דמוקרטיה נוצרית (אידאולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דמוקרטיה נוצרית היא אידאולוגיה פוליטית, שצמחה במערב אירופה במאה ה-19 בהשפעתה של התורה החברתית הקתולית, כמו גם של הנאו-קלוויניזם(אנ'). אידאולוגיה זו מקדמת מחויבות לעקרונות של כלכלת שוק חברתית(אנ') (כלכלת שוק חופשי לצד מדיניות כלכלית-חברתית, שנועדה להבטיח תחרות הוגנת בשוק ורווחה לכלל האזרחים).

הדמוקרטיה הנוצרית היא אידאולוגיה המשלבת רעיונות דמוקרטיים עם ערכים נוצריים מסורתיים מזרמים שונים של דת זו (קתוליות, לותרניזם, קלוויניזם ופנטקוסטליזם); השפעת הערכים של זרם נוצרי מסוים תלוי באזור התפוצה של האידאולוגיה.

אחרי מלחמת העולם השנייה, התנועה הפרוטסטנטית "הבשורה החברתית"(אנ') והתנועה הקתולית הנאו-תומיסטית(אנ') מילאו תפקיד חשוב בעיצוב הדמוקרטיה הנוצרית כאידאולוגיה פוליטית משפיעה. האידאולוגיה שימרה את כוחה עד ימינו במערב אירופה ובאמריקה הלטינית, אך תנועות שמקדמות אותה פועלות גם בחלקים אחרים של העולם.

הדמוקרטיה הנוצרית נחשבת בדרך כלל כאידאולוגיה בעלת עמדות של מרכז-ימין פוליטי בנושאי חברה ותרבות; לעומת זאת – בתחומי הכלכלה, יחסי העבודה, זכויות האדם, יחסי החוץ ואיכות הסביבה – עמדותיה משויכות למרכז-שמאל הפוליטי. באופן ספציפי, במישור הכלכלי-חברתי, הדמוקרטיה הנוצרית מזוהה עם דגם כלכלת השוק החברתית. באופן כללי, בדמוקרטיה הנוצרית משולבים רעיונות שמרניים, סוציאל-דמוקרטיים וליברליים.

במערב אירופה, שבה הדמוקרטים הנוצרים הגדירו מלכתחילה את השקפותיהם כחלופה לאידאולוגיה השמאלנית יותר של הסוציאל-דמוקרטים, המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות מאופיינות בשמרנות מתונה וממוקמות במרכז-ימין על הספקטרום הפוליטי; באמריקה הלטינית, שבה יריביהם העיקריים של הדמוקרטים הנוצרים היו תחילה כוחות ימניים לא דמוקרטיים, המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות הן שמאלניות יותר ובתחום הכלכלי-חברתי מושפעות יותר ממרקסיזם (דרך תאולוגיית שחרור).

רוב המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות בעולם מאוגדות באינטרנציונל הדמוקרטי המרכזני(אנ') (המרכז הפוליטי), שעד 2001 היה מוכר כאינטרנציונל הדמוקרטי הנוצרי; כמה מהן חברות גם באיחוד הדמוקרטי הבינלאומי(אנ'), שמאגד מפלגות ממרכז-ימין הפוליטי. באמריקה הלטינית, מרבית המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות חברות בארגון הדמוקרטי הנוצרי של אמריקה(אנ').

המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות הבולטות כיום הן: האיחוד הדמוקרטי הנוצרי הגרמני, מפלגת העם האוסטרית, פינה גייל האירית, המפלגה העממית הספרדית והמפלגה הדמוקרטית-נוצרית ההצ'יליאנית. (עד התפרקותה ב-1994, גם המפלגה הדמוקרטית-נוצרית האיטלקית הייתה המפלגה הדומיננטית במדינה במשך חמישה עשורים).

בחלק ממדינות אירופה, המפלגות הדמוקרטיות הנוצריות הן המפלגות השמרניות העיקריות; כך הדבר לדוגמה בגרמניה, בספרד, בבלגיה ובשוויץ. (במדינות אחרות של היבשת, המפלגות השמרניות הדומיננטיות הן בעלות אידאולוגיה שמרנית-ליברלית).

במסגרת המערכת הפוליטית של האיחוד האירופי, מפלגות דמוקרטיות נוצריות רבות חברות במפלגת העם האירופית, שמאגדת מלבד מפלגות אלה גם מפלגות שמרניות ליברליות ותומכת בחיזוק המדיני של האיחוד. חלק מהמפלגות הדמוקרטיות הנוצריות האירופיות מאוגדות בתנועה הפוליטית הנוצרית האירופית(אנ'), שמחזיקה בעמדות חברתיות שמרניות יותר מאשר מפלגת העם וגם אירוסקפטית בניגוד אליה; התנועה הפוליטית הנוצרית היא חלק מסיעת השמרנים והרפורמיסטים האירופים בפרלמנט האירופי.

