ליגת העל הארגנטינאית
 |
יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: ההתאחדות הארגנטינאית שינתה (שוב) את מבנה הליגה בתחילת 2025. בערך מתואר מבנה הליגה נכון לשנת 2024. | |
| יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: ההתאחדות הארגנטינאית שינתה (שוב) את מבנה הליגה בתחילת 2025. בערך מתואר מבנה הליגה נכון לשנת 2024. | |
 | |
| שם מלא | קמפאונטו דה פרימרה דיביסיון |
|---|---|
| כינוי | ליגה פרופסיונל דה פוטבול |
| תחום | כדורגל |
| ארגון | התאחדות הכדורגל הארגנטינאית |
| מדינות |
 ארגנטינה |
| קונפדרציה | CONMEBOL |
| קבוצות | 30 |
| תקופת הפעילות | 1931 (ליגה מקצוענית) – הווה (כ־95 שנים) |
| אלופה נוכחית |
פלטנסה (אפרטורה 2025) אסטודיאנטס לה פלאטה (קלאסורה 2025) |
| מרב הזכיות | ריבר פלייט (37) (ליגה מקצוענית) |
| מפעל מקביל | גביע ארגנטינה, גביע הליגה הארגנטינאית |
| מפעל נמוך | נסיונל B |
| estoespasion.com | |
ליגת העל הארגנטינאית (בספרדית: "Campeonato de Primera División", קמפאונטו דה פרימרה דיביסיון), המכונה "ליגה פרופסיונל דה פוטבול" (Liga Profesional de Fútbol Argentino, או LPF) על שם הגוף המארגן אותה, היא ליגת הכדורגל הבכירה בארגנטינה. הליגה הוקמה (כליגה מקצוענית) בשנת 1931 על ידי התאחדות הכדורגל הארגנטינאית (AFA) ובמהלך השנים מתכונתה השתנתה מספר פעמים. שיאנית הזכיות בה היא קבוצת ריבר פלייט, אשר לה 37 אליפויות (אחת בעידן החובבני). מעונת 2017/18 ועד לעונת 2019/20 הליגה נוהלה על ידי ישות אוטונומית, ה"סופרליגה ארחנטינה דה פוטבול", שהייתה קשורה חוזית עם AFA. במאי 2020 בוטלה הסופרליגה והליגה מנוהלת על ידי ה"ליגה פרופסיונל דה פוטבול", שהיא גוף פנימי ב-AFA.
כיום משחקות בליגה 30 קבוצות שמחולקות לשני בתים של 15 קבוצות, כל קבוצה משחקת 14 משחקים נגד שאר קבוצות הבית שלה ומשחק קלאסיקו מול קבוצה מהבית המקביל, לאחר 15 משחקים 8 הקבוצות הראשונות בכל אחד מהבתים מעפילות לשלבי הנוקאאוט של הליגה .
כש-5 הקבוצות הבכירות מעפילות לגביע הליברטדורס, המקבילה של ליגת האלופות באמריקה הדרומית. קבוצות נוספות מעפילות לגביע סודאמריקנה. כמו כן, האלופה מתמודדת מול זוכת גביע ארגנטינה על הסופר קאפ הארגנטינאי (Supercopa Argentina).
במשך שנים רבות נחשבה הליגה הארגנטינאית לאחת הליגות החזקות בעולם כולו, ביחד עם ליגות כמו הפרמייר ליג (אנגליה), הסרייה א' (איטליה), הבונדסליגה (גרמניה), לה ליגה (ספרד) וסרייה א' (ברזיל).
למרות העובדה שצעירים רבים עוזבים את הליגה למועדונים באירופה, בעיקר בספרד ואיטליה, ועל אף הקשיים הכלכליים שבהם נמצאים מרבית המועדונים, שמתקשים להתחרות לעיתים עם קבוצות עשירות מהיבשת וממקסיקו, מאז שהחל להיערך דירוג הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל, הליגה הארגנטינאית מצויה תמיד בין העשר הטובות בעולם (למעט בשנת 1993), כשדירוג השיא היה בשנת 2008 - מקום שלישי. בדירוג האחרון שנערך בשנת 2014 היא הגיעה למקום הרביעי[1].
