מפלגת העם הנוצרית סוציאלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפלגת העם הנוצרית סוציאלית
Christian Social People's Party
Logo CSV.svg
מדינה לוקסמבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים Frank Engel עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1944–הווה (כ־78 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות דמוקרטיה נוצרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה לוקסמבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית ימין-מרכז עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים בינלאומיים מפלגת העם האירופית עריכת הנתון בוויקינתונים
נציגויות בפרלמנטים
לשכת הצירים של לוקסמבורג
21 / 60
המשלחת הלאומית לפרלמנט האירופי
2 / 6
www.csv.lu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מפלגת העם הנוצרית סוציאליתלוקסמבורגית: Chrëschtlech Sozial Vollekspartei, או בקיצור CSV) היא המפלגה הפוליטית הגדולה ביותר בלוקסמבורג. המפלגה דוגלת באידאולוגיה נוצרית-דמוקרטית[1] וכמו רוב המפלגות בלוקסמבורג, היא גם מאוד פרו-אירופית. ה-CSV חברה במפלגת העם האירופית (EPP) ובקבוצת מפלגת העם האירופית.

ה-CSV היא המפלגה הגדולה ביותר בלשכת הנבחרים של לוקסמבורג, ומאיישת 21 מתוך 60 המושבים בלשכה. כמעט כל ראשי הממשלה במדינה מאז מלחמת העולם השנייה היו חברי המפלגה. בנוסף על כך, המפלגה מאיישת שניים מתוך ששת המושבים של לוקסמבורג בפרלמנט האירופי.

נשיא המפלגה הוא מאז אפריל 2021 קלוד ויסלר. עם זאת, הדמות המובילה במפלגה הוא ראש הממשלה לשעבר, ז'אן קלוד יונקר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי המפלגה נעוצים בהקמת של מפלגת הימין בלוקסמבורג ב-16 בינואר 1914.

ב-1944 הפכה מפלגת הימין רשמית ל-CSV. בבחירות הראשונות לאחר מלחמת העולם השנייה (שהתקיימו ב-1945) המפלגה זכתה ב-25 מתוך 51 מושבים. בשנים 19451974, המפלגה הייתה בממשלה, בעיקר בקואליציה עם המפלגה הדמוקרטית (DP).

בשנות החמישים הוקמו מדור הנוער של המפלגה ומדור הנשים .[2]

המפלגה הפסידה לראשונה ונכנסה לאופוזיציה ב-1974. ב-1979 חזרה המפלגה לשלטון. ב-1984 נבחר ז'אק סנטר לראשות הממשלה. הוא נשאר בתפקיד עד 1995, אז ירש אותו ז'אן קלוד יונקר.

לאחר הבחירות הכלליות ב-2013, המפלגה חזרה לאופוזיציה בפעם השנייה בתולדותיה, כאשר קאסבייה בטל מהמפלגה הדמוקרטית הפך לראש ממשלה (שלראשונה הקים קואליציה עם עוד 2 מפלגות). זו הייתה גם הפעם הראשונה שבה הירוקים היו חלק מהממשלה.

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשכת הצירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בְּחִירָה קולות % מושבים
1945 907,601 44.7 (#1)
25 / 51
1948 386,972 36.3 (#1)
22 / 51
1951 425,545 42.1 (#1)
21 / 52
1954 1,003,406 45.2 (#1)
26 / 52
1959 896,840 38.9 (#1)
21 / 52
1964 883,079 35.7 (#1)
22 / 56
1968 915,944 37.5 (#1)
21 / 56
1974 836,990 29.9 (#1)
18 / 59
1979 1,049,390 36.4 (#1)
24 / 59
1984 1,148,085 36.7 (#1)
25 / 64
1989 977,521 32.4 (#1)
22 / 60
1994 887,651 30.3 (#1)
21 / 60
1999 870,985 30.1 (#1)
19 / 60
2004 1,103,825 36.1 (#1)
24 / 60
2009 1,129,368 38.0 (#1)
26 / 60
2013 1,103,636 33.7 (#1)
23 / 60
2018 999,381 28.3 (#1)
21 / 60

הפרלמנט אירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בְּחִירָה הצבעות % מקומות ישיבה
1979 352,296 36.1 (#1)
3 / 6
1984 345,586 34.9 (#1)
3 / 6
1989 346,621 34.9 (#1)
3 / 6
1994 319,462 31.5 (#1)
2 / 6
1999 321,021 31.7 (#1)
2 / 6
2004 404,823 37.1 (#1)
3 / 6
2009 353,094 31.4 (#1)
3 / 6
2014 441,578 37.7 (#1)
3 / 6
2019 264,665 21.1 (#2)
2 / 6

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hans Slomp (2011). Europe, A Political Profile: An American Companion to European Politics. ABC-CLIO. p. 477. ISBN 978-0-313-39182-8.
  2. ^ "Geschicht". CSV.lu. נבדק ב-2015-12-16.