מרווה

מרווה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
סוג:	מרווה
שם מדעי
Salvia ‏ליניאוס, 1753

מרווה (שם מדעי: Salvia) היא סוג במשפחת השפתניים. הסוג כולל כ-986 מינים, ומקיף עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים, בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, על פי רוב הם ריחניים ובעלי מנגנון האבקה מיוחד. מיני המרווה נפוצים כמעט בכל העולם במיוחד באזורים הטרופיים, באזורים הסובטרופיים של אגן הים התיכון ומקסיקו ובאזורים הממוזגים. 24 מיני בר מיוצגים בצמחיית ארץ ישראל מלבד צמחי גן ונוי שאוקלמו בישראל. המרווה היא אחד מצמחי המרפא וצמחי התבלין העתיקים והנפוצים ביותר בארץ ישראל ובאזורי צמחייה ים תיכוניים.

הגדרה בוטנית

על סוג זה נמנים צמחים שהם עשבים, בני-שיח או שיחים. הפרח הוא דו-שפתני, אופייני. בפרח שני אבקנים, ולעיתים שני סטמינודים כלומר, אבקנים 'עקרים'. זאת בניגוד לרוב הסוגים האחרים במשפחה, שלהם 4 אבקנים. הגביע רחב מ-1 מ"מ.

הפרודות - כלומר, זרעי המרווה - חלקות, ומתכסות בריר כשהן נרטבות. ככל הנראה מנגנון זה קשור להפצת הזרעים של המרווה.

בערבית נקראת מירמיה.

מנגנון האבקה

מנגנון ההאבקה במרווה. זכר של דבורה מהסוג מדרונית מבקר בפרח של מרוות ירושלים, הנמצא בשלב זכרי. הוא תוחב את חדקו אל בסיס הפרח וכך לוחץ על הסטמינודים (אינם נראים בתמונה), וגורם לכיפוף האבקנים אל עבר גופו. המאבקים שבקצות האבקנים באים במגע עם גב הדבורה ומפזרים עליו אבקה. כאשר הדבורה תבקר בפרח בשלב נקבי, גרגרי האבקה שעל גבה יבואו במגע עם צלקת הפרח ויאביקו את הפרח.

איברי הרבייה של פרח המרווה, שני אבקנים ועמוד עלי אחד, הם ארוכים וערוכים לאורך השפה העליונה של הכותרת. במרבית מיני המרווה, קיים בבסיס הפרח זוג נוסף של אבקנים מנוונים המכונים סטמינודים. בסיסי הסטמינודים, מחוברים לבסיסי האבקנים ועמוד העלי; הסטמינודים עצמם מכילים זירים קצרים ללא מאבקים, המחוברים זה לזה, ומתפקדים כמעין "דוושה". חרק שנשען על בסיס הפרח על-מנת להגיע אל הצוף שבעומק צינור הכותרת, לוחץ על הסטמינודים, מה שגורם להוצאת האבקנים או העלי מתוך הכותרת וכיפופם כלפי מטה. אם החרק מספיק גדול ועומד במקביל לציר הפרח, המאבקים או הצלקת יבואו במגע עם גב החרק. בפרחים בשלב זכרי, המאבקים יפזרו אבקה על גב החרק; בפרחים בשלב נקבי, גרגרי אבקה שעל גב החרק שמקורם בפרחים אחרים יבואו במגע עם צלקת הפרח ויאביקו את הפרח.

מנגנון ההאבקה המתוחכם של פרחי המרווה נועד להסתיר את אבקת הפרחים מפני מאביקי הפרח, ולפזר אותה על גופם באזור בו יתקשו לאסוף אותה. אבקת הפרחים עתירה בחלבון ולכן מהווה משאב יקר גם לצמח המייצר אותה וגם למאביקים המבקרים בפרחיו. הסתרת האבקה ומיקום ממוקד שלה על גוף המאביק, מאפשרים לצמח להסתפק בייצור כמויות קטנות של אבקה, וכך למקסם את סיכויי רבייתו תוך השקעת מינימום משאבים. במקום האבקה היקרה, הצמח מושך את מאביקיו בעזרת גמול צוף, הוא דל בחלבון ולכן דורש פחות משאבים לייצורו.