הקבוצות המשתתפות לעונת 2026
[עריכת קוד מקור | עריכה]| קבוצה | עיר | אצטדיון | תכולה |
|---|---|---|---|
| אוניון | סנטה פה | אצטדיון 15 באפריל | 22,852 |
| אינדפנדיינטה | אבז'אנדה | אצטדיון ליברטדורס דה אמריקה | 52,853 |
| אינדפנדיינטה ריבדביה | מנדוסה | אצטדיון באוטיסטה גארגאנטיני | 24,000 |
| אינסטיטוטו | קורדובה | אצטדיון חואן דומינגו פרון | 26,535 |
| אלדוסיבי | מאר דל פלאטה | אצטדיון חוסה מריה מינלה | 35,180 |
| אסטודיאנטס לה פלאטה | לה פלאטה | אצטדיון חורחה לואיס היראצ'י | 30,000 |
| אסטודיאנטס ריו קוארטו | ריו קוארטו | אצטדיון עירוני ריו קוארטו | 12,000 |
| ארחנטינוס ג'וניורס | בואנוס איירס | אצטדיון דייגו ארמנדו מראדונה | 25,000 |
| אתלטיקו טוקומאן | טוקומאן | מונומנטל חוסה פיירו | 32,700 |
| באנפילד | באנפילד | פלורנסיו סולה | 34,901 |
| בראקאס סנטרל | בואנוס איירס | אצטדיון קלאודיו "צ'יקי" טאפיה | 4,400 |
| בוקה ג'וניורס | בואנוס איירס | אצטדיון אלברטו חסינטו ארמנדו | 54,000 |
| בלגראנו | קורדובה | אצטדיון חיגנטה דה אלברטי | 30,000 |
| דפנסה וחוסטיסיה | פלורנסיו וארלה | אצטדיון נורברטו "טיטו" טומגאז'ו | 12,000 |
| דפורטיבו ריסטרה | בואנוס איירס | אצטדיון ג'יזרמו לאסה | 3,000 |
| הורקאן | בואנוס איירס | אצטדיון תומאס אדולפו דוקו | 48,314 |
| ולס סרספילד | בואנוס איירס | אצטדיו חוסה אמלפיטאני | 45,540 |
| חימנסיה לה פלאטה | לה פלאטה | אצטדיון חואן קראמז'ו סריז'ו | 24,544 |
| חימנסיה מנדוסה | מנדוסה | אצטדיון ויקטור נגרוטליה | 11,500 |
| טאז'רס | קורדובה | אצטדיון מריו אלברטו קמפס | 57,000 |
| טיגרה | ויקטוריה | אסטאדיו חוסה דה לה ג'יובנה | 26,282 |
| לנוס | לנוס | אצטדיון נסטור דיאס פרז | 46,619 |
| ניואל'ס אולד בויס | רוסאריו | אצטדיו מרסלו ביאסלה | 38,095 |
| סנטראל קורדובה | סנטיאגו דל אסטרו | אצטדיון אוניקו מאדרה דה סיודאדס | 30,000 |
| סן לורנסו | בואנוס איירס | אצטדיון פדרו בידגאין | 30,000 |
| סרמיינטו | חונין | אצטדיו אווה פרון | 19,000 |
| פלטנסה | ויסנטה לופס | סיודאד ויסנטה לופס | 28,530 |
| ראסינג קלוב | אבז'אנדה | אצטדיון חואן דומינגו פרון | 55,389 |
| רוסאריו סנטראל | רוסאריו | אצטדיון חיגנטה דה ארוז'יטו | 41,654 |
| ריבר פלייט | בואנוס איירס | מונומנטל | 83,196 |
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העידן החובבני (1930-1891)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הליגה הוקמה ב-1891, אך המשחקים בשנותיה הראשונות נחשבים לחובבניים. במשך שלוש תקופות, בין השנים 1912–1914, 1919-1926 ו-1931–1934, התקיימו בארגנטינה שתי התאחדויות כדורגל במקביל, וכתוצאה מכך - שתי ליגות מקבילות. הגורם לכך היה פרישה מרוכזת של קבוצות מההתאחדות המקורית והקמת התאחדות פורשת עקב טענות שונות. בדיעבד הוכרו כל הליגות הללו כרשמיות, וממילא ישנן שתי אלופות בכל שנה שכזו.
