מערב פלורידה הספרדית
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| הקמה | חוזה פריז (1783) |
| תאריך | 1783 |
| פירוק | מסירת השטח לארצות הברית |
| תאריך | 1821 |
| ישות קודמת |
 מערב פלורידה הבריטית |
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} טריטוריית פלורידה |
  | |
מערב פלורידה הספרדית (בספרדית: Florida Occidental) הייתה פרובינציה של האימפריה הספרדית מ-1783 עד 1821, אז יחד עם מזרח פלורידה הועברה לידי ארצות הברית.
לאזור מערב פלורידה היו בתחילה אותם גבולות כמו המושבה הבריטית לשעבר. חלק ניכר משטחה סופח בהדרגה על ידי ארצות הברית במחלוקת מערב פלורידה. בהיקף הגדול ביותר שלה, המושבה כללה את מה שהם כיום קהילות פלורידה של לואיזיאנה, החלקים הדרומיים ביותר של מיסיסיפי ואלבמה, כמו גם את הפאנדנדל של פלורידה. בעוד שדרום מזרח לואיזיאנה וחופי מיסיסיפי ואלבמה של ימינו סופחו לפני או במהלך מלחמת 1812, הקרקע המרכיבה את פלורידה של ימינו לא נרכשה אלא מספר שנים לאחר מכן. האזור הפך לטריטוריית פלורידה של ארצות הברית ב-1822.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרד הייתה המדינה האירופית הראשונה שיישבה את חצי האי פלורידה, התרחבה צפונה מקובה והקימה יישובים ארוכי טווח בסיינט אוגוסטין קובה, על חוף האוקיינוס האטלנטי, כמו גם בפנסקולה ובסן מרקוס, במפרץ מקסיקו.
בעקבות ההפסדים של ספרד לבריטניה במהלך מלחמת שבע השנים, ויתרה ספרד על שטחה בפלורידה לבריטניה ב-1763. המנהלים הבריטיים חילקו אז את השטח לשתי מושבות: מזרח פלורידה, כולל חצי האי פלורידה עם הבירה סיינט אוגוסטין, ומערב פלורידה, שאליה צורפה חלק מהשטח שהתקבל מצרפת במסגרת הסכם השלום מ-1763. מערב פלורידה השתרעה מנהר האפלאצ'יקולה ועד נהר המיסיסיפי, ובירתה הייתה בפנסקולה.
בשנת 1779, ספרד נכנסה למלחמת העצמאות האמריקנית בצדה של צרפת אך לא לצד שלוש עשרה המושבות. ברנרדו דה גאלווס, מושל לואיזיאנה הספרדית, הוביל מערכה צבאית לאורך חוף המפרץ, וכבש את באטון רוז' ונאצ'ז מידי הבריטים ב-1779, את מוביל ב-1780 ואת פנסקולה ב-1781.
בהסכם השלום של פריז משנת 1783, החזירה בריטניה את שתי המושבות של פלורידה לשליטה ספרדית. במקום לנהל את פלורידה כפרובינציה אחת, כפי שהיה לפני 1763, שימרה ספרד החדשה את ההסדר הבריטי של חלוקת השטח בין מזרח ומערב פלורידה (פלורידה אוריינטל ופלורידה אוקסידנטל). כאשר ספרד רכשה את מערב פלורידה ב-1783, הגבול המזרחי של בריטניה היה נהר האפלאצ'יקולה, אך ספרד ב-1785 העבירה אותו מזרחה לנהר סוואני. המטרה הייתה להעביר את סן מרקוס ואת מחוז אפלאצ'י ממזרח פלורידה למערב פלורידה.
בהסכם הסודי של סן אילדפונסו משנת 1800, הסכימה ספרד להחזיר את לואיזיאנה לצרפת; עם זאת, מיקום הגבול בין לואיזיאנה למערב פלורידה לא צוין במפורש. לאחר שצרפת מכרה את לואיזיאנה לארצות הברית ב-1803, פרץ סכסוך גבולות נוסף. ארצות הברית תבעה את השטח מנהר פרדידו ועד נהר המיסיסיפי, שהאמריקאים האמינו שהיה חלק מהמחוז הישן של לואיזיאנה כאשר הצרפתים הסכימו לוותר עליו לספרד בשנת 1762. הספרדים התעקשו שהם ניהלו את החלק הזה כמחוז מערב פלורידה ושהוא לא היה חלק מהטריטוריה שהוחזרה לצרפת על ידי קרלוס הרביעי ב-1802, כמו שצרפת מעולם לא נתנה את מערב פלורידה לספרד, בין רשימה של סיבות אחרות.