מרקוס אאורליו די פאולו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרקוס אאורליו די פאולו
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 27 בספטמבר 1920
בואנוס איירס שבארגנטינה
פטירה 28 בספטמבר 1996 (בגיל 76)
שם מלא מרקוס אאורליו די פאולו
עמדה קשר ימני
מועדוני נוער
1935 - 1940 צ'קריטה ג'וניורס
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1940 - 1942
1943 - 1944
1944 - 1949
1949 - 1951
1951 - 1957
צ'קריטה ג'וניורס
ולס סארספילד
קלוב לאון
ברצלונה
קלוב לאון
32 (14)
39 (13)
 ? (59)
56 (18)
 ? (23)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרקוס אאורליו די פאולוספרדית: Marcos Aurelio Di Paulo, ‏27 בספטמבר 1920 בבואנוס איירס שבארגנטינה - 28 בספטמבר 1996 בלאון שבמקסיקו) היה כדורגלן ארגנטינאי שנודע בשם מרקוס אאורליו. מרקוס אאורליו שיחק במהלך שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 בעיקר כקשר ימני והוא אחד מהשחקנים הבולטים בהיסטוריה של קלוב לאון המקסיקנית. בנוסף, שיחק במשך שנתיים בברצלונה הספרדית.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקוס אאורליו נולד בבואנוס איירס למשפחה ממוצא איטלקי. אחת מרגליו הייתה קצרה יותר מהשנייה, מה שהוביל לכך שצלע, והוא כונה בשל כך "ברווז" (בספרדית: Pato). בהגיעו לגיל 15 החל לשחק כדורגל. הוא הצטרף למחלקת הנוער של צ'קריטה ג'וניורס, קבוצה מעירו שהחלה לשחק בליגה הארגנטינאית הראשונה. מרקוס אאורליו שיחק כקשר ימני והוא בלט ביכולת שלו לנוע עם הכדור ברגליו וכן ביכולת ההבקעה שלו, על אף ששחקני קישור מיעטו לכבוש שערים בתקופתו. ב-1940, לאחר שהקבוצה ירדה לליגה השנייה, החל לשחק עם הקבוצה הבוגרת במשחקי הליגה ועזר לה לשוב לליגה הראשונה תוך שנה. ב-1942 עזב את צ'קריטה והצטרף לוולס סארספילד, קבוצה נוספת מבואנוס איירס שהייתה בליגה השנייה באותן שנים. כבר בעונתו הראשונה עמה עלה עם הקבוצה חזרה לליגה הראשונה.

ב-1944 התחתן עם אשתו איריס קסנובס, אישה ממוצא קטלאני. באוגוסט אותה שנה עזב את ארגנטינה ועבר, ביחד עם אנחל פרננדס, אנטוניו בטגליה ומיגל אנחל רוחילו, לקבוצה המקסיקנית קלוב לאון. ב-20 באוגוסט ערך את הופעת הבכורה בקבוצתו החדשה ואף הבקיע את שערו הראשון במדיה, בניצחון 5-3 על אטלנטה. מרקוס אאורליו השתלב היטב בקבוצתו החדשה. שיא ההצלחה הגיע בעונת 1947/1948, בה, עם המאמן חוסה מריה קסוז'ו, היה מרקוס אאורליו חלק משמעותי בזכייתה הראשונה בהיסטוריה של לאון באליפות מקסיקו. הוא כבש 19 שערים במהלך העונה, שני רק לאדלברטו לופס ברשימת כובשי הקבוצה. בהמשך השנה זכה עם לאון באלוף האלופים לאחר ניצחון 1-0 על וראקרוס.