תחילת העידן המקצועני (1966-1931)
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילתו של הכדורגל המקצועני בארגנטינה היה בשנת 1931, כאשר 18 קבוצות פרשו מהליגה החובבנית והקימו ליגה שכללה בראשיתה מועדונים מהעיר בואנוס איירס, בואנוס איירס רבתי (בעיקר אבז'נדה) ולה פלאטה בלבד. מועדונים מרוסאריו וסנטה פה צורפו בשנים מאוחרות יותר.
הפורמט הראשוני היה כמו הנהוג ברוב מדינות אירופה, ולפיו הקבוצות משחקות ביניהן לאורך כל העונה, כאשר בסיום העונה הקבוצה בעלת המספר הרב ביותר של הנקודות מוכתרת כאלופה. כמו כן, באותה התקופה נערכה מדי שנה אליפות אחת (בת שני סיבובים) בלבד, ולא שתיים כפי שהונהג מאוחר יותר. פורמט זה שרד עד שנת 1966, למעט בשנת 1936, שבה כל סיבוב היווה אליפות בפני עצמה (תחת השמות "קופה דה אונור" ו-"קופה קמפאונטו"), כאשר שתי האלופות שיחקו ביניהן משחק יחיד שהמנצחת בו, ריבר פלייט, זכתה ב"קופה דה אורו". בשנת 2013, עקב ויכוח סביב הגדרת שלוש הזכיות בעונת 1936, הוכרז שכל אחת מהן נחשבת לאליפות בפני עצמה.
מטרופוליטנו ונסיונל (1985-1967)
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל בשנת 1967 עברה הליגה לפורמט שבו מחצית העונה שוחק "טורניר מטרופוליטני", שיועד לקבוצות ממטרופולין בואנוס איירס, לה פלטה וסנטה פה ובעונות האחרונות גם קורדובה, ובחצי השני - "טורניר לאומי" ("נסיונל"), שכלל גם קבוצות שהעפילו אליו מהליגות האזוריות בפנים המדינה. פורמט המשחקים בשני הטורנירים השתנה באופן כמעט קבוע מעונה לעונה, לעיתים האליפות נקבעה על פי צבירת הנקודות בלבד, ללא משחקי הכרעה, ולעיתים הקבוצות חולקו למספר בתים מוקדמים שמהם העפילו קבוצות למשחקי חצי גמר וגמר. במהלך העונות השתנה מספר הקבוצות בטורנירים, כאשר המטרופוליטני נע בין 17 ל-23 קבוצות, והלאומי בין 16 ל-36. שיטה זו, פעלה בעיקר לטובתם של המועדונים הקטנים כגון ולס סרספילד, אסטודיאנטס וצ'קריטה ג'וניורס, שמדי פעם "גנבו" את תוארי האליפות מהמועדונים הגדולים והחזקים במדינה.
תחילה שימש הטורניר המטרופוליטני הן כאליפות בפני עצמה והן כטורניר העפלה לטורניר הנסיונל כשלמעפילות מצטרפות הקבוצות מהליגות האזוריות, והמועדונים שלא העפילו מתמודדים על הירידה עם קבוצות מהליגה השנייה. בשנת 1970 הוחלט שלטורניר הנסיונל יעפילו כל קבוצות המטרופוליטני, למעט אלו שירדו בפועל (ולעיתים כולל היורדות). בשנת 1977 הפך הטורניר המטרופוליטני לליגה "רגילה" כמו בשאר העולם ולא כלל שלב נוסף, אלא מספר קבוצות ששיחקו צמד משחקים מול כל קבוצה אחרת בליגה, בית וחוץ. מאז ייסוד שני הטורנירים, שוחק תמיד המטרופוליטני ראשון עד להפיכת הסדר בשנת 1982.
