מערת כלי האבן
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| קואורדינטות | 31°47′26″N 35°15′14″E / 31.790611111111°N 35.253916666667°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   מערת כלי האבן  | |
  | |
מערת כלי האבן היא מערכת תת-קרקעית גדולה וקדומה בירושלים, שנחצבה בידי אדם ושימשה כמחצבה וכבית מלאכה לייצור כלי אבן בתקופת בית שני. המערה ממוקמת ממזרח להר הצופים, לצד הכביש המוליך מהר הצופים למעלה אדומים.[1]
גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערה נתגלתה בקיץ 1999 בזמן עבודות התשתית לסלילת הכביש המחבר את הר הצופים וירושלים למעלה אדומים. דחפור שעבד יצר פתח במערה שנמצאת במדרון המזרחי של אחת השלוחות של הר הצופים.[1]
המחצבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערכת התת-קרקעית שנתגלתה כוללת שתי מערות שנחצבו בסלע קירטון שהינו מותאם ליצירת כלי אבן. בתקופה החשמונאית גברה ההקפדה על דיני הטהרה אצל יהודי ארץ ישראל ובמיוחד בירושלים. לכן, נוצר שימוש רב יותר בכלי אבן לאגירת מזון ולהגשה, היות שעל פי ההלכה היהודית, כלים אלו אינם מקבלים טומאה.[1][2] כלים כאלה, נתגלו במקומות רבים בארץ ישראל, בהם גרו אוכלוסיות יהודיות.[1][3][2] לכן ניתן למצוא אתרים כאלה, ביהודה, בעבר הירדן בגליל ובגולן.
המערה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערכת כוללת חצר מבוא שממנה מסתעפות שתי המערות. המערה הראשונה משתרעת על פני שטח של 4000 מ"ר, כאשר התקרה בקרבת הפתח הגיעה לגובה 4 מטרים ובעומק עד לכדי 2 מטר גובה.[1] עקב גודל המערה, החוצבים הקפידו על חציבת עמודים במרחקים קבועים, שחילקו את המערה לאולמות ומנעו קריסה של התקרה. על מנת להאיר את פנים המערה, נחצבו מדפי אבן מאולתרים עליהם הונחו נרות שמן. שישה מהם נתגלו בערמות הפסולת של המערה. בקרבת הפתחים למערה נחצבו ארבעה חדרים קטנים יחסית, שכנראה שימשו כסדנאות לייצור כלי אבן.[1]
המערה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערה השנייה קטנה יותר מהראשונה, האורך שלה הוא 24 מטרים, רוחבה 17 מטר והיא משתרעת על פני שטח של 1000 מ"ר. גם במערה זו נחצבו עמודי תמך והתקרה בעומק גבוהה מהתקרה בפתח המערה. על אחד העמודים נחרתו אותיות ביוונית IN, ON וביניהן שרטוט עדין בפחם של דגמים צמחיים.[1]
הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במערות במערות לא נתגלו כלים שלמים, אך נתגלו אלפי כלי אבן רבים שנפגמו בשלב הייצור, כלים בעלי ידית אוזן אחת או שתיים, קערות וקדרות מלבניות בעלות פינות מעוגלות וידיות בריח. אחד הממצאים הבולטים היה כלי השולחן העדינים שכללו קערות בגדלים שונים, כלי אגירה גדולים מטיפוס "קלל".[1]
חוץ מכלי האבן נתגלו במערה גם ארבעה מטבעות, הקדום ביותר משנת 54 לספירה שטבע הנציב הרומי אנטוניוס פליקס. שלושת המטבעות האחרים הם מתקופת המרד הגדול: פרוטה משנת שתיים למרד, שנת 67/8 לספירה, ושתי פרוטות משנת שלוש למרד הגדול, שנת 68/9 לספירה. על פי כלל הממצאים במערה ניתן לומר שעיקר הפעילות במערה הייתה במאה הראשונה לספירה ונסתיימה עם חורבן בית שני.[1]
גילו המערה עשוי לעזור במתן הסבר לכתובת ארוכה ומעניינת שנתגלתה במערת קבורה בבית פגי (היום א-טור) הסמוכה. הכותבת כוללת 23 שמות וכינויים ולידם נרשמו סכומי כסף קטנים. חוקרים הסיקו כי זו רשימת פועלים שעבדו בבית מלאכה לגלוסקמאות ובה פירוט שכרם היומי. ישנה אפשרות שמערת כלי האבן, הייתה מקום עבודתם.[1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 דוד עמית, יוחנן זליגמן, אירנה זילברבוד, מחצבה ובית מלאכה לייצור כלי אבן במורד הר הצופים, קדמוניות 2, 2001, עמ' 102-110
- ^ 1 2 Yonatan Adler, Jewish Purity Practices in Roman Judea: The Evidence of Archaeology, Ancient Near East Today, Vol. 5, No. 2.
- ^ תעשיית כלי אבן בירושלים בימי בית שני