מרגריטה אליגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרגריטה אליגר
Aliger.jpg
לידה 24 בספטמבר 1915 (יוליאני) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באוגוסט 1992 (בגיל 76)
רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרדלקינו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה מכון גורקי לספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1933 – 1 באוגוסט 1992 (כ־59 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס סטלין
  • מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה
  • מדליית ההגנה על מוסקבה
  • מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945
  • מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945
  • עיטור הידידות בין העמים
  • דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית
  • עיטור הדגל האדום של העמל
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
  • עיטור אות הכבוד
  • מסדר קירילוס ומתודיוס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרגריטה יוסיפובנה אליגררוסית: Маргари́та Ио́сифовна Алиге́р; אלפבית פונטי בינלאומי: mərɡɐˈrʲitə ɪˈosʲɪfəvnə ɐlʲɪˈɡʲɛr‏; להאזנה (מידעעזרה); 7 באוקטובר 1915- 1 באוגוסט 1992) הייתה משוררת יהודייה-רוסייה, מתרגמת, ועיתונאית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגריטה נולדה באודסה למשפחה יהודייה של עובדי משרד; שם המשפחה האמיתי היה זליגר (ברוסית: Зейлигер).[1] בהיותה נערה עבדה במפעל כימי. מ-1934 עד 1937 היא למדה ב"מכון לספרות על שם מקסים גורקי".[2]

הנושאים העיקריים של שירתה המוקדמת היו הגבורה של העם סובייטי בתקופת התיעוש (שנת לידה, 1938; מסילת הברזל, 1939; אבנים ודשא, 1940) ובמהלך מלחמת העולם השנייה (מילים, 1943). השיר המפורסם ביותר שלה הוא "זויה" (1942), שכתבה על זויה קוסמודמיאנסקיה, נערה צעירה שנרצחה בידי הנאצים. שיר זה היה אחד השירים הפופולריים ביותר בעידן הסובייטי. מ-1940 עד 1950, שירתה של אליגר אופיינה בשילוב של אופטימיות ("הרי לנין", 1953), ושירים בהם אליגר ניסתה לנתח את המצב במדינה בה חיה באופן מציאותי ("ניצחונך", 1944 - 1945). ב-1956, בכינוס של חרושצ'וב עם האינטליגנציה הוא נזף בכותבים על התערבות במערכת הפוליטית. יצוין, כי אליגר הייתה הסופרת היחידה שדברה נגדו באירוע. לאחר פרישתו, הוא התנצל בפניה על התנהגותו.[3] אליגר כתבה מספר מסות ומאמרים על ספרות רוסית ורשמים מנסיעותיה ("על שירה ומשוררים", 1980; "החזרה מצ'ילה", 1966).

בעלה הראשון היה המלחין קונסטנטין מקארוב-רקיטין, שנהרג בחזית ליד ירצבו ב-1941, לאחר מותו של בנם הפעוט (ביתם טטיאנה [1940-1974] הייתה למשוררת ומתרגמת), טרגדיה כפולה שהשאירה אותה מוכת אסון. בשנה שלאחר מכן היא ניהלה רומן עם הסופר אלכסנדר פדייב; ממנו נולדה בתה מריה, שנישאה להנס מגנוס אנצנסברגר והתגוררה בחו"ל במשך עשרים שנה, והתאבדה זמן קצר לאחר שחזרה לפרק זמן קצר לרוסיה ב-1991. בעלה השני והאחרון של אליגר היה פקיד הוועד המרכזי איגור צ'רנוצן (1918–1990). היא שרדה את מותם של הבעלים והילדים, שנפטרו זמן קצר לאחר בתה מריה אנצנסברגר. מרגריטה אליגר נקברה בפרדלקינו בסמוך לבנותיה.

משיריה המפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שנת לידה (1938)
  • זויה (1942)
  • ניצחונך (1945)
  • ציפיות גדולות
  • שניים (1956)
  • גבעות לנין
  • שעה כחולה (1970)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויאצ'סלב Ogryzko, "Несчетный счет минувших дней (אורכב 07.08.2011 בארכיון Wayback Machine)," Literaturnaya Rossiya, 15 במאי 2009.
  2. ^ Brown, Archie (1991). The Soviet Union: A Biographical Dictionary. NY: Macmillan. p. 10. ISBN 0-02-897071-3.
  3. ^ selected; introduction, with an; Todd, by Yevgeny Yevtushenko ; edited by Albert C.; Weissbort, Max Hayward, with Daniel (1993). Twentieth century Russian poetry : silver and steel : an anthology (1st ed.). New York: Doubleday. ISBN 0385051298. {{cite book}}: |first3= has generic name (עזרה)