טורנירים שנתיים (1990-1985), אפרטורה וקלאוסורה (2012-1990)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל המלצתו של מאמן נבחרת ארגנטינה, קרלוס בילארדו, פורמט הליגה שונה בשנת 1985. לאחר סיומו של הטורניר הלאומי בשנה זו, שוחקה עונת 1985/86 כאליפות שנתית יחידה. פורמט זה שונה חמש שנים לאחר מכן, בעונת 1990/91 שהתפצלה לשתי עונות בנות סיבוב אחד כל אחת, במבנה הדרום אמריקאי של "אפרטורה וקלאוסורה". בעונה הראשונה שלאחר השינוי נקבע שאלופת הליגה תהיה זו שתנצח במשחק גמר בין זוכת האפרטורה לזוכת הקלאוסורה (בפועל, ניואלס אולד בויס גברה על בוקה ג'וניורס וזכתה באליפות). אך פורמט זה החזיק מעמד שנה אחת בלבד, והחל מעונת 1991/92 ועד לעונת 2011/12 לא שוחק משחק גמר וכל אחד מהטורנירים נחשב לאליפות בפני עצמה (אמנם באותה עונה שבה חל השינוי היו מפגשי הכרעה בין האלופות, ריבר פלייט וניואלס אולד בויס, אך אלו נערכו כטורניר "ליגיז'ה פרה-ליברטדורס" שקבע מי תתפוס את המקום הראשון השייך לליגה הארגנטינאית בטורניר היבשתי הראשי, ולזוכה, ריבר פלייט, לא מחושבת אליפות נוספת בשל כך).
למרות השיטה השונה, שנועדה להעניק יתרון למועדונים הקטנים יותר, הליגה עדיין נותרה בשליטתן של ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס כאשר מאז שנות ה-90, רק מועדון אחד מחוץ לבואנוס איירס ורוסאריו זכה באליפות - אסטודיאנטס. עם זאת, בשנים האחרונות, בשל המצב הכלכלי הקשה, הפער בין הקבוצות הגדולות לקבוצות הקטנות הצטמצם והקבוצות הקטנות מתחילות להתחרות בהצלחה עם הקבוצות הגדולות.
איניסיאל ופינאל (2014-2012) וטורניר מעבר (2014)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונות 2012/13 ו-2013/14 שונה הפורמט ל"איניסיאל ופינאל", כאשר בכל עונה ישנן שתי אליפויות (כמו בשיטת "אפרטורה וקלאוסורה") ובסופה נערך בין שתי האלופות משחק מכריע (שכונה "סופרפינאל"), שבעונה הראשונה היה שווה ערך לאליפות נוספת בפני עצמה (ובשל כך ספג ביקורת), ובעונה השנייה העניק למנצחת את ה"קופה קמפאונאטו" - גביע לאומי (המופיע ברשימת הגביעים הלאומיים ששוחקו בארגנטינה במהלך השנים בפורמטים שונים, רשימה שממשיכה להתעדכן מדי שנה עם הזוכות בגביע ארגנטינה, בסופרקאפ הארגנטינאי ובגביע הליגה הארגנטינאית).
בשנת 2014 נקבע כי בראשית שנת 2015 תעבור הליגה לאליפות שנתית בת שלושים קבוצות. על מנת להגדיל את מספר הקבוצות בליגה שהיה באותה העת עשרים (וכן על מנת להחיל שינויים נוספים בליגות הנמוכות יותר), שוחקו בכל הליגות במדינה טורנירי מעבר (בליגה הראשונה: טורניר בן סיבוב אחד וללא ירידות) במחצית השנייה של 2014, כך שבסופו של דבר עלו עשר קבוצות מהליגה השנייה לראשונה.
טורניר ארוך חד שנתי (2015) וטורניר מעבר נוסף (2016)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2015 שיחקו 30 קבוצות בטורניר שנתי מפברואר ועד נובמבר. הטורניר היה בן סיבוב אחד: כל קבוצה שיחקה 29 משחקים מול שאר קבוצות הליגה ומשחק נוסף מול ה"קלאסיקו" שלה במחזור קלאסיקוס (ריבר פלייט נגד בוקה ג'וניורס, אינדפנדיינטה נגד ראסינג קלוב וכן הלאה, כאשר לקבוצות שאין להן יריבה היסטורית בליגה נקבע "קלאסיקו" על פי שיקולים גאוגרפיים ואחרים).
במהלך 2015 הוחלט שהטורנירים הארוכים החד-שנתיים יימשכו בעתיד, אך הם יחלו במחצית השנה, כמקובל באירופה, ולא בתחילתה. אשר על כן שוחקו במחצית הראשונה של שנת 2016 טורנירי מעבר קצרים בכל הליגות (בדומה למה שהתרחש במחצית השנייה של 2014). מתכונת הטורניר הייתה חלוקת 30 קבוצות הליגה לשני אזורים של 15 קבוצות, כשכל קבוצה התמודדה מול שאר קבוצות האזור פעם אחת, ובנוסף התמודדה פעמיים מול היריבה ה"קלאסית" שלה שהייתה חלק מהאזור השני[2], כך שבסך הכל היו 16 מחזורים. הקלאסיקוס נקבעו באותה שיטה ששימשה בטורניר של 2015. שתי הראשונות בכל אזור התמודדו ביניהן במשחק שקבע את אלופת הליגה.