שימושי המרווה לאדם

למרווה מספר שימושים:

• רפואית - במיני מרווה שונים נעשה שימוש כ'צמח מרפא' לתסמינים ותחלואים שונים. עם זאת, נעשו רק מעט מחקרים על האפקט הטיפולי של המרווה, וממצאיהם עדיין ראשוניים ולא ברורים.
• תזונתית - מרכיב בזרעי מינים שונים משמש כתוסף תזונה ומקור לחומצות שומן חיוניות.
• קולינרית - שימוש בעלי המרווה לחליטת תה ולתיבול מאכלים.
• נוי - במיני מרווה שונים כצמח גן ונוי בעל פריחה נאה וניחוח נעים.
• מיסטית - קיימת חשיבות סמלית למיני מרווה שונים.

המרווה בדת ובמסורת היהודית

אחד ממיני המרווה נזכר גם בתלמוד הבבלי בשבת קט:

במינים אחדים מסתעפים לפעמים ענפי התפרחת בצורה שיש בה דמיון למנורת שבעת הקנים שהייתה בבית המקדש, ויש הסוברים כי מרוות אלו שימשו השראה לצורת המנורה.

פירוט מיני המרווה

מרוות המשמשות כמקור למזון

• מרווה היספאנית (Salvia hispanica) - זרעיה המיובשים של מרווה זו ידועה גם כ-צ'יה וידועה הייתה כיבול חשוב לבני האצטק. הצ'יה עדיין בשימוש נרחב במקסיקו וגואטמלה ומשמשת כתוסף למשקאות מזינים וכמקור למזון. הזרעים משמשים בשלמותם או טחונים.

מיני מרווה הגדלים בר בארץ ישראל

מובאות כאן מרוות הנתונות כגדלות בר בארץ-ישראל, לפי סדרם הסיסטמטי.

דבורת-עץ עדינה מאביקה מרווה ריחנית

תקריב עלה מרווה, דצמבר 2020

• מרווה משולשת (Salvia fruticosa Mill)
• מרוות החפים (Salvia bracteata)
• מרווה מנוצה (Salvia pinnata) -מין זה ניכר בעליו המנוצים, ובגביע נפוח. צבע הפרח וריאבילי- לבן, ורוד וכן אדום. הוא מצוי בעיקר בשדות, אדמה כבדה ובתות ברוב חלקי הארץ.
• מרוות הפטל (Salvia rubifolia) - ניכר בפרחיו הסגולים. מצמחי החרמון.
• מרווה מצרית (Salvia aegyptica) - שיח רב-שנתי קטן. ניכר במראה כללי אפרורי. הגביע שעיר. הפרח קטן וצבעו כחול-לבן. מצוי במחוזות החמים של הארץ.
• מרוות המדבר (Salvia deserti)
• מרווה דגולה (Salvia viridis)
• מרווה רחבת-גביע (Salvia multicaulis) -ניכר בגביעו, שהוא רחב יותר מהפרח בזמן הפריחה. לאחר הפריחה, הגביע מאדים. זהו צמח שנחשב לנדיר מאוד בארץ ישראל המערבית. הוא אופייני להרים גבוהים, וקיים בחרמון. מוגדר כצמח מוגן.
• מרוות פינר (Salvia pinardii)
• מרוות יהודה (Salvia judaica) - אופייני למין זה גבעוליו, שגווניו אדמדמים בשעת הפריחה וההבשלה. מבע הכותרת סגול, לגביע צורה אופיינית. נפוץ ברוב חלקי הארץ.
• מרווה ריחנית (Salvia dominica) בן שיח מסועף, צבע הפרחים בהיר. מצוי ברוב חלקי מדינת ישראל. מוגדר כצמח מוגן.
• מרווה שסועה (Salvia ceratophylla)
• מרווה מרושתת (Salvia sclarea) - שיח רב-שנתי, נדיר ביותר.
• מרווה כחולה (Salvia indica)-שיח רב-שנתי, ניכר בפרחיו הכחולים והגדולים. צמח של הרים גבוהים- 600 מ'+, ונחשבת לנדירה
• מרווה בוצינית (Salvia microstegia) -מניכר בשושנת עליו הגדולים והצמירים, ופרחיה הלבנים הגדולים. עשב רב-שנתי, מצמחי החרמון.
• מרווה צמירה (Salvia lanigera) - ניכרת בעליה הגזורים-מנוצים, ובפרחים הסגולים. הצמח כולו צמיר. מין זה מצוי בעיקר במדבריות.
• מרווה מצויה (Salvia verbenaca) - העלה חרוק (משונן בשפתו) הפריחה ורודה-כחולה. מצויה בעיקר בבתות בחבל הים-תיכוני.
• מרוות ירושלים (Salvia hierosolymitana) - עשב רב-שנתי. ניכר בשושנת עליו הגדולים, ובפריחתו היפה בצבעי לבן, ורוד ואדום. מצוי במקומות סלעיים בחבלים הים-תיכוניים.
• מרוות אייג (Salvia eigii)
• מרווה סורית (Salvia syrica)
• מרווה קוצנית (Salvia spinosa) - עשב רב-שנתי. מין זה ניכר בשושנת עליו הגדולים ובפרחיו הלבנים. שמו ניתן לו על פי החוד שמאפיין את צורת עלי התפרחת. מין זה מאפיין שדות, בעיקר בחבלי הספר והמדבר.
• מרווה ארצישראלית (Salvia palaestina)
• מרווה מלבינה (Salvia samuelssonii)

