מרסל דיפרה
 | |
| מרסל דיפרה | |
| לידה |
3 במאי 1886 רואן, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
30 במאי 1971 (בגיל 85) מודון, צרפת |
| שם לידה |
Marcel Jean Jules Dupré |
| מקום קבורה |
Longs-Réages cemetery |
| מוקד פעילות |
צרפת |
| מקום לימודים |
הקונסרבטואר של פריז, תיכון פייר-קורניי |
| זרם |
מוזיקה קלאסית |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
עוגב |
| חברת תקליטים |
מרקורי רקורדס, נקסוס, פיליפס רקורדס |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
מרסל דיפרה (בצרפתית: Marcel Dupré, 3 במאי 1886 – 30 במאי 1971) היה נגן עוגב, פסנתרן, מלחין ופדגוג צרפתי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרסל דיפרה נולד ברואן (נורמנדי) למשפחה מוזיקלית ונחשב לילד פלא. בשנת 1904 נכנס לקונסרבטואר בפריז, שם למד אצל שארל-מארי וידור ואחרים. ב-1914 זכה דיפרה בפרס רומא על הקנטטה "פסיכה". בשנת 1936 התמנה לפרופסור לנגינה ולאלתור בעוגב בקונסרבטואר של פריז.
דיפרה התפרסם בנגינה ביותר מ-2,000 רסיטלים לעוגב ברחבי אירופה, ארצות הברית ואוסטרליה, ביניהם סדרת רסיטלים בת 10 קונצרטים של מכלול יצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך, בשנת 1930 (בקונסרבטואר) ובשנת 1931 (בארמון טרוקדרו), שתי הסדרות בנגינה בעל פה, ללא תווים.
בשנת 1934 החליף דיפרה את שרל-מארי וידור כנגן עוגב בשם בלבד בכנסיית סן סולפיס בפריז, משרה בה התמיד עד מותו בשנת 1971.
משנת 1947 עד 1954 היה מנהל הקונסרבטוריון האמריקאי, השוכן באגף לואי החמישה-עשר בטירת פונטנבלו ליד פריז. בשנת 1954 החליף דיפרה את קלוד דלווינקור כמנהל הקונסרבטואר, שם נשאר עד 1956. דיפרה מת ב-1971 סמוך לפריז.
כמלחין, הוציא תחת ידו קשת רחבה של יצירות ובסך הכול 65 מספרי אופוס. הוא לימד שני דורות של נגני עוגב ידועי-שם, ביניהם רולאנד פאלצ'ינלי, ז'אן לנגלה ואוליבייה מסייאן. פרט למספר יצירות משובחות לנגני עוגב שאפתנים (כגון 79 כוראלים אופוס 28) רוב המוזיקה לעוגב של דיפרה נעה בדרגת הקושי מבינונית לקיצונית ואחדות מהן מציבות לנגן דרישות טכניות כמעט בלתי אפשריות (למשל, "אווקאסיון", אופוס 37, "סוויטה", אופוס 39, "שני מתווים", אופוס 41, "חיזיון" אופוס 44).
מבין יצירותיו, המושמעות והמוקלטות ביותר הן אלה שנכתבו בראשית הקריירה שלו. בתקופה זו כתב את "שלושה פרלודים ופוגות" אופוס 7 (1914), שהפרלוד הראשון והשלישי מתוכם (בייחוד זה בסול מינור, על מהירותו ועיטוריו הפנומנליים ואקורדי הדוושה שלו) הוכרזו בלתי ניתנים לנגינה על ידי לא פחות מווידור בכבודו ובעצמו. ואכן, הם קשים כל כך לביצוע, שבמשך שנים אחדות היה דיפרה נגן העוגב היחיד שהצליח להשתלט עליהם.
מבחינות רבות אפשר לראות בדיפרה את ה"פגניני" של העוגב - כווירטואוז ברמה הגבוהה ביותר, תרם רבות לפיתוח הטכניקה (הן במוזיקה שלו לעוגב והן ביצירותיו הפדגוגיות) אף כי, כמו פגניני, יצירותיו בלתי מוכרות יחסית למוזיקאים שאינם מנגנים בכלי שלו נכתבה המוזיקה. ביקורת הוגנת ואובייקטיבית של יצירתו המוזיקלית צריכה לקחת בחשבון את העובדה, שבמקרים מסוימים עלול הדגש על וירטואוזיות וטכניקה לפגום בתוכן ובחומר המוזיקלי. עם זאת, המוצלחות ביצירותיו ממזגות את הווירטואוזיות עם שלמות מוזיקלית ברמה גבוהה, איכויות שאפשר למצוא ביצירות כמו ה"סימפוני-פאסיון", הפרלודים ופוגות, Evocation, Esquisses וה- Cortege et Litanie.
נוסף לכתיבתו הפוריה, ערך דיפרה יצירות עוגב של באך, הנדל, מוצרט, ליסט, מנדלסון, שומאן, סזר פרנק וגלאזונוב. כמו כן כתב מחקרים על אלתורי עוגב בשני כרכים (1925 ו-1937), ניתוח הרמוני (1936), קונטרפונקט (1938), פוגה (1938) וליווי מזמור גרגוריאני (1937), נוסף למסות על בניית עוגב, אקוסטיקה ופילוסופיה של המוזיקה.
אף כי הדגש שלו כמלחין היה על העוגב, רשימת יצירותיו המוזיקליות של דיפרה כוללת גם יצירות לפסנתר, תזמורת ומקהלה, מוזיקה קאמרית ומספר עיבודים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרסל דיפרה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מרסל דיפרה, באתר אייטונס (באנגלית)
מרסל דיפרה, באתר ספוטיפיי- מרסל דיפרה, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
מרסל דיפרה, באתר AllMusic (באנגלית)
מרסל דיפרה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מרסל דיפרה, באתר Discogs (באנגלית)
מרסל דיפרה, באתר Songkick (באנגלית)- להאזנה לפרליוד מספר 1 לאורגן
- מבחר מיצירותיו
- מרסל דיפרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
