מרווה כחולה

מרווה כחולה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
סוג:	מרווה
מין:	מרווה כחולה
שם מדעי
	Salvia indica; ‏ליניאוס, 1753

מרווה כחולה (שם מדעי: Salvia indica) היא מין בסוג מרווה ממשפחת השפתניים. זהו צמח רב-שנתי, הניכר בגובהו הרב יחסית למיני המרווה (גובהו 80–200 ס"מ). בעונת הפריחה בולטים פרחיו בעלי הצבע התכלכל: צבעם של עלי השפה העליונה, הגדולה יותר, בצבע ורוד-תכלת, וצבעם של עלי השפה התחתונה משתנה מסגול עמוק בצידם החיצוני ללבן מנוקד בסגול-ארגמן בצידם הפנימי. מגוון צבעים זה, הנראה למרחוק ככחול, מעניק למין זה את שמו.

הפרח הבודד גדול באופן יחסי (עד 3 ס"מ) והפרחים ערוכים בדורים. הפריחה זו בולטת למרחק ומעניקה למרווה זו את יופייה, שהוא מהיפים בין פרחי הבר בישראל.

המאביקים העיקריים של הצמח הם דבורי עצים ממינים שונים.

מאפייניו של המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשב רב-שנתי (בן חלוף) זקוף, מסועף וגבוה (1 עד 1.5 מ'), קירח, ללא ריח נעים. צמח של הרים גבוהים מעל 600 מ' ונחשב לנדיר. הוא ניכר בעליו הגדולים ובפרחיו הכחולים והגדולים.

הגבעולים רְבוּעִים ומסתעפים. העלים הענפים והפרחים גדלים משני צדדים נגדיים של הגבעול בתבנית מתחלפת (לדוגמה: בתחתית הצמח גדלים זוג עלים בכיוון צפון ודרום, ומעליהם זוג בכיוון מזרח ומערב). התבנית המתחלפת נשמרת לאורך כל הגבעול גם במעבר בין עלים לענפים ובין ענפים לפרחים. בתחתית הגבעול אורך הפרקים הוא בערך 15 ס"מ, והולך וקטן עם הגובה. הענפים הצדדיים על גבעול הצמח קטנים יותר ועליהם צומחים עלים ופרחים.

העלים של הבסיס (שושנת) פשוטים וגדולים (30 ס"מ) נישאים על פטוטרות, שוליהם גלוניים ומשוננים. עלי הגבעול הולכים וקטנים כלפי מעלה.

התפרחת מסועפת כמנורה כאמור למעלה. הפרחים נישאים בדּוּרִים מרוחקים זה מזה. הפרחים סדורים בשישיות, זוג שלישיות מצדדים שונים של הגבעול הנוטים לאותו צד וכך יוצרים שישייה רציפה של פרחים. בדרך כלל צמח אחד שומר על 20–30 פרחים כבערך חמש שישיות.

הפרח גדול, צבעו כחול וארגמן ואורכו 3 ס"מ פי 5 מאורכו של הגביע. כשהפרח מואבק, הכותרת נושרת ומשאירים מאחוריה פרי (גביע משתייר) בצורת תיק ובתוכו ארבעה פרודות (זרעים). בזמן הבשלה מתנפח הגביע, שאורכו אינו עולה על ס"מ אחד, ונסגר לגמרי כעין שקיק. (בשונה ממרווה מצויה) וכך הזרעים שבתוכו נשמרים עד הירטב הגביע בגשמי העונה הבאה.

הכותרת דו-שפתנית באופן ברור. השפה העליונה קשתית מאוד. השפה התחתונה של הכותרת עם כתם ארגמני. כשעמוד העלי בולט מן השפה הוא לבן ושתי האונות שבקצה שלו צבעם סגול–כחול בולט.

תפוצה בעולם ובישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפוס התפוצה ים-תיכוני ומערב אירנו-טורני. התפוצה העולמית: במזרח התיכון ומערב אסיה: איראן, עיראק, טורקיה, סוריה ולבנון, ירדן וישראל.

התפוצה בארץ ישראל היא באזורים גבוהים, ברום מעל 600 מטר מפני הים בחבלים הים-תיכוניים: יהודה, הרי ירושלים, השומרון, הגליל העליון וצפון הגולן. גם באזורים אלו היא אינה נפוצה. בישראל המרווה הכחולה נדירה למדי ועל סף איום הכחדה, גדלה בבתות בחבלי ההר הגולן והחרמון משני עברי הירדן. לרוב במפוזר ובפרטים בודדים. הפריחה אפריל עד מאי.

באזור המרכז, מרבית האוכלוסיות שלה נמצאות באזור גוש עציון, והאוכלוסיות באזור מרכז הארץ בתחומי הקו הירוק מצטמצמות לאזור דרום ירושלים, כאשר ישנם מספר פרטים ששרדו באזור קריית מנחם וקריית היובל, וכן באגן הניקוז של נחל רפאים. המרווה הכחולה היא צמח מוגן בישראל^[1].