מעיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבוע של מעיין
מעיין ארטזי

מעיין הוא מבוע של מים מתוך האדמה. לרוב מדובר במי גשמים שחלחלו מפני הקרקע עד לשכבת קרקע אטומה (שכבת האקוויקלוד) המונעת את המשך החלחול. מים אלה זורמים על פני השכבה האטומה עד למוצא כלשהו אל פני השטח.

סוגי מעיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעיינות מתחלקים לסוגים הבאים לפי הגאולוגיה שלהם:

  • מעיין שכבה - שבו מים זורמים מעל שכבה אטימה למים, עד שהיא נחשפת. מעיין עין גדי הוא מהסוג הזה.
  • מעיין העתק - שבו המים זורמים עד שהם מגיעים לסלע שלא חדיר למים שנעתק ממקומו ושם הם זורמים במעלה הסלע ופורצים. מעיינות הגלבוע הם מעיינות מהסוג הזה.
  • מעיין קארסטי - שניזון ממים המחלחלים בסלע הגיר הסדוק. חלק ממעיינות אלו הם מעיינות פועמים שלהם צורת אגירת מים כמו סיפון של כיור. כמות המים במעיינות כאלה תלויה בכמות הגשמים העונתית. הם מכילים אחוז גבוה מאד של סידן, ומלחים שונים. מעיינות מהסוג הזה הם מעיין הגיחון שנקרא על שם שהוא מגיח, ועין פואר בוואדי קלט (בעברית: עין מבוע בנחל פרת).

בישראל ישנו שילוב בין מעיינות קארסטיים ומעיינות העתק, דבר המתבטא במעיין חרוד ובמעיינות עמק בית שאן.[1]

חלוקה נוספת של המעיינות היא לפי סוג הזרימה שלהם:

  • מעיין איתן - הזורם כל ימות השנה, לדוגמה: מעיינות הירקון.
  • מעיין אכזב - הזורם באופן בלתי רציף, לדוגמה: גיחון.

בחלק מהמעיינות ישנה התערבות מעשי ידי אדם, בחציבת נקבה מלאכותית לתוך המעיין, על מנת להגדיל את שטח הספיקה שלו ולהגביר את זרימתו. מעיינות כאלו מצויים בסטף וליפתא בקרבת ירושלים. במעיין חתום (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק י"ב) ישנה סתימה של המעיין החיצוני, שנמצא לרוב מחוץ לעיר בואדי, וחציבת נקבה פנימית שמטה את זרימת המים ומוליכה אותם לתחומי החומות של העיר כמו בגיחון. בשיטה זו מי המעיין אינם יכולים להישלט בידי אויב הצר על העיר.

בזמן הקדום חלק מהחקלאות בארץ ישראל התבססה על מעיינות. בריכת אגירה הייתה אוספת את המים שנבעו מהמעיין, ומשם היו תעלות השקיה שהזרימו את המים לשטח החקלאי באמצעות כוח הכבידה כאשר פתחו את הסכר של בריכת האגירה. שיטה זו מכונה בתנ"ך מעיין גנים (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק ט"ו).

מי המעיינות נחשבים למים איכותיים וצלולים ונוהגים להפיק מחלקם מים מינרלים בבקבוקים. בספרות המעיין מסמל מקור נקי וטהור שלא מתלכלך ולא מתרפש.

מעיין מים מתוקים בים מלוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעיין מים מתוקים בחוף ימה של דור

מעיין מיוחד במינו בחוף הים התיכון מצוי בחוף דור. המים המתוקים נובעים מהים. המעיין נמצא במרחק מן החוף. עליו נבנה מבנה קדום, המונע את ערבוב מימיו עם מי הים[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלישע אפרת, חיים מסינג, "מילון לגאוגרפיה ולידיעת הארץ", הוצאת "מסדה", תשכ"א, עמוד 176
  2. ^ מקור: עמנואל מזור, גאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, 1980 .