מבנה הליגה הנוכחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורניר ארוך, לוח שנה "אירופי" (2020-2016)
[עריכת קוד מקור | עריכה]על מנת להתאים את מועדי ההעברות לעונות הכדורגל באירופה, החל מעונת 2016/17 עונות הליגה מתחילות באוגוסט ונמשכות עד למחצית השנה העוקבת. מתכונת הטורניר החל מטורניר זה ועד לסוף עונת 2019/20 היתה: סיבוב אחד בלבד, שבו כל קבוצה שיחקה מול כל שאר קבוצות הליגה. בעונת 2016/17 נוסף "מחזור קלאסיקוס", בו כל קבוצה שיחקה פעם נוספת מול ה"קלאסיקו" שלה (הסופר קלאסיקו, הקלאסיקו של אבז'אנדה וכן הלאה, כאשר לקבוצות שאין להן יריבה היסטורית בליגה נקבע "קלאסיקו" על פי שיקולים גאוגרפיים ואחרים), כך שבסך הכל היו 30 מחזורים בליגה של 30 קבוצות. בעונת 2017/18 בוטל מחזור הקלאסיקוס. בנוסף, החל מעונה זו, ובמשך שלוש עונות, הליגה נוהלה תחת מנהלת אוטונומית בשם "סופרליגה ארחנטינה" (וכך כונתה גם הליגה עצמה). כמו כן, המגמה הייתה לצמצם את הליגה מדי שנה. בעונת 2017/18 ירד מספר המשתתפות ל-28 קבוצות (27 מחזורים בסך הכל), בעונת 2018/19 השתתפו 26 קבוצות, ובעונת 2019/20 - 24 קבוצות.
כיוון שעונת 2018/19 ארכה 25 מחזורים בלבד והסתיימה בתחילת אפריל, נוסד טורניר גביע הסופרליגה הארגנטינאית שהתקיים מאפריל ועד יוני. טורניר דומה החל להתקיים בסוף עונת 2019/20 (שהייתה בעלת 23 מחזורים בלבד), במרץ 2020, אך בוטל לאחר מחזור אחד בלבד עקב התפרצות מגפת הקורונה בארגנטינה.
ב-19 במאי 2020 בוטלה מנהלת ה"סופרליגה ארחנטינה" והליגה חזרה אל חיקה של ההתאחדות, תחת ארגון פנימי בשם "ליגה פרופסיונל דה פוטבול".
הליגה בעקבות מגפת הקורונה (2020-)
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם התפרצות מגפת הקורונה הוקפאו הירידות עד לשנת 2022, כך שיחד עם הקבוצות העולות בסוף 2020 מספר קבוצות הליגה צמח שוב ל-26.
בעונת 2020/2021 לא התקיימה בארגנטינה ליגה רשמית. במקום זאת, אורגנו שני טורנירי גביע הליגה הארגנטינאית (Copa de la Liga Profesional). הטורניר הראשון[3], בהשתתפות 24 קבוצות, החל באוקטובר 2020 והסתיים במשחק גמר שהתקיים בינואר 2021; והטורניר השני, בהשתתפותן של 26 קבוצות, החל בפברואר 2021 והסתיים במשחק גמר שהתקיים בתחילת יוני 2021.
במחצית השנייה של 2021 (מיולי עד דצמבר), 26 קבוצות הליגה הראשונה שיחקו במסגרת של ליגה בעלת סיבוב אחד (25 משחקים לכל קבוצה).
כיוון שהירידות הוקפאו באותה תקופה, מספר הקבוצות צמח ל-28 בסוף 2021 עם סיום הטורניר בליגה השנייה. מטרת ההתאחדות הארגנטינאית המוצהרת היא להקטין את מספר הקבוצות ל-22 עד לשנת 2026.
