פרוטה (מטבע עתיק)

"פרוטה" של המלך אגריפס הראשון

פְּרוּטָה היא מטבע המוזכרת במשנה ובגמרא כמטבע בעל ערך קטן מאוד. בעקבות זאת, במהלך ימי הביניים והעת החדשה, שימשה המילה פרוטה לציין מטבע בעל שווי קטן ששימש באותה תקופה, או לשמש ערך קטן. בקרב הארכאולוגים מקובל לכנות את מטבעות הנחושת והעופרת מתקופת בית שני בשם פרוטות, הגם שהיו שערערו על כך. בהלכה נקבע שווי הפרוטה על פי ערכו של כסף מזוקק במשקל של חצי גרגר שעורה, ובימינו מקובל להעריכו ב-1/40 גרם.

במשנה

המשנה במסכת בבא מציעא מונה חמישה דינים המתייחסים לפרוטה:

"חמש פרוטות הן.

ההודאה שוה פרוטה,

והאשה מתקדשת בשוה פרוטה,

והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל,

והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז,

והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו למדי."

הפרוטה מוזכרת שוב בדיונים הפרטניים על כל אחת ממצוות אלו.

המשנה גם משתמשת בפרוטה בהקשר עקיף בדונה בגודל המינימלי של חור בכלי המטהר אותו מטומאה מפני שהוא שבור, וכותבת:

"כלי מתכות כמה הוא שיעורן? ... הלפס כדי לקבל קיתונות, קיתונות כדי לקבל פרוטות. ... רבי אליעזר אומר, כולן בפרוטות."

בגמרא

הגמרא מביאים דינים נוספים לגבי הפרוטה.

במסכת בבא מציעא מובאת גרסה של לוי לחמשת הדינים הנוגעים לפרוטה, השונה מהגרסה במשנה:

"חמש פרוטות הן: האונאה פרוטה וההודאה פרוטה וקידושי אשה בפרוטה וגזל בפרוטה וישיבת הדיינין בפרוטה."

שני הדינים המופיעים אצל לוי ולא במשנה (אונאה וישיבת הדיינים) נתונים על פי הגמרא במחלוקת:

"אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות ולוי אמר יש אונאה לפרוטות."

"אמר רב קטינא בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה"

הגמרא מביאה גם אמרות המעידות על השווי הקטן של הפרוטה:

• "אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"

ערך הפרוטה בתקופת המשנה והתלמוד

המשנה מציינת את ערכה של הפרוטה: "וכמה היא פרוטה, אחד משמונה באיסר האיטלקי."

אולם בגמרא מובאת ברייתא הטוענת ששווי הפרוטה הייתה נתונה במחלוקת בימי רבן שמעון בן גמליאל:

"פרוטה שאמרו חכמים אחד משמנה באיסר האיטלקי שש מעה כסף דינר מעה שני פונדיונין פונדיון שני איסרין איסר שני מוסמיסים מסמס שני קונטרונקין קונטרנק שתי פרוטות נמצא פרוטה אחת משמנה באיסר האיטלקי.

רבן שמעון בן גמליאל אומר שלשה הדרסין למעה שני הנצין להדריס שני שמנין להנץ ב' פרוטות לשמין נמצא פרוטה אחת משישה באיסר האיטלקי."

הגמרא מביאה גם מחלוקת זאת בין חכמים בדור המעבר בין תנאים לאמוראים:

"כי אתא רב דימי אמר: שיער רבי סימאי בדורו כמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי. וכי אתא רבין אמר: רבי דוסתאי ורבי ינאי ורבי אושעיא שיערו כמה הוי פרוטה אחד משישה באיסר האיטלקי."

הגמרא בקידושין מספרת: "סבר רב יוסף למימר (=לאמר) פרוטה כל דהו (=כל שהוא)"

הריטב"א מסביר את דברי רב יוסף שלפרוטה אין ערך קבוע אלא היא השווי של המטבע הכי קטנה באותו מקום: "כל שיוצאת באותו מקום שהיו הקדושין ואף על פי שאינה אחד משמנה באיסר דכיון דנפקא בההיא דוכתא חשיבא ממון".

בהלכה

בנוסף לחמשת הדינים שנמנו במשנה, הפרוטה מוזכרת בהלכות נוספות, ביניהם:

• לא ניתן לפדות מעשר שני בפחות משווה פרוטה.

בהלכה, הערך הממוני המינימלי מבחינה משפטית שווה ערך לפרוטה. ערך הנמוך מכך לא קיים מבחינה הלכתית (אם כי ניתן לצרף מספר חפצים כאלה על מנת לקבל ערך של שווה פרוטה). בהתאם, דנו הפוסקים בערכו המדויק של הפרוטה. על פי השיטה המקובלת, פרוטה מחושבת בהתאם למחיר הכסף בעולם. שווי הפרוטה מחושב לפי מחיר של 1/40 גרם (0.025 גרם) כסף. לדוגמה, כאשר אונקיית כסף שמשקלה 31.1 גרם, שווה 71.24 שקלים, שווי פרוטה הוא לערך 5.7 אגורות.