היכולת הטובה שהפגין מרקוס אאורליו משכה את תשומת לבה של ברצלונה הספרדית, שיצרה עמו קשר והציעה לו משכורת גבוהה מאוד ביחס למה שהרוויח במקסיקו. בתחילת 1949, באמצע עונת 1948/1949 הן במקסיקו והן בספרד, עבר אליה והחל לשחק בקבוצה, אותה אימן אנריקה פרננדס האורוגוואי. ב-13 בפברואר ערך את הופעת הבכורה בליגה הספרדית, במשחק בו ניצחה ברצלונה 3-1 את סלטה ויגו. עד סוף העונה ערך 6 הופעות נוספות בליגה, מבלי להבקיע שער, וברצלונה זכתה באליפות הרביעית בתולדותיה. בקיץ זכתה הקבוצה בגביע הלטיני, אם כי מרקוס אאורליו לא שותף בשני משחקי הטורניר. בעונה הבאה החל למלא תפקיד משמעותי יותר. הוא הבקיע 8 שערים ב-22 הופעות. שערו הראשון היה בניצחון 10-1 על ז'ימנסטיק טרגונה ב-11 בספטמבר, ובהמשך גם כבש צמדים לרשתן של סביליה וריאל ואיאדוליד. ברצלונה כשלה בליגה, החליפה את אנריקה פרננדס באמצע העונה והגיעה למקום החמישי בלבד.

עונת 1950/1951, בה פרדיננד דאוצ'יק הסלובקי החל לאמן את הקבוצה, הייתה הפורייה ביותר עבור מרקוס אאורליו, שכבש 10 שערים ב-27 משחקים בהם שותף. העונה החלה עם צמדים בהפסד לאתלטיקו מדריד ב-17 בספטמבר 1950 ובקלאסיקו נגד ריאל מדריד בו הביסה ברצלונה את יריבתה 7-2 שבוע מאוחר יותר, ב-24 בספטמבר. ב-22 באוקטובר כבש צמד שלישי ואחרון בעונה זו, בניצחון 6-1 על ליידה, ואחד משני שעריו היה השער ה-1,000 שברצלונה כובשת בהיסטוריית הליגה. כך שמו נחרט בהיסטוריית המועדון. ברצלונה סיימה את עונה זו במקום הרביעי בליגה. למרות ההצלחה האישית של מרקוס אאורליו, הגעגועים לאמריקה הביאו אותו ואת אשתו להחליט לחזור לשם, כשההתלבטות היא אם לחזור לארגנטינה או למקסיקו. הוא עזב את ברצלונה באמצע 1951, שנה לפני סיום חוזהו בקבוצה. למרות הצעות מקלוב אטלס ומפואבלה, שב מרקוס אאורליו לקבוצתו הקודמת, קלוב לאון.

שיבתו ללאון הייתה מוצלחת ומרקוס אאורליו ביסס את מעמדו כאחד מהשחקנים הטובים בהיסטוריה שלה. בעונת 1951/1952, עם אנטוניו לופס הראנס הספרדי כמאמן ועם אנטוניו קרבחאל כשוער, זכה בפעם השנייה באליפות מקסיקו עם הקבוצה. במהלך העונה הבקיע 11 ובכך היה המבקיע המוביל של הקבוצה. בשלוש השנים הבאות חוותה הקבוצה דעיכה, לאחר שסיימה במקום השלישי, השמיני והרביעי בעונות שלאחר מכן. בסוף עונת 1955/1956 סיימה לאון בשוויון נקודות עם אורו בראש הטבלה, ולכן התקיים משחק מכריע על האליפות בין השתיים כחודשיים לאחר סיום העונה, ב-25 במרץ 1956. מרקוס אאורליו הבקיע שער אחד, מתאו דה לה טיחרה הבקיע שלושער ולאון ניצחה 4-2. כך זכה מרקוס אאורליו באליפות השלישית עם לאון, לה זו הייתה הרביעית בתולדותיה. בסוף העונה הבאה, בה הגיעה לאון למקום השלישי, פרש מרקוס אאורליו מכדורגל מקצועני. הוא עבד כמאמן לפרקים קצרים בסלאיה ובסאן סבסטיאן. מרקוס אאורליו נשאר בלאון עד מותו ב-1996, בהיותו בן 76.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]