הברית המשולשת (1882)
הברית המשולשת הייתה ברית צבאית בין הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית וממלכת איטליה. ברית זו עמדה בתוקפה משנת 1882[1] ועד תחילת מלחמת העולם הראשונה ב-1914[2]. שלוש המדינות הבטיחו זו לזו סיוע הדדי אם שתי מדינות עוינות תתקוף אחת מהן, או שצרפת תתקוף את גרמניה ואיטליה. בהכרזה נלווית, הכריזה איטליה שהיא לא תנקוט יוזמה כנגד בריטניה. מעט לאחר חידוש הברית ביוני 1902 נתנה איטליה הכרזה דומה לצרפת[1].
ב-1879, תחת לחצו של אוטו פון ביסמרק, נחתם הסכם בשם הברית הכפולה בין גרמניה לאוסטרו-הונגריה (שנקראו מעצמות המרכז). ב-1881 החלה צרפת בכיבוש תוניסיה כדי להרחיב את האימפריה שלה. אירוע זה הביא את איטליה לבקש את שילובה באיגוד האוסטרו-הונגרי-גרמני, וב-1882 נחתם ההסכם המשולש. איטלקים רבים לא היו מרוצים מן ההסכם, משום שהאימפריה האוסטרו-הונגרית הייתה בעברה אויבת של איטליה.
ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה בין מדינות הברית המשולשת (שבשלב זה מכונות מעצמות המרכז) למדינות ההסכמה המשולשת (הממלכה המאוחדת, האימפריה הרוסית והאימפריה הצרפתית, שלאחר מכן יקראו מדינות ההסכמה). איטליה הבטיחה לעזור למעצמות המרכז אך נמנעה מלהשתתף במלחמה מפני שמעצמות המרכז נקטו בקו התקפי בעוד מדינות ההסכמה בקו הגנתי. ב-1915 עזבה איטליה את בנות בריתה וחברה למדינות ההסכמה, כשהיא פותחת במלחמה נגד אוסטרו-הונגריה, וב-1916 גם נגד גרמניה.
אוסטרו-הונגריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-19, נטשו האוסטרו-הונגרים את שאיפתם לשלוט בחלקים מגרמניה ואיטליה עקב הקמתן של מדינות הלאום החדשות במסגרת איחוד איטליה ואיחוד גרמניה. עם החלשותה של האימפריה העות'מאנית וחיזוקה של האופוזיציה הסלאבית באזור הבלקן, ראו האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הרוסית הזדמנות לקבל שליטה באזור זה על חשבונה של האימפריה העות'מאנית המתפרקת. ב-1876 הציעה רוסיה לחלק את הבלקן לאזורי שליטה, אך האוסטרים דחו הצעה זו בטענה שאוסטרו-הונגריה היא אימפריה גדולה, ואין לה אינטרסים בשטחים נוספים.[3] במהלך משבר הבלקן, הוכרחה אוסטרו-הונגריה לכבוש את אזור בוסניה והרצגובינה באוגוסט 1878 כנגד התקדמותם של הרוסים אל אזור בסרביה. לאחר שלא הצליחה לתווך בין האימפריה העות'מאנית לאימפריה הרוסית על שליטתם בסרביה, החליטה האימפריה האוסטרו-הונגרית להיות נייטרלית במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1877–1878.
על מנת לשמור על האינטרסים האוסטרו-הונגריים שהיו מנוגדים לאינטרסים הרוסיים והצרפתיים, חתמה אוסטרו-הונגריה על הברית הכפולה עם גרמניה באוקטובר 1879 והברית המשולשת עם איטליה במאי 1882.
איטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו גרמניה, גם איטליה אוחדה ממספר מדינות שונות. לכן דאגותיה הראשונות היו לבנות משטר יציב שישמור על אחדותה. עד 1914, הייתה איטליה כבר מדינה ככל המדינות. בדיוק כמו המעצמות האירופיות האחרות, גם באיטליה רצו לבנות מושבות ולהקים מעצמה על-יבשתית. על מנת להשיג מטרה זו, הצטרפה איטליה אל גרמניה ואוסטרו-הונגריה כדי ליצור את הברית המשולשת. איטליה כעסה על צרפת שהשתלטה על תוניסיה ב-1881 מפני שאיטלקים רבים ראו בתוניסיה מושבה פוטנציאלית.
עם זאת, דעת הציבור באיטליה לא תמכה בהסכם עם אוסטרו-הונגריה מפני שאוסטרו-הונגריה הייתה יריבתה של איטליה במהלך איחוד איטליה. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, הציעו אנשי צבא רבים שאיטליה תעבור לצדן של בריטניה וצרפת. הצעה זו התחזקה לאחר הפלישה האיטלקית לטריפולי ומלחמת איטליה-טורקיה, שבמהלכה גרמניה תמכה בעיקר באימפריה העות'מאנית. זוהי הייתה ההוכחה שגרמניה ואוסטרו-הונגריה לא סומכות במאת האחוזים על בני בריתן האיטלקים.
עם פתיחת המלחמה ב-1914 נמנעה איטליה מלפתוח במלחמה מפני שאוסטרו-הונגריה וגרמניה נקטו קו התקפי ולפי ההסכם איטליה הייתה צריכה לבוא לעזרתם רק אם הן היו מותקפות. לאיטליה ובריטניה הייתה הסכמה על הים התיכון: בריטניה הייתה צריכה גישה לים התיכון ומעבר לקולוניות שלה באפריקה ובהודו, ואיטליה גבלה בים התיכון. עימות בין שני הציים של המדינות היה גרוע לשתי המדינות. לכן, העדיפה איטליה להימנע מלהיכנס למלחמה עם בריטניה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הברית המשולשת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
