פרוטה (מטבע עתיק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרוטה מתקופת חז"ל של המלך אגריפס הראשון

פְּרוּטָה הייתה המטבע המזערי בזמן המשנה. היא הייתה עשויה נחושת, אך ערכה ההלכתי נקבע על פי משקל של חצי גרגר שעורה העשוי מכסף מזוקק[1], ובימינו מחושב לפי מחיר של 1/40 גרם[2]

מבחינה הלכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכה, הערך הממוני המינימלי מבחינה משפטית שווה ערך לפרוטה. ערך הנמוך מכך לא קיים מבחינה הלכתית (אם כי ניתן לצרף מספר חפצים כאלה על מנת לקבל ערך של שווה פרוטה). יש לכך מספר השלכות:

  • לא ניתן לקדש אישה בפחות משווה פרוטה.
  • לא ניתן לפדות מעשר שני בפחות משווה פרוטה.
  • ישנה מחילה על סכום פחות משווה פרוטה בענייני ממונות (גזל, אבידה וכדומה).
  • דין מעילה בהקדש אינו נוהג אלא אם כן המעילה הייתה בערך של פרוטה לפחות.
  • דין מודה במקצת, נאמר רק באופן שמודה לפחות בשווי פרוטה[3].

חישוב שווי פרוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטה מחושבת בהתאם למחיר הכסף בעולם. שווי הפרוטה מחושב לפי מחיר של 1/40 גרם (0.025 גרם) כסף. חלוקת 0.025 (גרם) במשקלה של אונקית כסף (בגרמים) והכפלה במחיר האונקיה (באגורות) יתנו את שווי הפרוטה באגורות. ישנם רבנים שסוברים ביניהם הרב אברהם קוסמן שיש לחשב את הפרוטה בהתבסס על שכר הפועלים בזמן חז"ל. וכך מחשבים את הפרוטה בעזרת השכר הממוצע במשק, בעזרת חישוב שכזה ניתן להגיע לשיעור פרוטה של כשקל וחצי! חישוב זה גורם לחומרה רבה בחלק מהמקרים,לדוגמה המרת מעשר שני על פרוטה צריכה להתבצע על לפחות שקל וחצי.

ביטויים ופתגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך לפי הרי"ף ורבנו חננאל, משנה תורה לרמב"ם, הלכות שקלים, פרק א', הלכה ג'. על החישוב לפי משקל גרגר שעורה ראה גם בפירוש המשנה לרמב"ם על משנה, מסכת בכורות, פרק ח', משנה ז'.
  2. ^ בספר שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"א, סעיף קל"ד חישב פרוטה לפי אחד מל"ב מרביע דרהם (דהרם הוא כ3 גרם).
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טוען ונטען, פרק ג', הלכה א'