רעיונות כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשיתן, התנועות הפוליטיות הקתוליות בשליש האחרון של המאה ה-19 התנגדו הן לקפיטליזם והן לסוציאליזם; שתי הגישות הכלכליות העיקריות נתפסו על ידי התנועות הדתיות הללו כחומרניות, וגם כמלבות את הסכסוך החברתי הבין-מעמדי; במקום גישות אלה, התנועות הפוליטיות הנוצריות תמכו בדגם כלכלי נוצרי, שאמור היה לשלב איכרים עצמאים ובעלי מלאכה שמאוגדים בגילדות.

בשנת 1891 הדמוקרטיה הנוצרית זכתה לחיזוק בלתי-ישיר מהכנסייה הקתולית בהתנגדותה לקפיטליזם חסר כללים; האפיפיור לאו השלושה-עשר פרסם את האנציקליקה Rerum novarum, שבו הכיר בסבלם של העובדים בחברה התעשייתית בת-זמנו, באי-צדק שבניצולם ובזכותם להתאגד כדי להתמקח על זכויותיהם מול מעסיקיהם.

החל מהעשור השני של המאה ה-20, התנועות השמרניות הנוצריות השלימו עם השיטה הכלכלית הקפיטליסטית – לנוכח הדומיננטיות שלה ובגלל החשש מהמהפכנות הסוציאליסטית, שנתפסה כאיום גדול יותר על החברה המסורתית והכנסייה; עם זאת, סייעו התנועות הללו לפועלי התעשייה ולעובדי חקלאות הקתולים להתאגד בארגוני עובדים נוצריים, כדי שיוכלו לעמוד על זכויותיהם מול מעסיקיהם במסגרת השיטה הקפיטליסטית.

ארגוני העובדים הקתוליים, שפעילותם סתרה את העמדה השמרנית המסורתית נגד התאגדות העובדים, גם התחרו באיגודים הסוציאל-דמוקרטיים והקומוניסטיים, והרחיקו את חבריהם מחתרנות פוליטית מהפכנית ומהשפעות חילוניות.

אחרי מלחמת העולם השנייה, מתוך השילוב של השלמה עם השיטה הקפיטליסטית ומאבק חברתי במסגרתה, הדמוקרטיה הנוצרית הולידה את דגם כלכלת השוק החברתית; לדגם הזה הייתה השפעה רבה על עיצוב הכלכלה המערב-אירופית במחצית השנייה של המאה ה-20.

כלכלת שוק חברתית היא בעיקרה כלכלת שוק, המבוססת על תמחור בהתאם להיצע וביקוש וקניין פרטי, אך במסגרתה חובה על הממשלה לשמור על התחרותיות במשק ולספק שירותי רווחה ושירותים ציבוריים, שיאזנו את אי-השוויון החברתי הנובע מהפעילות החופשית של השוק.

המצדדים בדגם כלכלת השוק החברתית רואים בשוק אמצעי ליצירת עושר, שיירתם להשגת מטרות חברתיות וישמש לשימור הלכידות החברתית על ידי חלוקתו בין האזרחים.

דגם כלכלת השוק החברתית, המכונה "קפיטליזם הריין" (בגלל מקורו הגרמני) או קפיטליזם חברתי, מנוגד לקפיטליזם האנגלו-סקסי(אנ') או לקפיטליזם היזמי; בעוד שבדגם הגרמני מודגשים שיתוף הפעולה בין העובדים למעסיקים וערבות חברתית-ממלכתית לרווחתם של העובדים והעניים, בדגם האנגלו-סקסי בולט החופש לכוחות השוק תוך הסתמכות על היד הנעלמה שתיצור רווחה כללית כתוצאה של סך הפעולות הכלכליות האנוכיות. בגלל התנגדותם לכלכלת שוק חופשי, רוב מהדמוקרטים הנוצרים תומכים בכלכלה קיינסיאנית ובמדינת רווחה לפי הדגם הסוציאל-דמוקרטי.

משנות ה-90 של המאה ה-20, כמה מהמפלגות הדמוקרטיות הנוצריות במערב אירופה, הנוטות יותר לימין, החלו לצדד בצעדים כלכליים שמתיישבים עם עמדות כלכליות ליברליות, על אף שלא פסקו לגמרי מתמיכתם בכלכלה מאוסדרת שחיונית לקיום מדינת הרווחה. לעומתם, דמוקרטים נוצרים רבים מחזיקים בעמדות כלכליות הזהות לאלו של סוציאליסטים נוצרים, או מצדדים בדגם הכלכלי הדיסטריבוטיבי(אנ') – הנסמך על האנציקליקות האפיפיוריות שעסקו בהשלכות המוסריות של הסדר הכלכלי-חברתי הקפיטליסטי; באופן כללי, הדיסטריבוטיזם דוגל בביזור מרבי של אמצעי הייצור, כדי שרוב המשפחות ייהנו מבעלות פרטית עליהם.

