לדלג לתוכן

מריה קורינה מצ'אדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מריה קורינה מצ'אדו
María Corina Machado Parisca
לידה 7 באוקטובר 1967 (בת 58)
קראקס, ונצואלה
מדינה ונצואלהונצואלה ונצואלה
השכלה
  • האוניברסיטה הקתולית אנדרס בייו
  • Institute of Advanced Studies in Administration עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאית, חברת פרלמנט, מהנדסת תעשייה
מפלגה ונטה ונצואלה
השקפה דתית נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג Ricardo Sosa Branger (1990–2001 (כ־11 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת האספה הלאומית של ונצואלה
2011–2014
(כ־3 שנים)

מריה קורינה מצ'אדו פריסקה (בספרדית: María Corina Machado Parisca; נולדה ב-7 באוקטובר 1967) היא פוליטיקאית מהאופוזיציה בוונצואלה שכיהנה כחברת האספה הלאומית של ונצואלה בין השנים 2011 ל-2014. זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2025.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצ'אדו נכנסה לפוליטיקה בשנת 2002 כמייסדת ומנהיגת קבוצת הפיקוח על הבחירות Súmate, יחד עם אלחנדרו פלאס. ב-2011 נבחרה לאספה הלאומית של ונצואלה, כנציגה של מדינת מירנדה. בשנת 2018 נבחרה כאחת מ-100 הנשים המשפיעות של ה-BBC.[1][2] כיום נחשבת מצ'אדו לאחת הדמויות המובילות באופוזיציה בוונצואלה; הממשל של ניקולאס מדורו אסר על מצ'אדו לצאת מגבולות ונצואלה. מצ'אדו היא מהנדסת תעשייה במקצועה.

מצ'אדו התמודדה בבחירות לנשיאות ונצואלה ב-2012, אך הפסידה בפריימריז לאנריקה קפרילס רדונסקי. מצ'אדו הייתה אחת הדמויות המרכזיות בארגון ההפגנות ב-2014 בוונצואלה נגד ממשלת מדורו. בשנת 2019, על רקע המשבר הפוליטי בוונצואלה, היא הודיעה שתשקול התמודדות נוספת לנשיאות אם הנשיא הזמני חואן גואידו יצליח להביא לקיומן של בחירות, אך גואידו לא הצליח בכך בסופו של דבר.

מצ'אדו הייתה מועמדת של תנועת "ונטה ונצואלה" (ספ') (מתורגם: "בואי ונצואלה") בבחירות המקדימות של הרשימה המאוחדת של מפלגות האופוזיציה ב-2023. ב-30 ביוני 2023 היא נפסלה מהתמודדות בבחירות למשך חמש עשרה שנה על ידי מבקר המדינה של ונצואלה. למרות זאת, ובין השאר כיוון שהפסילה טרם אושרה אז על ידי בית המשפט העליון, היא לא משכה את התמודדותה. באוקטובר 2023 נערכו הבחירות המקדימות, והיא ניצחה בהן והוכרזה כמועמדת האופוזיציה לבחירות לנשיאות ב-2024. בינואר 2024 אושרה פסילתה על ידי בית המשפט העליון של ונצואלה. ב-22 במרץ 2024 הוחלפה מצ'אדו על ידי קורינה יוריס כמועמדת האופוזיציה בבחירות. עם זאת, גם מיוריס נמנעה ההתמודדות, והיא הוחלפה זמנית על ידי אדמונדו גונסאלס.

לאחר הבחירות הודיע השלטון בראשותו של מדורו שמדורו ניצח בבחירות, בעוד שהאופוזיציה טענה שמדובר בזיוף, ושגונסאלס ניצח ברוב של כ-70%, כפי שהראו המדגמים.[3] מחאות המוניות פרצו בטענה לזיוף הבחירות. מצ'אדו הייתה בין מובילות המחאה.[4][5]

ב-1 באוגוסט 2024 פרסמה מצ'אדו מכתב בוול סטריט ג'ורנל שבו כתבה שהיא נמצאת במקום מסתור, ושהיא נאלצת להסתתר "מתוך חשש לחיי, לחירותי ולחיי בני עמי מפני הדיקטטורה של ניקולאס מדורו".[6]

באפריל 2025 נכללה ברשימת "טיים 100" לשנת 2025 בזכות מנהיגותה העקבית במאבק למען דמוקרטיה וזכויות אדם בוונצואלה, תוך עמידה מול ניסיונות דיכוי מצד משטרו של מדורו והפיכתה לסמל להתנגדות אזרחית שקטה אך נחושה.[7]

עמדות פוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצ'אדו חברה באופוזיציה לממשלת ונצואלה. היא אנטי-קומוניסטית ומתנגדת לאידאולוגיה שהתוו הוגו צ'אווס וממשיכי דרכו. תמכה בסנקציות בין-לאומיות במהלך המשבר בוונצואלה, ודגלה בהתערבות זרה להדחתו של ניקולאס מדורו, מתוך אמונה שלא ניתן להדיח אותו באופן דמוקרטי. מצ'אדו מגדירה את עצמה כאשת מרכז ליברלית, אבל ניתוחים פוליטיים של התבטאויותיה שנעשו על ידי העיתונים אל פאיס ולה רפובליקה מצאו שעמדותיה תואמות לימין הרדיקלי. הפוליטיקאית הנערצת עליה היא מרגרט תאצ'ר.

