מקסים וינוור
 | |
| לידה |
1863 ורשה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 1926 (בגיל 63 בערך) אנסי, צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז, Grave of Vinaver |
| שם לידה |
Максим Моисеевич Винавер |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| השכלה |
אוניברסיטת ורשה |
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית החוקתית |
| ילדים |
Sophie Grinberg-Vinaver, Valentine Cremer, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| חתימה |
 |
  | |
מקסים מויסייביץ' וינוור (ברוסית: Максим Моисеевич Винавер; 1863 – 10 באוקטובר 1926) היה עורך דין יהודי רוסי ופוליטיקאי. חבר הדומה הרוסית הראשונה ואחד ממנהיגי המפלגה הדמוקרטית החוקתית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם מאיר וינוור בורשה למשה-לייב וברכה וינוור, בעלים של חנות מכולת. הוא סיים תוכנית לימודים בגימנסיה בורשה ב-1881 ובפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ורשה ב-1886. אולם, ב-1889 בהחלטת ממשלת האימפריה הרוסית, נאסר על היהודים להחזיק במשרת עורך דין ווינוור נאלץ לעבוד בתור עוזר עורך דין בסנקט-פטרבורג יותר מ-15 שנה[1].
פעילות משפטית למען יהודי רוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין 1900–1902 היה חבר בצוות ההגנה של דוד בלונדס שהואשם בביצוע רצח פולחני בווילנה.
בראשית המאה ה-20 בסנקט-פטרבורג הוקם משרד למתן סיוע משפטי ליהודים, המשרד הוקם בסיוע כספי של הברון הורצי גינצבורג והיו שותפים לו בין היתר וינוור עצמו, ישראל גרוזנברג וגנריך סליוזברג. המשרד עסק במתן סיוע משפטי חינמי ליהודים שזכויותיהם מפגעו. לאחר גל של פוגרומים ביהודי רוסיה שהתרחשו במספר עריה של האימפריה הרוסית בין השנים 1903–1906 עסק המשרד בהגשת עזרה לנפגעי הפוגרומים, כמו כן הם פעלו לגיוס אנשים בולטים מקרב אינטליגנציה רוסית לא-יהודית למען גינוי יחסה של ממשלת רוסיה כלפי יהודים (בין המגויסים היו גם לב טולסטוי, מקסים גורקי ואחרים)[2].
בדומה הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מהפכת 1905 ברוסיה הוא נכנס לפוליטיקה והיה אחד המייסדים של המפלגה הדמוקרטית החוקתית[1]. ב-1906 הוא נבחר לדומה הרוסית הראשונה מטעם סנקט-פטרבורג, הוא היה אחד מתוך שנים עשר היהודים, שנבחרו לדומה זו ואחד מתוך שמונה יהודים במפלגת הקאדטים[3].
לאחר מהפכת אוקטובר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1919 הוא היגר לצרפת, שם ניסה לעודד את מאבק הצבא הלבן בבולשביקים. נפטר ב-1926 ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.
מקסים וינוור היה נשוי לרוזה חישין. לזוג היו שלושה ילדים: בן בשם אז'ן ושתי בנות - ולנטינה וסופי. אחד מנכדיו הוא סופר ומחזאי צרפתי, מישל וינוור.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל בייזר, יהודי לנינגרד 1939-1917, מרכז זלמן שזר, 2005.
- בנימין נתנס, מחוץ לתחום - המפגש היהודי עם האימפריה הרוסית המאוחרת, מרכז זלמן שזר, 2013.
- אליהו פלדמן, יהודי רוסיה בימי המהפכה הראשונה והפוגרומים, הוצאת מאגנס, תשנ"ט.
- יצחק מאור, שאלת היהודים בתנועה הליבראלית והמהפכנית ברוסיה, מוסד ביאליק, תשכ"ד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז. ר., מ. מ. וינאבר, דבר, 13 באוקטובר 1926
- מקסים וינוור, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- הספדו של מארק שאגאל למקסים וינוור בעיתון רזסוויט (ברוסית)
- Christoph Gassenschmidt, מקסים וינוור, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- מקסים וינוור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מקסים וינבר (1863?-1926), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מקסים וינוור, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- ^ נתנס, מחוץ לתחום, עמ' 334 - 335.
- ^ פלדמן, יהודי רוסיה בימי המהפכה הראשונה והפוגרומים, עמ' 46.