מקס שאכמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקס שאכמן
אין תמונה חופשית
לידה 28 בדצמבר 1858
בוקרשט, ולאכיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 1925 (בגיל 66)
וישי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקסימיליאן (מקס) שאכמן (Maximilian (Max) Schachman;‏ 28 בדצמבר 1858[1] בוקרשט, נסיכות ולאכיה - 3 באוגוסט 1925 וישי, צרפת) היה רופא פנימי יהודי-רומני, אחד הרופאים הקלינאים הידועים ברומניה בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס שאכמן נולד בבוקרשט, אז נסיכות ולאכיה, כאחד משני בניהם של וילהלם (ולבל) שאכמן (יליד 1825) ושל מרים לבית מרכוס (1826 בוקרשט-1912). הוא למד בגימנסיית לאזר ואחר כך בתיכון (כיום מכללת) "ספנטול סאווה" בעיר הולדתו. ב-1875 עבר את מבחני הבגרות באוניברסיטת בוקרשט. בצעירותו השתתף במלחמת העצמאות של רומניה בשנים 1877–1878. הוא סיים לימודי רפואה בפריז בשנת 1882 ובשנים 1886-1883 השתלם ברפואה פנימית בבתי החולים של פריז, במיוחד בבית החולים סן לואי, בין השאר, כתלמידם של ז'אן מרטן שארקו ושל פיליפ גושה. בשנת 1885 סיים עבודת דוקטורט בנושא "תרומה למחקר של מקרה שחמת היפרטרופית של הכבד עם צהבת כרונית".

פעילותו הרפואית ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובו לרומניה ב-1887 עבר את בחינת ההיתר לעסוק ברפואה בממלכה הרומנית.[1] הוא המשיך לכתוב בכתבי העת הרפואיים הצרפתיים. עבד תחילה כמדריך לאנטומיה פתולוגית בבית החולים האוניברסיטאי ברנקובנסק בבוקרשט. בשנת 1891 התמנה לרופא בכיר בבית החולים קאריטס בבוקרשט שבו עבד עד סוף ימיו. לאחר בקשת המלך קרול משנת 1887 לאזרח אותו, אחרי דיונים, בדצמבר 1887 נמנה שאכמן עם היהודים המעטים שקיבלו באותה תקופה אזרחות רומנית. אחרי שוועדת ההתאזרחות הצביעה פה אחד בעד, הצבעתה בוטלה והסנאט הצביע גם כן בעד התאזרחותו עם 44 קולות בעד ו-22 נגד.[1] כרופא צבאי השתתף בצבא הרומני גם במלחמות הבלקן ובמלחמת העולם הראשונה והגיע לדרגת קולונל. בשנת 1896 הקים קורס חופשי לקליניקה רפואית בבית החולים קאריטס. ב-1895 לא הצליח להתקבל בתפקיד בבית החולים קולנטינה. הוא ניהל גם יחידה לפיזיותרפיה במרחצאות של ד"ר ארליך ברחוב איטליאנה בבוקרשט.[2] שמו של ד"ר שאכמן עלה בפניו ונהגו להיוועץ בו גם החצרות המלכותיות בארצות השכנות - בסרביה (המלך אלכסנדר הראשון, בולגריה ואוסטרו-הונגריה. הקיסר פרנץ יוזף העניק לו בסימן הוקרה עיטור המסדר פרנץ יוזף ותואר אצולה.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאכטן התחתן פעמיים. אשתו הראשונה הייתה רגינה רוזנטל. לשניים נולדו שלושה ילדים: עמנואל שאכמן (1960-1889), מרגריט שהתחתנה עם איש העסקים היהודי הרומני מקס הרדאן, ויון שטפאן (אסטב) שאכמן (1968-1891) שבחר בקריירת משחק והפך בשם "ז'אן יונל" לאחד משחקני התיאטרון הידועים בצרפת. על אף שבהתחלה הסתייג מהחלטת בנו זה, בהמשך העריך את אומנותו ובביקוריו בצרפת צפה בהצגות שבהן השתתף. אשתו השנייה הייתה מריה מוורודין. היה מקבל את מטופליו בקליניה בבית החולים קאריטס אז ברחוב שטירביי וודה 32. שאכמן נפטר בגיל 66 בעת חופשה במרחצאות בווישי. הוא הובא לקבורה בבית קברות בווישי.

במדיה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

1901 - שמו מוזכר ברשימה ההומוריסטית של הסופר הרומני יון לוקה קאראג'אלה "Luna de miere" (ירח דבש) שבה אחד הגיבורים קיבל מרשמים משלושה רופאים מפורסמים של בוקרשט, כשאחד מהם היה שאכמן. שאכמן, שכנראה היה מעודכן בהמצאות הרפואיות של תקופתו, המליץ באותו מקרה טיפול ב"מכונה חשמלית".

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צלב רומניה - מטעם מלך קרול הראשון.
  • עיטור המסדר פרנץ יוזף של אוסטרו-הונגריה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפתית:

  • 1881 - Épidémie du muguet benin chez le vieillard
  • 1885 - Portes d entrée et voies de propagation des bacilles de la tuberculose (שערי הכניסה ודרכי הפצתם של הבצילים של השחפת).
  • 1885 - Contribution à l'étude d'une cirhhose hypertrophique du foie avec ictère chronique (עבודת הדוקטורט).
  • 1886 - Sur la cirrhose pigmentaire dans le diabéte sucre.
  • 1886 - Intoxications par l'oxyde de carbone.
  • 1886 Contribution au traitement de la pelade.
  • 1887 - Sur un cas de épistaxis incoércible.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gheorghe Brătescu - cap.10 - Medicină p.250- în Nicolae Cajal, Hary Kuller - Contribuția evreilor din România la cultură și civilizație, Hasefer, București 2004
  • (גאורגה ברטסקו - רפואה - פרק 10 ב:ניקולאיה קאז'אל, הרי קולר - תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה, הספר, בוקרשט 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Anca Ciuciu -Istorii și Imagini din Bucureștiul evreiesc, Noi Media Print, București 2011 (אנקה צ'ו צ'ו - סיפורים ותמונות מבוקרשט היהודית)

(לקסיקון בני זמננו) באתר archive

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Revista israelită 18.12.1887
  2. ^ A.Ciuciu עמ' 100