משבר בוסניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משבר בוסניה - משבר בינלאומי שהחל בשנת 1908 כתוצאה מכך שהאימפריה האוסטרו-הונגרית סיפחה את השטח של בוסניה והרצגובינה. המשבר היה עלול להביא להתלקחות מלחמה כוללת באירופה אך בסופו של דבר במהלך אביב 1909 הנושא סודר. למרות הניצחון הדיפלומטי של אוסטרו-הונגריה במקרה זה, תוך עשור מהמשבר האימפריה התפרקה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת האזור כולל אזור נוביבאזאר המפריד בין סרביה לבין מונטנגרו

בהתאם לסעיף 25 בהסכם שנחתם בעקבות קונגרס ברלין משנת 1878, האימפריה האוסטרו-הונגרית הייתה יכולה לספח שטחי בוסניה והרצגובינה שהשתחררו משליטת האימפריה העות'מאנית. סרביה התנגדה לכך נחרצות מחשש שדבר עלול להביא בהמשך לכיבוש סרביה על ידי האוסטרים. באותו תקופה בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית היו שטחים רבים שמאוכלסים על ידי העמים הסלבים והם היו מגיעים לכ-60% מאוכלוסיית האימפריה. בתקופת קיום ברית שלושת הקיסרים ביצוע הסעיף האמור הוקפא. ברגע שברית התפורר, דיפלומטיה אוסטרית החלה לגשש באפשרות לביצוע סיפוח האמור. לסיפוח היו צפויות התנגדויות ממדינות רבות באזור.

יש לציין שבתחילת המאה ה-20 כ-50% מאוכלוסיית בוסניה והרצגובינה היו סרבים ולכן נושא הסיפוח היה כאוב מאוד לממשל הסרבי.

פעולות הדיפלומטיה האוסטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשלב ראשון הדיפלומטים האוסטרים הגיעו להסכם עם איטליה. הוסכם שהאימפריה האוסטרו-הונגרית לא תתנגד לשליטה איטלקית בלוב ולא תתערב במלחמה בין איטליה לבין האימפריה העות'מאנית על השליטה בלוב.

תוך זמן קצר הושג סיכום עם הסולטאן העותמ'ני. בהתאם להסכם הסולטאן היה אמור לקבל פיצוי בהיקף של 2.5 מיליון פאונד סטרלינג ואוסטריה תאפשר לעות'מאנים להחזיר לעצמם שליטה באזור שבגבול סרביה/מונטנגרו. הסכם זה הושג בתיווך וילהלם השני, קיסר גרמניה.

ב-15-16 בספטמבר נערכו פגישות בין שר החוץ האוסטרי לבין שר החוץ הרוסי. הסכמה רוסית למהלך הייתה קריטית כי הם היו בני ברית העיקרים של סרביה. במהלך פגישות הוסכם שרוסים לא תתנגד לביצוע סיפוח, אך אוסטרו-הונגריה תכיר בזכות רוסיה להעביר אוניות קרב דרך בוספורוס ודרדנלים. ראוי לציין שלשר החוץ הרוסי לא היו סמכויות מתאימות וכמו כן, סוכם כביכול שדבר ההסכם יהיה סודי לפי שעה. אומנם, משרד החוץ האוסטרי פרסם על ההסכם זמן קצר לאחר עזיבת שר החוץ הרוסי. הדבר נודע לו מהעיתונות בהיותו בפריז. באופן מיידי ממשלות צרפת, בריטניה והאימפריה הרוסית הודיעו שלא מכירות בהסכם ומתנגדות להכיר בסיפוח.

תאור המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באוקטובר אוסטרים נכנסו לבוסניה והרצגובינה וסיפחו אותם. בו-זמנית הם עזבו את האזור שהיה חיץ בין סרביה לבין מונטנגרו והוא עבר לשליטה עות'מאנית. באותו יום בולגריה הכריזה על עצמאותה מעות'מאנים.

ב-6 באוקטובר 1908 ממשלות סרביה ומונטנגרו הכריזו גיוס כללי לצבא. שליטי המדינות היו בדעה שהם צריכים לחלק ביניהם את שטח בוסניה והרצגובינה.

ב-8 באוקטובר האימפריה הגרמנית הודיעה על תמיכה מלאה לאוסטרים. כתוצאה מכך, אוסטרים החלו בריכוז כוחות בגבול עם סרביה. הדבר היחיד שעצר את המלחמה היה חשש מתגובה חריפה של הרוסים.

מכיוון שסרביה המשיכה בהתחמשות מואצת, דיפלומטיה אוטרית פעלה לבידודה בזירה הבינלאומית. ב-2 במרץ 1909 נציגי האימפריה הרוסית, צרפת, בריטניה, איטליה והאימפריה הגרמנית הפעילו לחץ מתואם על סרביה במטרה שהיא תכיר בסיפוח וכדי למנוע מלחמה כוללת אפשרית. רק רוסים הצעיו כינוס וועידה בינלאומית בנושא, יתר המדינות היו בעד ביצוע הסכמים משנת 1878. ב-10 במרץ 1909 ממשלתסרביה הודיע שלא מכירה בסיפוח. ב-17 במרץ, ממשלת רוסיה בישיבתה הגיעה שלסיכום שהמדינה לא מוכנה למלחמה ולכן יש להפעיל לחץ על סרביה.

ב-22 במרץ, שגריר גרמני בסנקט פטרסבורג העביר לשר החוץ הרוסי מסר תקיף לפיו על ממשלת רוסיה להודיע חד-משמעית על עמדתה בנושא ונתן להבין שמלחמה כוללת בפתח. למחרת, הצאר ניקולאי השני הודיע שרוסיה מכירה בסיפוח. בלחץ הרוסים ב-31 במרץ 1909 סרביה הודיעה על כך שגם היא מכירה בסיפוח.

השלכות המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרביה ובסנקט פטרסבורג ראו בצורה בה הסתיים המשבר הפסד דיפלומטי צורם ("צושימה דיפלומאטית" בהגדרת הרוסים). היחסים בין רוסיה, סרביה והאימפריה האוסטרו-הונגרית לא שוקמו לעולם. החיכוכים בין מדינות ההסכמה לבין הברית המשולשת התחזקו. יחד עם זאת התגלו גם ויכוחים פנימיים בתוך מדינות ההסכמה בעקבות כך שרוסים לא קיבלו מצרפת ובריטניה תמיכה מספקת. בריטניה אומנם ריכזה את הצי שלה באזור אך ככל הנראה חשבה שתחילת המלחמה בעיתוי זה אינו רצוי.

מלחמת העולם הראשונה החלה בעקבות רצח יורש העצר אוסטרי פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה בסרייבו, בירת בוסניה.

שר החוץ הרוסי פוטר מתפקידו ונשלח לכהונת שגריר בפריז. שר החוץ האוסטרי קיבל הכרה מהקיסר על תרומתו בניהול המשבר.