מרי קלדרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרי קלדרון
Mary Calderone
מרי קלדרון
לידה 1 ביולי 1904
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוקטובר 1998 (בגיל 94)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת רופאה, פעילה למען חינוך מיני ונגישות אמצעי מניעה בארצות הברית
השכלה אוניברסיטת קולומביה
מכללת ואסר
אוניברסיטת רוצ'סטר
Columbia University Mailman School of Public Health עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רופאה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרי קלדרוןאנגלית:‏ Mary Calderone; ‏1 ביולי 1904 - 24 באוקטובר 1998) הייתה רופאה אמריקאית, אשר פעלה למען חינוך מיני. היא לקחה חלק בייסוד, והייתה הנשיאה, של הפדרציה להורות מתוכננת באמריקה. היא פעלה למען דיאלוג פתוח בנושאי מין ומיניות וגישה חופשית למידע לכל הגילאים. היא נודעת במיוחד בהצלחתה להפוך את מדיניות האגודה הרפואית האמריקאית, כך שרופאים יהיו מחויבים להנגיש אמצעי מניעה למטופלים שלהם ולתת להם מידע על אמצעי מניעה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלדרון נולדה בניו יורק[2][3] ב-1904 אביה היה צלם אדוארד סטייכן ודודה המשורר האמריקאי קרל סנדברג. שם למדה בתיכון לבנות בניו יורק. בשנת 1925 היא סיימה תואר ראשון בכימיה בניו-יורק במכללת ואסר. לאחר מכן היא למדה תיאטרון במשך שלוש שנים. היא התחתנה עם וו. לון מרטין, שחקן, ולזוג נולדו שתי בנות, נל ולינדה[4].

בשנת 1933 היא הפסיקה לקדם את קריירת המשחק שלה ובני הזוג התגרשו. מות בתה נל, אשר הייתה בת שמונה[5], בצירוף דעיכת חלומות המשחק והגירושין, הובילו לדיכאון. קלדרון החליטה ללמוד רפואה. כשהייתה בת 31[5].

בשנת 1939 סיימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת רוצ'סטר. בשנת 1942 קיבלה תואר שני בלימודי בריאות הציבור מאוניברסיטת קולומביה. שם פגשה את ד"ר פרנק קלדרון, לו נישאה ב-1941[4].

קלדרון עבדה מספר שנים כרופאת בית-ספר. משנת 1953 שימשה למנהלת הרפואית של הפדרציה להורות מתוכננת באמריקה[4]. בשנת 1958, כנציגה של הפדרצייה, היא השתתפה בוועידה האמריקאית הראשונה לכנסיות ומשפחות בניהול המועצה הלאומית לכנסיות. סוציולוגים, מנהיגים דתיים, אנשי חינוך ואנשי מקצוע בתחום בריאות הציבור, לקחו חלק בכנס ודנו בסבלם של אלפי אנשים בגלל בורות בנוגע קרירות מינית, אימפוטנציה, הומוסקסואליות ואמצעי מניעה. ביחד עם חמישה קולוגות שפגשה הכנס, הקימה קלדרון קבוצת מחקר לא רשמית למיניות האדם. הקבוצה הפכה למועצה למידע וחינוך למין (Sex Information and Education Council). היא פרשה מהפדרצייה להורות והפנתה את מרצה לחינוך למיניוות[6]. ב-1964 קלדרון פרסמה מאמר בכתב העת האמריקאי לבריאות הציבור שהיה חלק מהקמפיין שלה להכניס לשיח הציבורי את הצורך לתכנון משפחה ובמקביל למקם אותו בהקשר הרחב יותר, של חינוך למיניות[7].

היא אירגנה כנס ארצי, השתתפות 39 הרופאים ודגמוגרפים מובלים בתקופתם. הכנס הוביל לשינוי התפיסה כלפי הפלות והפיכתן לחוקיות. באותה השנה יצא לאור הספר הפלות בארצות הברית (ABORTION IN THE UNITED STATES) בעריכתה. הספר יצא בעקבות הכנס[8].

