו נקבות במעיינות רבים.

מעיינות שכבה ידועים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]