אלויס פון אהרנטל
 | |||||||||||
| לידה |
27 בספטמבר 1854 גרוס סקאל (הרובה סקאלה), ממלכת בוהמיה, האימפריה האוסטרית   | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 בפברואר 1912 (בגיל 57) וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  | ||||||||||
| שם מלא | Alois Leopold Johann Baptist Lexa Graf von Aehrenthal | ||||||||||
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית, האימפריה האוסטרית | ||||||||||
| בן או בת זוג |
Pauline Gräfin Széchényi (22 ביולי 1902–?) | ||||||||||
| שושלת Lexa von Aehrenthal | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
אלויס לאופולד יוהאן בפטיסט לקסה, רוזן אהרנטל (בגרמנית: Alois Lexa Graf von Aehrenthal או Ährenthal; 27 בספטמבר 1854 בגרוס סקאל (הרובה סקאלה) שבצ'כיה – 17 בפברואר 1912 בווינה) היה דיפלומט אוסטרי, בעל שורשים צ'כיים, שכיהן בשנים 1906–1912 כשר החוץ של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בתוקף תפקידו האחרון הוא ניהל מדיניות יותר אוטונומית כלפי הברית המשולשת ובשנת 1908 הוביל את מהלך סיפוחה של בוסניה והרצגובינה לאוסטרו-הונגריה. צעד זה עורר משבר בינלאומי אותו ניסה למנוע על ידי משא ומתן חשאי עם שר החוץ הרוסי אלכסנדר איזבולסקי. הוא התכוון להשיג את הסכמת רוסיה לסיפוח, תמורת תמיכה אוסטרית בתביעה הרוסית לגישה פתוחה יותר לאוניות הקרב שלה לים התיכון דרך מצר הדרדנלים, על חשבון האימפריה העות'מאנית. הוא סבר שצרפת ובריטניה, שהיו לאחרונה בעלות ברית של רוסיה לא תתנגדנה להסכם כזה. בסופו של דבר הסיפוח הזיק לשיתוף הפעולה הרוסי-אוסטרי במציאת פתרון לבעיות הבלקן. הוא גרם לתגובה רגשית של עלבון והשפלה בדעת הקהל הרוסית והיה לחבית נפץ שתרמה לפריצת מלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוליס פון אהרנטל נולד בטירת גרוס סקאל (הרובה סקאלה), אז בממלכת בוהמיה (צ'כי) באימפריה האוסטרית כבנו השני של הברון (Freiherr) יוהאן פרידריך לקסה פון אהרנטל (1898-1817), בעל אחוזות אמיד שהחזיק כ-55000 דונם אדמה בגרוס סקאל ובדוקסאני, ושל מריה, רוזנת תון והוהנשטיין. השם המקורי של המשפחה מצד האב היה "לקסה". האב היה אחד המנהיגים רבי ההשפעה של מחנה בעלי האחוזות הגדולים הלויאליסטים שבבוהמיה. הסבא-רבא יוהאן אנטון לקסה (1824-1733), שמוצאו היה ביישוב כפרי בסביבות קרלוביצה, ייסד חברת ביטוח בפראג וקיבל תואר אצולה של אביר בשנת 1790.
נפוצו שמועות-שוא כי לאהרנטל היו אבות יהודים ומקורן היה באויביו.
כשהוא חסר סיכויים רבים לירושה, יצא אהרנטל ללמוד משפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת בון ובאוניברסיטת קארל בפראג.
הקריירה הדיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתום לימודיו נכנס אהרנטל לשירות הדיפלומטי של האימפריה האוסטרו-הונגרית והתמנה בשנת 1877 לנספח בפריז לצד השגריר הרוזן בויסט. בשנת 1878 עבר לתפקיד זהה בסנקט פטרבורג ובשנים 1883–1888 עבד במשרד החוץ בווינה תחת השר הרוזן גוסטב קאלנוקי, איתו יצר קשרים הדוקים. ב-1888 נשלח כיועץ השגרירות בסנקט פטרבורג, ובתפקיד זה הייתה לו השפעה לא מבוטלת על השגריר, הרוזן וולקנשטיין.
בשנת 1894 הוא נקרא בחזרה למשרד החוץ, מילא בו תפקידים חשובים וב-1895 התמנה כשגריר אוסטרו-הונגריה בבוקרשט. הוא הצליח לחזק את היחסים בין החצרות ברומניה ובווינה. באותה תקופה, ב-30 בספטמבר חודש ההסכם שחתם בשנת 1883 בחשאי המלך קרול הראשון עם מעצמות המרכז אירופיות. ב-1899 התמנה לשגריר ברוסיה ונשאר בתפקיד עד אוקטובר 1906, כשהפך לשר החוץ של האימפריה. באותם הזמנים סבר אהרנטל שהכרחי שאוסטרו-הונגריה תגיע, אפילו במחיר מסוים, להסכם עם רוסיה.