בשנת 1964, קלדרון השיגה הצלחה אשר הייתה הישג משמעותי ביותר: היא שכנעה את נאמני האגודה הרפואית האמריקאית, איגוד הרופאים המוביל בארצות הברית, לשנות את מדיניותו לגבי אמצעי מניעה ומידע לגביהם. לאחר השינוי, רופאים יחלקו אמצעי מניעה, או מרשם להם, ומידע לגביהם באופן חופשי למטופלים אשר זקוקים להם. הצעת הנאמנים התקבלה ובכך אמצעי המניעה הפכו לחלק מהזרם המרכזי של הרפואה האמריקנית[4].

מכתבים רבים הגיעו לפדרצייה להורות מתוכננת, ובהם שאלות, לא רק על יחסי מין, אלא גם על מיניות. קלדרון הגיעה למסקנה כי מיניות אינה שווה ל"שימוש באיברי המין" אלא היא מושג רחב הרבה יותר, וכי ישנו חסך גדול בחינוך מיני בחברה האמריקאית. הכרה זו, כי "חלוקת אמצעי מניעה אינה מספקת", גרמה לה להתפטר מתפקידה בפדרצייה בשנת 1964, ולייסד את המועצה למידע ולחינוך מיני של ארצות הברית (בקיצור, SIECUS). במסגרת הפעילות, קלדרון המשיכה לשאת נאומים בפני קהל ברחבי ארצות הברית. מטרתה המוצהרת של המועצה הייתה "לייסד את מיניות האדם כיישות בריאותית". המועצה הפכה לארגון המאגד תחתו מורים לחינוך מיני, רופאים, פעילים חברתיים, וכן הורים אשר חיפשו מידע על חינוך לגבי מין ומיניות. קלדרון והמועצה הפכו לארגון מוערך, ללא ספק גם בהשפעת המהפכה המינית של שנות ה-60, והמסר היה כי מין הוא כוח חיובי. מתנגדיה של קלדרון לא ראו בעין יפה את העובדה שהיא מעוניינת שחינוך מיני יתחיל כבר בגיל הגן, וקבוצות דתיות שמרניות הפיצו עלונים בגנותה ובגנות הארגון, וטענו כי ברצונה להשחית את הילדים ולפגוע במוסריות הנוצרית. עד שנת 1969 השפעתה של קלדרון דעכה עקב התקפות אלו, והיא התפטרה מתפקידה כנשיאה, אך נותרה בתפקיד מנהלת. בהמשך השנים היא המשיכה להילחם עבור חינוך למיניות עם "גישה חיובית ונייטרליות מוסרית", וכן העלתה נושאים נוספים לדיון, כמו אפליה מינית או הומוסקסואליות. היא המשיכה להחזיק בתפקיד במועצה עד שנת 1982.

היא כתבה מספר ספרים על חינוך מיני, ביניהם The Family Book about Sexuality וכן Talking with Your Child About Sex.

אף על פי שדגלה בחופש מיני, היא עצמה האמינה כי מין חייב להתרחש במסגרת נישואים. בנוסף, היא הואשמה על ידי הפסיכיאטר השנוי במחלוקת תומאס סאס בנטיות הומופוביות.

בשנת 1974 קיבלה קלדרון את פרס הומניסט השנה של האגודה ההומניסטית האמריקאית.

קלדרון נפטרה ב-24 באוקטובר 1998 בבית אבות בפנסילבניה, בגיל 94.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ New York Times News Service, DR. MARY CALDERONE, 94, SEX EDUCATION ADVOCATE, ‏25 באוקטובר 1998
  2. ^ Mary Steichen Calderone - Vassar College Encyclopedia - Vassar College, vcencyclopedia.vassar.edu
  3. ^ Mary Steichen Calderone | American physician, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 JANE E. BRODY, Mary S. Calderone, Advocate of Sexual Education, Dies at 94, ‏25 באוקטובר 1998
  5. ^ 5.0 5.1 אתר NNDB, Mary Calderone
  6. ^ Brody, Jane E. (25 באוקטובר 1998). "Mary S. Calderone, Advocate of Sexual Education, Dies at 94". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-21 בספטמבר 2019. 
  7. ^ Ellen S. More, Elizabeth Fee, Mary Steichen Calderone (1904–1998): Advocate for Sex Education, American Journal of Public Health 105, 2015-11, עמ' 2255–2255 doi: 10.2105/AJPH.2015.302822
  8. ^ Fowler Harper, Calderone: Abortion in the United States, Yale Law Journal 68, 1958-01-01