רעיונות חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמוקרטיים הנוצרים מחזיקים לרוב בעמדות שמרניות בנושאים חברתיים ומדגישים את האתיקה הנוצרית(אנ'). הם מתנגדים לתהליך החילון של החברה.

הדמוקרטים הנוצרים תומכים במבנה המסורתי של המשפחה ומתנגדים לנישואים חד-מיניים. הם מתנגדים גם להפלות מלאכותיות ולהתרת השימוש בסמים כלשהם.

למרות זיקתם המסורתית לדת הנוצרית, הדמוקרטים הנוצרים תומכים בחופש דת. הם גם רואים בהגנה על זכויות האדם מילוי של חובה מוסרית נוצרית.

באשר למבנה החברתי, הדמוקרטים הנוצרים מוכנים להשלים עם שינויו, כל עוד אינו מהפכני ולא נכפה על ידי המדינה. הם לא תומכים בסטטוס קוו חברתי, אלא בתהליך שינוי הדרגתי, שמתיישב עם תפיסתם על ההתפתחות האורגנית של החברה; לפיכך, הדמוקרטים הנוצרים מתנגדים למלחמת מעמדות ותומכים בנאו-קורפורטיזם(אנ') – קבלת החלטות בנושאי כלכלה ועבודה תוך שיתוף פעולה בין ארגוני המעסיקים, איגודי העובדים והמדינה. הדמוקרטים הנוצרים תומכים גם במאבק העובדים על זכויותיהם באמצעים, שנקבעים על ידי איגודי העובדים הדמוקרטיים. (הדמוקרטים הנוצרים באמריקה הלטינית, שמושפעים מתאולוגיית השחרור, מתנגדים פחות לרעיון מלחמת המעמדות).

הדמוקרטים הנוצרים שוללים קפיטליזם בלתי-מאוסדר, שלדעתם גורם גם להפקרת העובדים והעניים וגם לתחרות בלתי-הוגנת בין הפעילים בשוק החופשי; הדבר מוביל את רובם לתמוך במדינת רווחה.

מצד שני, הדמוקרטים הנוצרים מתנגדים למעורבות ממשלתית רבה מדי בכלכלה ובחברה; הם דוגלים בסובסידיאריות(אנ') – עיקרון, שלפיו סוגיות אזרחיות הדרושות טיפול צריכות להיות באחריותם של ארגונים מקומיים ודרגי ממשל נמוכים ככל הניתן, ורמת המעורבות הממשלתית צריכה לעלות רק אם הטיפול שלה באותן סוגיות יהיה יעיל יותר, מאשר פעילותם של ארגונים קהילתיים והרשות המקומית. (העיקרון נוסח לראשונה פורמלית במסגרת הדוקטרינה החברתית של הכנסייה הקתולית, מתוך הנחה שהאדם הנברא בצלם אלוהים כתבוני ואוטונומי צריך לשלוט בגורלו ולהשפיע על ההחלטות הנוגעות אליו – עד כמה שהדבר אפשרי במסגרת חברתית; יכולתו לממש זכות זו גבוהה יותר, ככל שהמסגרת הציבורית המשפיעה עליו מקומית ונמוכת דרג יותר).

הדמוקרטים הנוצרים מאמינים גם בריבונות התחומים(אנ') – עמידתם בנפרד של תחומי החיים השונים, כאשר הגשמת האחריות בכל אחד מהם לא מסיגה את גבולו של שום תחום אחר (למרות השתלבותם ליצירת הסדר החברתי); למשל, גידול הילדים הוא תחום אחריותה של המשפחה, והגשמת האחריות בכל תחום פעילות אחר לא צריכה להפר את ריבונות המשפחה בתחום זה, כולל הגשמת אחריותה הציבורית של המדינה. (מקור הרעיון הוא פרוטסטנטי נאו-קלוויניסטי ומתבסס על ההנחה, שמסגרות חברתיות ומגזרים חברתיים שונים נבראו על ידי האל כחלק מסדר עולמי כללי, ולמרות התפתחותם והשתנותם במהלך ההיסטוריה, עליהם להישאר ריבוניים כדי שישלימו במשותף את הסדר הנברא).

בגלל אמונתם בסובסידיאריות ובריבונות התחומים, הדמוקרטים הנוצרים תומכים בחברה אזרחית חזקה, שבמסגרתה ארגונים לא-ממשלתיים ללא כוונת רווח מספקים שירותים חברתיים רבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דמוקרטיה נוצרית בוויקישיתוף