עונת 2022 גם חולקה לשני חלקים, כשבין פברואר למאי שוחק גביע הליגה עם שני בתים ופלייאוף החל מרבע הגמר, ובמחצית השנייה של השנה (עד אוקטובר, לפני תחילת מונדיאל 2022) שוחקה ליגה בעלת סיבוב אחד (27 משחקים לכל קבוצה). בעונת 2023 התחלף הסדר: הליגה שוחקה במחצית הראשונה של השנה וגביע הליגה שוחק במחצית השנייה. בעונת 2024 גביע הליגה שוחק לפני הליגה.
טבלת הירידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קביעת היורדות בליגה נעשית על פי טבלת הממוצע (Promedios) שמשקללת את נתוני העונות האחרונות. הנקודות שהקבוצות השיגו בשנים האחרונות מתחלקות במספר המשחקים.
מספר היורדות השתנה עם השנים. עד לשנת 2013 שתי האחרונות ירדו ישירות לליגת המשנה, ואילו שתי הקבוצות שסיימו מעליהן שיחקו במשחקי מבחן (Promocion) מול נציגות הליגה השנייה. החל משנת 2013 (עם תחילת הפורמט של "איניסיאל ופינאל") משחקי המבחן בוטלו ונקבע ששלוש קבוצות ירדו ישירות. בטורניר המעבר של 2014 לא היו ירידות. בטורניר הארוך של שנת 2015, שתי האחרונות בטבלת הממוצעים ירדו לליגה השנייה. בטורניר המעבר ששוחק במחצית הראשונה של 2016 הייתה יורדת אחת בלבד.
החל מטורניר 2016/17, שבו שיחקו 30 קבוצות בליגה, ירדו ארבע האחרונות בטבלת הממוצעים, ומליגת המשנה עלו שתי קבוצות בלבד, במטרה לצמצם את מספר הקבוצות בליגה. כך, בעונת 2019/20 שיחקו בליגה 24 קבוצות, ובסופה מספר הקבוצות היה אמור להצטמצם ל-22.
עקב התפרצות מגפת הקורונה בוטלו הירידות עד לשנת 2022. על כן, בתחילת 2021 צמח מספר הקבוצות ל-26, ובסוף אותה שנה - ל-28. בסוף עונת 2022 ירדו שתי קבוצות ושתיים אחרות עלו.
תחילה הייתה התוכנית שבעונות 2023, 2024 ו-2025 תרדנה 4 קבוצות ותעלנה שתיים, כשמטרת ההתאחדות היא לצמצם עד לשנת 2026 את מספר הקבוצות ל-22, מספר שיישאר קבוע.
עם תחילת עונת 2023 הצטמצם מספר היורדות המתוכנן לסיום העונה ל-3, אך במהלך העונה הוחלט שתהיינה שתי יורדות בלבד, אחת לפי טבלת הממוצעים ואחת לפי הטבלה השנתית (הכוללת את הליגה ואת גביע הליגה), כך שבעונת 2024 עדיין יהיו בליגה 28 קבוצות. בתחילת עונת 2024 נקבע ששוב תרדנה שתיים כמו בעונה הקודמת, אך במהלך העונה בוטלו הירידות, כך שבעונת 2025 יהיו בליגה 30 קבוצות.
מועדונים ארגנטינאים בטורנירים בינלאומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באופן מסורתי, שתי הגדולות של ארגנטינה, ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס השתתפו באופן קבוע בגביע ליברטדורס. מאז 1987, ארגנה קונפדרציית CONMEBOL טורנירים נוספים לקבוצות ביבשת: הסופרקופה סודאמריקנה (טורניר שנתי לאלופות ההיסטוריות של הליברטדורס), גביע קונמבול וגביע מרקוסור; גביעים אלו הופסקו ותחתם נוסד בשנת 2002 גביע סודאמריקנה.
הליברטדורס נחשב לטורניר המוביל באמריקה הדרומית, כאשר מבחינת הקבוצות הארגנטינאיות בו, אינדפנדיינטה מובילה את הקבוצות עם 7 תארים, אחריה בוקה ג'וניורס עם 6, אסטודיאנטס וריבר פלייט עם 4, וארחנטינוס ג'וניורס, ולס סרספילד, ראסינג קלוב וסן לורנסו עם תואר אחד כל אחת. הקבוצות הארגנטינאיות מובילות במספר הזכיות הכולל עם 25. גם בגביע סודאמריקנה הקבוצות הארגנטינאיות מובילות עם 8 זכיות ב-17 טורנירים.
