מרגריטה אליגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרגריטה אליגר
Aliger.jpg
לידה 24 בספטמבר 1915 (יוליאני)
אודסה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באוגוסט 1992 (בגיל 76)
מחוז מוסקבה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה מכון גורקי לספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משוררת, בלשנית, מתרגמת, עיתונאית, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרגריטה יוסיפובנה אליגררוסית: Маргари́та Ио́сифовна Алиге́р; אלפבית פונטי בינלאומי: mərɡɐˈrʲitə ɪˈosʲɪfəvnə ɐlʲɪˈɡʲɛr‏; להאזנה (מידע · עזרה); 7 באוקטובר 1915- 1 באוגוסט 1992) הייתה משוררת יהודייה-רוסייה, מתרגמת, ועיתונאית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגריטה נולדה באודסה למשפחה יהודיה של עובדי משרד; שם המשפחה האמיתי היה זליגר (ברוסית: Зейлигер).[1] בהיותה נערה עבדה במפעל כימי. מ-1934 עד 1937 היא למדה ב"מכון לספרות על שם מקסים גורקי".[2]

הנושאים העיקריים של שירתה המוקדמת היו הגבורה של העם סובייטי בתקופת התיעוש (שנת לידה, 1938; מסילת הברזל, 1939; אבנים ודשא, 1940) ובמהלך מלחמת העולם השנייה (מילים, 1943). השיר המפורסם ביותר שלה הוא "זויה" (1942), שכתבה על זויה קוסמודמיאנסקיה, נערה צעירה שנרצחה בידי הנאצים. שיר זה היה אחד השירים הפופולריים ביותר בעידן הסובייטי. מ-1940 עד 1950, שירתה של אליגר אופיינה בשילוב של אופטימיות ("הרי לנין", 1953), ושירים בהם אליגר ניסתה לנתח את המצב במדינה בה חיה באופן מציאותי ("ניצחונך", 1944 - 1945). ב-1956, בכינוס של חרושצ'וב עם האינטליגנציה הוא נזף בכותבים על התערבות במערכת הפוליטית. יצוין, כי אליגר הייתה הסופרת היחידה שדברה נגדו באירוע. לאחר פרישתו, הוא התנצל בפניה על התנהגותו.[3] אליגר כתבה מספר מסות ומאמרים על ספרות רוסית ורשמים מנסיעותיה ("על שירה ומשוררים", 1980; "החזרה מצ'ילה", 1966).

בעלה הראשון היה המלחין קונסטנטין מקארוב-רקיטין, שנהרג בחזית ליד ירצבו ב-1941, לאחר מותו של בנם הפעוט (ביתם טטיאנה [1940-1974] הייתה למשוררת ומתרגמת), טרגדיה כפולה שהשאירה אותה מוכת אסון. בשנה שלאחר מכן היא ניהלה רומן עם הסופר אלכסנדר פדייב; ממנו נולדה ביתה מריה, שנישאה להנס מגנוס אנצנסברגר והתגוררה בחו"ל במשך עשרים שנה, והתאבדה זמן קצר לאחר שחזרה לפרק זמן קצר לרוסיה ב-1991. בעלה השני והאחרון של אליגר היה פקיד הוועד המרכזי איגור צ'רנוצן (1918–1990). היא שרדה את מותם של הבעלים והילדים, שנפטרו זמן קצר לאחר בתה מריה אנצנסברגר. מרגריטה אליגר נקברה בפרדלקינו בסמוך לבנותיה.

משיריה המפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שנת לידה (1938)
  • זויה (1942)
  • ניצחונך (1945)
  • ציפיות גדולות
  • שניים (1956)
  • גבעות לנין
  • שעה כחולה (1970)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויאצ'סלב Ogryzko, "Несчетный счет минувших дней תבנית:Webarchive," Literaturnaya Rossiya, 15 במאי 2009.
  2. ^ Brown, Archie (1991). The Soviet Union: A Biographical Dictionary. NY: Macmillan. עמ' 10. ISBN 0-02-897071-3. 
  3. ^ selected; introduction, with an; Todd, by Yevgeny Yevtushenko ; edited by Albert C.; Weissbort, Max Hayward, with Daniel (1993). Twentieth century Russian poetry : silver and steel : an anthology (מהדורה ראשונה). New York: Doubleday. ISBN 0385051298.