במטרה זו, הוא השתדל להמשיך במשא ומתן שהתחיל בהצלחה הנסיך פרנץ הראשון של ליכטנשטיין, שניסה לגשר מעל הפערים בסוגיות הבלקן בין עמדות וינה וסנקט פטרבורג, על מנת ליצור בסיס ליחסי ידידות רבע בין שתי האימפריות.
אהרנטל מילא תפקיד מכריע בחתימת הסכם מירצשטג משנת 1903. בעת מלחמת רוסיה–יפן הוא אימץ קו מדיני הנוטה לטובת רוסיה. באוקטובר 1906 הוא החליף את הרוזן גולוחובסקי כשר החוץ של האימפריה. בהתחלה הוא שמר על ההשקפות שהנחו אותו בזמן עבודתו כשגריר. הוא היה נחוש להגן על האינטרקסים של אוסטרו-הונגריה בבלקן, אולם גילה נכונות לבוא לקראת השאיפות הרוסיות בשאלת הדרדנלים. עם זאת, במהלך המשבר הבלקני, הוא נטש את הרעיון של תאום ידידותי עם הממשלה הרוסית.
משבר בוסניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – משבר בוסניה
השחקנים הראשיים במשבר הבוסני בשנים 1908–1909 היו שרי החוץ של אוסטרו-הונגריה ושל רוסיה, אלויס לקסה פון אהרנטל, ואלכסנדר איזבולסקי, בהתאמה. שניהם היו מונעים על ישי שאפתנות פוליטית. הראשון יצא עם ידו על העליונה, בעוד שהשני ניזוק בעקבות המשבר.
בדרך הם כמעט גררו את אירופה לסף המלחמה בשנת 1909. הם גם פיצלו את אירופה למחנות החמושים שנותרו בעינם עד שנת 1914.
אהרנטל היה משוכנע שהעמים הסלאביים לא יתאחדו לעולם ואף שהליגה הבלקנית שהוקמה בשנת 1912 לא תוכל לעולם לגרום לנזק כלשהו לאוסטריה. באותה שנה, 1912, הוא דחה הצעה עות'מאנית להקמת ברית שבה תשתתפנה אוסטרו-הונגריה, טורקיה ורומניה. מדיניותו זו הרחיקה את בולגריה, שפנו בנסיבות אלה לרוסיה ולסרביה.
על אף שאוסטריה הקיסרית לא התכוונה לצאת להרפתקת כיבוש נוספת בדרומה, אהרנטל עודד ספקולציות מסוג זה מתוך ציפייה שהן תשתקנה את מדינות הבלקן. אולם שמועות כאלה יכלו רק לעורר פעילויות קדחתניות כדי ליצור גוש חוסם שיעצור את האוסטרו-הונגרים.
שורת חישובים בלתי נכונים ברמה הגבוה ביותר חיזקו למעשה באופן משמעותי את אויבי אוסטריה.
בהתאם להחלטת קונגרס ברלין 1878 נאסר על מעבר אוניות קרב של כל מדינה שהיא דרך מצר דרדנילים אל הים השחור וממנו.
החלטה זו תקעה בים השחור חלק מהצי הצבאי הרוסי שלא יכול היה להישלח לפורט ארתור בימי מלחמת רוסיה–יפן לפני 4 שנים.
איזבולסקי רצה חופש מעבר בדרדנלים אך ורק לאוניות הרוסיות. צעד כזה היה מעניק לרוסיה נוכחות בים התיכון והיה עוזר לה לזכות בפיצוי על תבוסתה המרה מול יפן. אהרנטל רצה שליטה מוחלטת של אוסטרו-הונגריה בבוסניה-הרצגובינה, באמצעות סיפוח, לאחר שהיא כבר ניהלה את אזורים האלה החל משנת 1878. הוא ביקש זאת נוכח האפשרות שטורקיה, "האיש החולה של אירופה", תתרפא.
מהפיכת "הטורקים הצעירים" בשנת 1908 בראשות אנוור פאשה ואחרים, עוררה צפי מסוים להתחזקות מחודשת של האימפריה העות'מאנית כמעצמה. בנסיבות אלה סבר אהרנטל שנוצר מצב של הזדמנות חד פעמית. לכן הוא החליט לדון עם איזבולסקי בסוגיה הזאת כדי להבטיח אי-התערבות רוסית בנוגע ךתוכניות הסיפוח האוסטריות. שני השרים נפגשו ב-19 בספטמבר 1908 בארמון בוכלאו שבבעלות לאופולד פון ברכטולד וסיכמו על התוכנית הבאה: איזבולסקי יתעלם מהסיפוח, ובתמורה יתמוך אהרנטל בפתיחת הדרדנלים לאוניות המלחמה הרוסיות. בו זמנית תכריז בולגריה על עצמאותה מטורקיה ושתי המעצמות יתנו לכך את הסכמתן. האוסטרים יוותרו על שטח מסוים בסנג'אק לטובת סרביה על מנת להבטיח שקט מצידה. מפתח התוכנית היה העיתוי. אם תסתמן הצלחה תיחשפנה תוכניות אלה בו זמנית בפומבי.