באשר לגביע הביניבשתי (אלופת הליברטדורס נגד אלופת ליגת האלופות של אירופה) טורניר אשר הופסק ממתכונת זו בשנת 2004, יש גם שם ייצוג לארגנטינאיות, כאשר בוקה ג'וניורס מובילה עם 3 תארים, אינדפנדיינטה עם 2, ואסטודיאנטס, ריבר פלייט, ולס סרספילד וראסינג קלוב עם תואר אחד לכל אחת.
טבלת אלופות ארגנטינה (עידן מקצועני)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביאורים:
- ↑ בעקבות השפעת התפרצות נגיף הקורונה הוחלט לבטל את העונה כך שאין אלופה ואין יורדות.
אליפויות וסגנויות (עידן מקצועני)
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מועדון | אליפויות בעידן המקצועני (עידן חובבני) | סגנויות בעידן המקצועני (עידן חובבני) | שנות זכייה |
|---|---|---|---|
| ריבר פלייט | 37 (1) | 29 (5) | (לא מקצועני: 1920AAmF), 1932LAF, 1936CAM, 1936ORO, 1937, 1941, 1942, 1945, 1947, 1952, 1953, 1955, 1956, 1957, 1975M, 1975N, 1977M, 1979M, 1979N, 1980M, 1981N, 1985/1986, 1989/1990, 1991A, 1993A, 1994A, 1996A, 1997C, 1997A, 1999A, 2000C, 2002C, 2003C, 2004C, 2008C, 2014F, 2021, 2023 |
| בוקה ג'וניורס | 29 (6) | 19 (3) | (לא מקצועני: 1919, 1920, 1923, 1924, 1926, 1930), 1931LAF, 1934LAF, 1935, 1940, 1943, 1944, 1954, 1962, 1964, 1965, 1969N, 1970N, 1976M, 1976N, 1981M, 1992A, 1998A, 1999C, 2000A, 2003A, 2005A, 2006C, 2008C, 2011A, 2015, 2016/2017, 2017/2018, 2019/2020, 2022 |
| אינדפנדיינטה | 14 (2) | 14 (2) | (לא מקצועני: 1922, 1926), 1938, 1939, 1948, 1960, 1963, 1967N, 1970M, 1971M, 1977N, 1978N, 1983M, 1988/1989, 1994C, 2002A |
| סן לורנסו | 12 (3) | 14 (2) | (לא מקצועני: 1923AAmF, 1924AAmF, 1927), 1933LAF, 1936HON, 1946, 1959, 1968M, 1972M, 1972N, 1974N, 1995C, 2001C, 2007C, 2013I |
| ולס סרספילד | 10 (0) | 8 (1) | 1968N, 1993C, 1995A, 1996C, 1998C, 2005C, 2009C, 2011C, 2012I, 2012S |
| ראסינג קלוב | 9 (9) | 8 (1) | (לא מקצועני: 1913, 1914, 1915, 1916, 1917, 1918, 1919AAmF, 1921AAmF, 1925AAmF), 1949, 1950, 1951, 1958, 1961, 1966, 2001A, 2014TR, 2018/2019 |
| ניואלס אולד בויס | 6 (0) | 5 (0) | 1974M, 1987/1988, 1990/1991, 1992C, 2004A, 2013F |
| אסטודיאנטס לה פלאטה | 5 (1) | 4 (3) | (לא מקצועני: 1913FAF), 1967M, 1982M, 1983N, 2006A, 2010A |
| רוסאריו סנטראל | 4 (0) | 4 (0) | 1971N, 1973N, 1980N, 1986/1987 |
| ארחנטינוס ג'וניורס | 3 (0) | 2 (0) | 1984M, 1985N, 2010C |
| לנוס | 2 (0) | 5 (0) | 2007A, 2016 |
| פרו קאריל אואסטה | 2 (0) | 3 (0) | 1982N, 1984N |
| הורקאן | 1 (4) | 6 (2) | (לא מקצועני: 1921, 1922, 1925, 1928), 1973M |
| קילמס | 1 (1) | 1 (0) | (לא מקצועני: 1912), 1978M |
| באנפילד | 1 (0) | 3 (1) | 2009A |
| ארסנאל | 1 (0) | - | 2012C |
| צ'קריטה ג'וניורס | 1 (0) | - | 1969M |
| אלומני | 0 (10) | 0 (2) | (לא מקצועני: 1900, 1901, 1902, 1903, 1905, 1906, 1907, 1909, 1910, 1911) |