הרב אברהם קוסמן סובר שיש לחשב את הפרוטה בהתבסס על השכר הממוצע במשק, יחסית לשכר הפועלים בזמן חז"ל. על פי החישוב שלו, שווי פרוטה הוא כשקל וחצי. חישוב זה גורם לחומרה רבה בחלק מהמקרים, לדוגמה המרת מעשר שני על פרוטה צריכה להתבצע על לפחות שקל וחצי.

במחקר

בקרב החוקרים, החל מסוף שנות ה-50, מקובל לכנות את מטבע הנחושת השכיח ביותר בממצאים מתקופת בית שני בשם "פרוטה", אף על פי שהמקור המוקדם ביותר של המילה היא מהמשנה והיא אינה מוזכרת, למשל, בכתבי יוסף בן מתתיהו. כך, דניאל שפרבר כותב שבספרות התלמודית ה"פרוטה" מתייחסת תמיד למטבע ברונזה שהיה בשימוש מאוד נפוץ. יצחק אייזיק הלוי כותב שמכך שהתנאים בדורו של רבן שמעון בן גמליאל חלקו בנוגע לשווי הפרוטה, יוצא שהפרוטה כבר לא הייתה מטבע מוכרת בימיהם. הפרופסור אמיל שירר טען שהפרוטה אינה תואמת את שאר המטבעות המובאות במשנה השייכות למערכת המטבעות הרומית ושמה הוא שמי, ועל כן הפרוטה כנראה קדומה לתקופה הרומית.

מטבעות הנחושת המקובלות במחקר כפרוטות מתוארכות לתקופה שבין 134 לפני הספירה ועד 70 לספירה. מתקופה זאת לא נמצאו מטבעות כסף שהוטבעו ביהודה ועל כן מניחים שלשלטונות ביהודה לא היה רשות להטביע מטבעות כסף ושמטבעות הנחושת היו המטבעות השכיחות ביותר. הפרוטה הקדומה ביותר, על פי הזיהוי המקובל, שנמצאה בחפירות ארכאולוגיות היא מתקופתו של אנטיוכוס השביעי. אריה קינדלר טען שהפרוטה בתקופה החשמונאית הייתה בערך של שני לפטון יווני. אחרים כתבו שהלפטון היה שם אחר לפרוטה. מטבעות הברונזה היו באיכות נמוכה והיה הבדל גדול בגודל ובמשקל בין מטבעות שונים מאותן סדרות שהיה להן אותו מראה.

ממוצע המשקל של מטבעות הפרוטה של אנטיוכוס השביעי ויוחנן הורקנוס הם 2.47 גרם ו-2.15 גרם בהתאמה.

מטבעות הפרוטה שנשאו את שמו של אלכסנדר ינאי הן בעלות משקלים ממוצעים של 2.15, 1.81, 1.71, 1.20, 0.81 גרם. המטבע שבו הוא מכונה לראשונה בתואר מלך המשקל הוא הגבוה ביותר. המטבע הקל ביותר הוא גם השכיח ביותר. הועלו השערות שונות האם מטבע זה הוא של פרוטה או חצי פרוטה. סדרת מטבעות העופרת של אלכסנדר ינאי היא במשקל ממוצע של 4.10 גרם. ההנחה היא שמטבעות אלו הן מטבעות פרוטה ומשקלן כפול בגלל הבדל השווי בין עופרת ונחושת.

מימי מתתיהו אנטיגונוס השני יש שלוש סדרות של מטבעות במשקלים ממוצעים של 14, 7.19 ו-1.68 גרם. ההנחה היא שאלו מייצגים מטבעות של 8 פרוטות, 4 פרוטות ופרוטה אחת, בהתאמה. במטבעות של הורדוס המטבע השכיח ביותר הוא במשקל ממוצע של 1.42 גרם, ומטבע זה מזוהה כפרוטה. מטבע במשקל ממוצע של 0.86 גרם מזוהה כחצי פרוטה. במטבעות של ארכלאוס מזוהות שתי סדרות של פרוטה וחצי פרוטה במשקלים ממוצעים של 2.06 גרם ו-1.19 גרם בהתאמה. הפרוטות בתקופת הנציבות הראשונה היו במשקל ממוצע של 1.90 גרם, בתקופת אגריפס הראשון במשקל ממוצע של 2.33 גרם ובתקופת הנציבות שלאחר אגריפס 2.27 גרם. מטבעות מימי המרד הגדול נמצאו במשקל ממוצע של 2.51 גרם.

בתקופות מאוחרות

בימי הביניים נעשה שימוש במילה פרוטה לציין מטבע בשווי קטן של המדינה. למשל, בכתובה משנת 1498 ממצרים מצוין השווי של כל דינר זהב בכתובה: "דשווי כל דינר מנהון תלת מאה כספים מפרוטות משא ומתן של מצרים".

ביטויים ופתגמים

• שווה פרוטה - הערך המשמעותי המינימלי עבור חפצים שניתן להשתמש בהם לצורך מצווה או לצורך ממוני.
• דין פרוטה כדין מאה - במשפט העברי, עבירה בענייני ממון היא עברה גם אם הסכום קטן.

ראו גם

• פרוטה (מטבע ישראלי) - מטבע במדינת ישראל

קישורים חיצוניים

• שווה פרוטה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ערך הפרוטה היציג באתר "מכון כתר - לכלכלה על פי התורה" (ראו שם מסגרת בתחתית הדף מצד שמאל)