פרוטה (מטבע עתיק)

פרוטה מתקופת חז"ל של המלך אגריפס הראשון

פְּרוּטָה הייתה המטבע המזערי בזמן המשנה. היא הייתה עשויה נחושת, אך ערכה ההלכתי נקבע על פי משקל של חצי גרגר שעורה העשוי מכסף מזוקק, ובימינו מחושב לפי מחיר של 1/40 גרם.

מבחינה הלכתית

בהלכה, הערך הממוני המינימלי מבחינה משפטית שווה ערך לפרוטה. ערך הנמוך מכך לא קיים מבחינה הלכתית (אם כי ניתן לצרף מספר חפצים כאלה על מנת לקבל ערך של שווה פרוטה). יש לכך מספר השלכות:

• לא ניתן לקדש אישה בפחות משווה פרוטה.
• לא ניתן לפדות מעשר שני בפחות משווה פרוטה.
• ישנה מחילה על סכום פחות משווה פרוטה בענייני ממונות (גזל, אבידה וכדומה).
• דין מעילה בהקדש אינו נוהג אלא אם כן המעילה הייתה בערך של פרוטה לפחות.

חישוב שווי פרוטה

פרוטה מחושבת בהתאם למחיר הכסף בעולם. שווי הפרוטה מחושב לפי מחיר של 1/40 גרם (0.025 גרם) כסף. חלוקת 0.025 (גרם) במשקלה של אונקית כסף (בגרמים) והכפלה במחיר האונקיה (באגורות) יתנו את שווי הפרוטה באגורות. ישנם רבנים שסוברים ביניהם הרב אברהם קוסמן שיש לחשב את הפרוטה בהתבסס על שכר הפועלים בזמן חז"ל. וכך מחשבים את הפרוטה בעזרת השכר הממוצע במשק, בעזרת חישוב שכזה ניתן להגיע לשיעור פרוטה של כשקל וחצי! חישוב זה גורם לחומרה רבה בחלק מהמקרים,לדוגמה המרת מעשר שני על פרוטה צריכה להתבצע על לפחות שקל וחצי.

ביטויים ופתגמים

• שווה פרוטה - הערך המשמעותי המינימלי עבור חפצים שניתן להשתמש בהם לצורך מצווה או לצורך ממוני.
• דין פרוטה כדין מאה - במשפט העברי, עבירה בענייני ממון היא עברה גם אם הסכום קטן.

ראו גם

• פרוטה (מטבע ישראלי) - מטבע במדינת ישראל

קישורים חיצוניים

• שווה פרוטה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ערך הפרוטה היציג באתר "מכון כתר - לכלכלה על פי התורה" (ראו שם מסגרת בתחתית הדף מצד שמאל)