| לומאס אתלטיק | 0 (5) | 0 (2) | (לא מקצועני: 1893, 1894, 1895, 1897, 1898) |
| בלגראנו אתלטיק | 0 (3) | 0 (3) | (לא מקצועני: 1899, 1904, 1908) |
| פורטניו | 0 (2) | 0 (2) | (לא מקצועני: 1912FAF, 1914FAF) |
| אסטודיאנטיל פורטניו | 0 (2) | - | (לא מקצועני: 1931, 1934) |
| חימנסיה לה פלאטה | 0 (1) | 5 (1) | (לא מקצועני: 1929) |
| לומאס אקאדמי | 0 (1) | 0 (1) | (לא מקצועני: 1896) |
| דוק סוד | 0 (1) | - | (לא מקצועני: 1933) |
| אולד קלדוניאנס | 0 (1) | - | (לא מקצועני: 1891) |
| ספורטיבו באראקאס | 0 (1) | - | (לא מקצעוני: 1932) |
| סנט אנדרוס | 0 (1) | - | (לא מקצועני: 1891) |
| טיגרה | - | 3 (0) | - |
| גודוי קרוס | - | 1 (0) | - |
| טאז'רס (קורדובה) | - | 1 (0) | - |
| אוניון (סנטה פה) | - | 1 (0) | - |
| קולון סנטה פה | - | 1 (0) | - |
| ראסינג קורדובה | - | 1 (0) | - |
פירוש אותיות באנגלית:
- HON - גביע הונור
- CAM - גביע קמפאונאטו
- ORO - גביע הזהב
- M - אליפות מטרופוליטנית
- N - אליפות לאומית (נסיונל)
- A - אפרטורה
- C - קלאוסורה
- I - איניסיאל
- F - פינאל
- S - סופרפינאל
- TR - מעבר
מלך השערים ההיסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלך השערים ההיסטורי של הליגה הוא ארסניו אריקו מפרגוואי ששיחק באינדפנדיינטה, עם 295 שערים ב-332 משחקים. סגנו הוא אנחל לברונה מריבר פלייט עם 293 כיבושים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ליגת העל הארגנטינאית (בספרדית)- אתר גוף השידור המרכזי
- אתר ההתאחדות הרשמי
- אתר סופרליגה ארחנטינה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ הדירוג באתר הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל
- ↑ ה"קלאסיקוס" התקיימו בשיטת בית וחוץ. המשחק הראשון התקיים בין שתי הקבוצות ה"פנויות" באותו מחזור, שהרי מספר הקבוצות באזורים היה אי זוגי, והמשחק השני התקיים במחזור שכולו "קלאסיקוס". משחקים אלו מכונים "בין-אזוריים" (Interzonales).
- ↑ ששמו הוחלף, עם מותו של דייגו מראדונה בנובמבר 2020, לגביע מראדונה.
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 מתכונת גביע
- 1 2 3 4 5 מתכונת פלייאוף
- ↑ גמר ראשונות הסיבובים
- ↑ נערך משחק שובר שוויון אסטודיאנטס ניצחה 1–2
- ↑ נערך טורניר שובר שוויון בוקה ג'וניורס זכתה בהפרש שערים
| כדורגל בארגנטינה | ||
|---|---|---|
| ניהול | התאחדות הכדורגל הארגנטינאית • קבוצות • אצטדיונים • תחרויות | |
| תחרויות ליגה | הליגה הראשונה • ליגה שנייה • ליגה שלישית (מטרופוליטנה) • ליגה שלישית (פדראל) • הליגה הרביעית (מטרופוליטנה) • הליגה הרביעית (פדראל) • הליגה החמישית | |
| תחרויות גביע | גביעים לאומיים בעבר ובהווה • גביע ארגנטינה • הסופר קאפ הארגנטינאי • גביע הליגה הארגנטינאית • טרופאו דה קמפאונס | |
| נבחרות | הנבחרת הלאומית • עד גיל 20 • עד גיל 17 • נבחרת הנשים | |
| ליגות הכדורגל של אמריקה הדרומית (CONMEBOL) | |
|---|---|
|