מרוות המשמשות כצמחי רפואה ותבלין

• מרווה מרושתת (Salvia sclarea)
• מרווה רפואית (Salvia officinalis)
• מרווה נאה (Salvia elegans)
• סלוויה דיווינורום (Salvia divinorum) - מין של מרווה הגדלה במקסיקו. תמציתו משמשת כסם הזיות.
• מרווה משולשת (Salvia Fruticosa Mill)

מיני מרווה המשמשות כצמחי גן למטרות נוי

• מרווה רפואית (Salvina officinalis)
• מרווה דו-גונית (Salvia bicolor)
• מרווה קקלית (Salvia cacaliifolia)
• מרוות החורשים (Salvia chamaedryoides)
• מרוות קליבלנד (Salvia clevelandii)
• מרווה נאה (Salvia elegans)
• מרווה בוצינית (Salvia microstegia)
• מרווה 'אינדיגו ספיירס' (Salvia 'Indigo Spires)
• מרווה קמחית (Salvia farinacea)
• מרווה מכסיפה (Salvia argenta)
• מרוות גרג (Salvia gregii) -
• מרווה הדורה (Salvia splendens)
• מרווה צחורה (Salvia leucantha)
• מרווה מפושקת (Salvia patens)
• מרוות אֳפרים (Salvia nemorosa)
• מרווה זהובה (Salvia aurea)
• מרווה אפריקאית (Salvia africana)
• מרווה אדומה (Salvia cocconea)
• מרווה ביצתית (Salvia uliginosa)
• מרוות ירושלים (Salvia hierosolymitana)
• מרוות גרהם (Salvia grahamii)
• מרווה דבשית (Salvia melissodora)
• מרווה קטנת עלים 'הוט ליפס' (Salvia microphylla 'Hot Lips)

גלריה

• 

  מרוות איג

• 

  מרווה ארצישראלית

• 

  מרווה דגולה

• 

  מרוות הפטל

• 

  מרוות יהודה

• 

  מרוות ירושלים

• 

  מרווה כחולה

• 

  מרווה מלבינה

• 

  מרווה מנוצה

• 

  מרווה משולשת

• 

  מרווה צמירה

• 

  מרווה ריחנית

• 

  שיח מרווה "הוט ליפס" בפריחה

קישורים חיצוניים

• מרווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• מרווה, באתר ITIS (באנגלית)
• מרווה, באתר NCBI (באנגלית)
• מרווה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• מרווה, באתר צמחיית ישראל ברשת
• מרווה, באתר Tropicos (באנגלית)
• מרווה, באתר GBIF (באנגלית)
• מרווה, באתר IPNI (באנגלית)