בנושאי מדיניות פנים, מצ'אדו תומכת בהפרטת גופים ממשלתיים בוונצואלה, כולל חברת הנפט הממשלתית PDVSA. בשנת 2023, כאשר התמודדה כמועמדת בפריימריז במפלגתה, הציגה עמדות ליברליות במספר נושאים: הגבלת כהונה בתפקידים פוליטיים, תמיכה בנישואים חד מיניים, תמיכה בלגליזציה של קנאביס רפואי, וקריאה לדיון ציבורי בנושא הפלה מלאכותית.

מבחינת מדיניות חוץ, מצ'אדו תמכה בארגוני ימין רדיקלי בצרפת ובספרד, והביעה תמיכה בנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אותו תיארה כ"בעל חזון" ביחס להתנגדותו לממשלת מדורו בוונצואלה.

מצ'אדו תומכת בישראל ואמרה שיש לחדש את יחסי ונצואלה–ישראל, שנותקו בשנת 2009 לאחר מבצע עופרת יצוקה. לאחר טבח שבעה באוקטובר הביעה מצ'אדו תמיכה בישראל,[8] ושיבחה את הישגי ישראל במלחמת חרבות ברזל, בעיקר שחרור החטופים ומבצע עם כלביא נגד איראן.[9]. היא דיברה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לאחר זכייתה בפרס נובל לשלום והודתה לו על התמיכה של ישראל בה ובאופוזיציה למשטר מדורו.[10]

בפברואר 2025 נשאה דברים בכנס הארגון "Patriots for Europe" המאגד מפלגות ימין רדיקלי באירופה.[11]

פרס נובל לשלום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2025 הוכרז כי מצ'אדו זכתה בפרס נובל לשלום.[12]

ב-12 בדצמבר הגיעה לאוסלו על מנת לקבל את הפרס. מצ'אדו חיה במחתרת בוונצואלה מחשש שכוחות המשטר יפגעו בה, והיא הוברחה בחשאי מהמדינה דרך מחסומים צבאיים עד שהגיעה למדינה שכנה, ומשם יצרו מלוויה קשר עם צבא ארצות הברית, שהעביר אותה לאוסלו.[13]

בינואר 2026 העניקה מצ'אדו את מדליית הפרס לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כאות הוקרה על מבצע נחרצות מוחלטת.[14] מעשה זה ספג ביקורת מגורמים בין-לאומיים רבים, שציינו בין השאר שהמקרה היחיד בו אדם העביר למישהו אחר מדליית פרס נובל התרחש בשנת 1943 כאשר הסופר הנורווגי קנוט האמסון העניק את מדליית פרס נובל לספרות שקיבל בעבר ליוזף גבלס, כאות תמיכה והזדהות עם המפלגה הנאצית. גם קרן נובל ביקרה את המעשה. בהצהרה של הקרן נאמר כי יש לשמור על כבודו של הפרס, והיא הדגישה כי לא ניתן להעביר את הפרס לאדם אחר, אפילו לא באופן סמלי.[15]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריה קורינה מצ'אדו בוויקישיתוף
  • מריה קורינה מצ'אדו, באתר פרס נובל (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ BBC 100 Women 2018: Who is on the list?, באתר ה-BBC.
  2. ↑ The 'Iron Lady' of Venezuela Threatens to Unseat Its Autocrat, באתר הניו יורק טיימס.
  3. ↑ ונצואלה הכריזה שהנשיא זכה בבחירות. האופוזיציה: ניצחנו עם 70% מהקולות, באתר ynet, 29 ביולי 2024
  4. ↑ "מלחמה על הדמוקרטיה": ונצואלה בוערת אחרי "גניבת הבחירות", מפגינים נהרגו, באתר ynet, 30 ביולי 2024
  5. ↑ אתר למנויים בלבד היא עשויה להביא לסוף שלטון מדורו בוונצואלה. הוא מאיים שתפרוץ מלחמת אזרחים, באתר הארץ, 28 ביולי 2024
  6. ↑ I Can Prove Maduro Got Trounced, באתר וול סטריט ג'ורנל.
  7. ↑ María Corina Machado: The 100 Most Influential People of 2025, TIME, ‏2025-04-16 (באנגלית)
  8. ↑ Tovar, Fran (7 באוקטובר 2023). "María Corina Machado expresó su solidaridad con Israel tras el ataque sorpresivo del Hamas" [María Corina Machado expressed her solidarity with Israel following the surprise Hamas attack]. Emisora Costa del Sol 93.1 FM (בספרדית).
  9. ↑ Nobel Peace Prize winner Machado told Netanyahu she appreciates Israel’s achievements in war, PM’s office says, Times of Israel, 25 October 2025
  10. ↑ Venezuelan Nobel Winner Machado Holds Call With Netanyahu, Barrons, ‏18 באוקטובר 2025
  11. ↑ ציוץ של Patriots for Europe ברשת החברתית X (טוויטר), 8 בפברואר 2025
  12. ↑ Announcement, Nobel Peace Prize 2025, פרס נובל
  13. ↑ אסף רוזנצוייג, בפאה ותחפושת: סיפור הבריחה המדהים של מריה קורינה מצ'אדו, באתר מאקו, 11 בדצמבר 2025
  14. ↑ אלי לאון, ‏סוף סוף קיבל את הנובל: מצ'אדו העבירה לטראמפ את פרס הנובל לשלום, באתר מעריב אונליין, 16 בינואר 2026
  15. ↑ Nobel Foundation speaks out after Machado gifts Trump Peace Prize, ניוזוויק, ‏18 בינואר 2026 (באנגלית)
זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בין-לאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבין-לאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ולנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבין-לאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגס מוחמדי (2023) • ניהון הידאנקיו (2024) • מריה קורינה מצ'אדו (2025)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מריה_קורינה_מצ%27אדו&oldid=43482660"