משה גרשון פלדשטיין
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
 | |
| משה גרשון פלדשטיין | |
| לידה |
25 בנובמבר 1878  |
|---|---|
| פטירה |
15 במאי 1933 (בגיל 54) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בוורשה |
  | |
משה גרשון פלדשטיין (כ"ט בחשוון ה'תרל"ט, 25 בנובמבר 1878, בריסק – י"ט באייר ה'תרצ"ג, 15 במאי 1933, ורשה), שנודע בשם העט ר' משה, היה עיתונאי, פיליטוניסט, משורר, ופעיל ציוני יהודי-פולני. בעל המדור "בקרן זווית" בעיתון "הצפירה" ממייסדי אוצר התיישבות היהודים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה גרשון פלדשטיין נולד בבריסק (ברסט) שבליטא (האימפריה הרוסית) בכ"ט בחשוון ה'תרל"ט (25 בנובמבר 1878), למשפחה יהודית שומרת מצוות. הוא לא התחנך ב"חדר" אלא בביתו עם מורים שבאו ללמדו. כבר בצעירותו נתפס לרעיון התחייה הלאומית, שלאורו הלך כל ימי חייו. בגיל 18, לאחר שנפטרה אמו, עזב את בריסק ועבר לגור בסוסנוביץ (בעקבות קבלת משרה בבנק) ובנוסף לכך שם הכיר את חיים נחמן ביאליק ואף גרו ביחד. לאחר מכן, עבר לעיר ורשה בעקבות משרה חדשה בבנק, שם התגורר עד למותו - בורשה הקים בית ספר, יסד את בית הכנסת "שערי ציון" בעיר ועד יום מותו היה ראש הוועד בבית כנסת זה, כתב לעיתון הצפירה, היה פעיל ציוני משמעותי בעיר, ייסד והיה חבר דירקטוריון של "אוצר התיישבות היהודים". הוא נפטר בי"ט באייר ה'תרצ"ג (15 במאי 1933) ונקבר בחלקת הסופרים בבית הקברות היהודי בעיר.
ארכיונו שמור במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.[1]
פעילות ציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבגרותו היה פעיל ציוני בפולין, השתתף בקונגרס הציוני הפולני השלישי ואף הוצב במקום ה-30 של הרשימה המאוחדת של ציוני ורשה. בנוסף לכך, הקים את גימנסיית "חינוך" בוורשה שחרתה על דגלה לימודים בשפה העברית. נמנה עם מייסדי "אוצר התיישבות היהודים", ארגון של הקונגרס הציוני העולמי.
כתבי עת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילה פרסם משה גרשון את יצירותיו בעיתון פליוטונים. בנוסף לכך ר' משה היה בעל המדור "בקרן זווית" שבעיתון הצפירה. במדור הביע את תמיכתו ברעיון הציוני ואף כתבי העת שלו זכו להיות על גבי העמוד הראשי בגיליונות "הצפירה":
על הנסיעות. אל נא תתנו אותי לאיש יושב אהל, אשר לא יצא מפתח ביתו החוצה. הרבה ארצות כבר ראיתי, במדינות רבות כבר עברתי, ראיתי דברים, אשר לא ראו אותם הנוסעים, והתיירים המפורסמים ואני עודני אז נער. על אחת מנסיעותיי אלה אספר לכם הפעם : בכל שנה היינו נוסעים לזמן קצר לארץ פרס. היינו נוסעים לא בקרון, ולא בעגלה, ולא במסילת ברזל, ולא באונייה, לא על גביי גמלים, ולא על גביי חמורים, כי אם באופן פשוט ונוח מאוד. ליל פורים בית המדרש בעל הקריאה מתחיל : "ויהי בימי אחשורוש" ואנחנו תיכף מרגישים שהננו יוצאים לארץ רחוקה. נשאים על גביי כנפי הרוח. ה"לנדשאפט" משתנה מן הקצה אל הקצה. עירנו, שבה אנחנו מבלים את כל ימי השנה, הולכת ונעלמת מן העין. ואנחנו ביעף מעוף, עוברים לארץ אחרת. כל אשר מסביב משתנה וגם מצב רוחנו בקרבנו נהיה אחר. הנר חצר גינת הביתן, והנה המשתה ויין מלכות וכלי זהב, כלים מכלים שונים... ויושבים אנחנו על מיטות זהב וכסף, והרצפה היא של בהט וששת ידר ומחרת. מסביב "חור כפרס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שיש...
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1903, כאשר היה בן 26, נישא לאסתר לבית יפה והזוג היו הורים לשלושה: בנימין פלדשטיין, חיים פלדשטיין ועזרא פלדשטיין. בתו של בנימין, ורדה אלשיך, היא שופטת ישראלית בדימוס.