אהרנטל, כאציל גרמני-הונגרי ומונרכיסט נחוש, ראה איום ישיר בלאומנות הפאן-סלאבית המתעוררת מיסודה של סרביה ששאפה לקונפדרציה דרום-סלאבית מגובשת. התחזקותה של היוגו-סלאביות תחת הנהגתה של סרביה (גם הרעיון המודרני של "הגדרה עצמית" לאומית של כל הקבוצות האתניות-דתיות-גזעיות היווה איום מוות על אוסטרו-הונגריה של אהרנטל. עבורו מורביה, בוהמיה ושלזיה היו נחלות כתר של האצולה הגרמנית מאוסט-מארק, שהייתה רגילה לשלוט על ערב רב של קבוצות אתניות סלאביות: פולנים, צ'כים, רוסינים ואוקראינים וסלובקים.
חיזוק הזיקה בין בוסניה-הרצגובינה לסרביה סללה באופן מפת דרכים אל התפרקות רוב האימפריה האוסטרו-הונגרית. הלאומנות הפאן-סלאבית הנהנית מהגדרה עצמית הייתה עלולה להוביל לאובדן גבולות האימפריה הניתנים להגנה בתחום הפוליטי, הצבאי והכלכלי. תודעתו ההונגרית של ארהרנטל הייתה ערה לאיום על עוצמתה של הונגריה מצד הפאן-סלאביות המעלה את ראשה במחוזותיה הסלאביים. היא הייתה עלולה לסכן את ביטחונה הצבאי ואת עתידה הכלכלי. אהרנטל פעל יותר זריז מאיזבולסקי. ב-3 באוקטובר 1908 סופחה בוסניה-הרצגובינה לאימפריה האוסטרו-הונגרית מתוך אמונה כי תושביה ייהנו מיתרונות הממשל הקיסרי כתגמול על התקדמותה הכלכלית מאז שנוהלה על האימפריה החל מ-1878.
סרביה הגיבה בזעם ודרשה התערבות רוסית. הכדור היה כעת בידי הרוסים. איזבולסקי הודיע על תוכניות רוסיה למעבר חופשי לאוניות המלחמה שלה דרך הדרדנלים אבל הועמד במקום על ידי כל יתר חותמי ההסכם, במיוחד על ידי אנגליה. הבריטים טענו שניתן לשקול את פתיחת המיצרים לכל אוניות המלחמה ולא לאוניות הרוסיות בלבד. הצעה זו לא הייתה מקובלת על איזבולסקי כי טמנה בחובה את אפשרות כניסת אוניות צבאיות לים השחור. גרמניה הביטה בכל הפלונטר הזה בזלזול והתישרה עם הצד הטורקי. הקייזר עמל על הידוק הקשרים עם טורקיה וכעת, כשנצפה סיכוי לשיקום העות'מאנים, הוא רצה להמשיך במדיניות זו.
עם המשך המשבר, נדחק הקייזר מחוץ לזירה הדיפלומטית בגלל פרשת הדיילי טלגרף והפסיק להיות שחקן ראשי בנושא. האירועים הגיעו לרגע שיא כשבתחילת נובמבר גייסה סרביה את צבאה. גרמניה עמדה עכשיו לצד אוסטריה, בת בריתה. רוסיה שביקשה לתמוך בסרביה, לא הייתה באמת נכונה למלחמה עם גרמניה ואוסטריה מכיוון שהאוסטרים איימו לפרסם בראש חוצות את פרטי הסיכומים בין אהרנטל לאיבולסקי ובנוסף שלחה גרמניה איום מעורפל לאיזבולסקי ש"תיתן לדברים לקרות". רוסיה לא שמחה שיצא לאור בקולי קולות דבר בגידתה בבן בריתה הסלאבי.
איזבולסקי נשאר בתפקידו עוד שלושה חדשים אבל יוקרתו נפגעה ללא תקנה. הרוסים הנמיכו קול ודחפו הסרביה להצהיר הפומבי שהסיפוח של בוסניה-הרצגובינה הוא לא עניינה. המלחמה נמנעה זמנית אך מן המשבר יצאה רוסיה מרירה יותר וסרביה נזעמת. הרוסים נשבעו שאם יקרה עוד עמות דומה, הם לא יתאפקו - מה שהתרחש כעבור שנים מעטות.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1902 התחתן אהרנטל עם פאולינה, רוזנת סצ'ני. ב-1998 נולד הברון אלכסנדר ג'יימס וולפגנג מפינג לקסה פון אהרנטל, הצאצא הזכר החדש ביותר של השושלת.
ב-1912 נפטר אהרנטל באופן פתאומי מלוקמיה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלויס פון אהרנטל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)