משה דה שליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

משה דה שליט (22 בינואר 1893 - 23 בנובמבר 1971) היה פעיל ציוני ברוסיה ובארץ (לאחר עלייתו ב-1925). יזם נדל"ן שהיה פעיל במיוחד בפיתוח הצד המערבי של העיר הרצליה (הרצליה פיתוח) במסגרת תפקידו כמנהל "חברת פיתוח הרצליה בע"מ".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה שליט נולד ב-1893 בעיר ויטבסק שברוסיה (אז ברית המועצות) למאיר דה שליט ואלקה-הענע (לבית לוין). בצעירותו למד בחדר אחר כך המשיך ללמוד בבית ספר תיכוני למסחר. את לימודיו הגבוהים החל בבית הספר למתמטיקה והנדסה בליאז' שבבלגיה כשב-1915 עבר ללמוד בפוליטכניקום בריגה ובשנים 19171920 למד בבית הספר הגבוה לקואופרציה במוסקבה.

ב-1917 החל דה שליט את פעילותו הציונית בקהילות היהודיות שבאזור אורל שברוסיה והיה חבר בהנהלה המרכזית של ההסתדרות הציונית ברוסיה. בשנים 1922 עד 1925 שימש כציר מטעם הדירקטוריום של קרן היסוד בארצית הבלטיות.

ב-1925 עלה דה שליט ארצה והמשיך גם כאן את פעילותו הציבורית. בין השאר ייצג את ציוני רוסיה ב-1939 בקונגרס הציוני ה-21 בז'נבה וב-1946 בקונגרס הציוני ה-22 בבזל. כמו כן בשנים 1926 עד 1936 עמד בראש קהילת ציון אמריקאית ששמה לה מטרה לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל ובין השאר רכשה העמותה קרקעות במערב הרצליה שהיו שייכות לכפר הערבי סידנא עלי (בהמשך שם הרצליה פיתוח).

ב-1936, עם סיום עבודתו בעמותה, הקים דה שליט את "חברת פיתוח הרצליה בע"מ" שפיתחה את הרצליה ואת האזור המערבי של העיר.[א] ב-1945 ייסד וניהל את חברת "מלוני השרון בע"מ" שהקימה ב-1948 את מלון השרון.

בנוסף לפעילותו האינטנסיבית בהרצליה, פעל דה שליט גם באזורים אחרים בארץ:

ב-1921 נשא לאשה את עדה רפפורט מהעיר דוינסק. לזוג נולדו 3 ילדים: מאיר דה שליט, עמוס דה שליט ותמר שנישאה לארטור גולדרייך.

נפטר בהרצליה ב-1971 והובא לקבורה בבית הקברות נחלת יצחק.[1]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1962 קיבל משה אזרחות כבוד של הרצליה.[2]
  • עיריית הרצליה קראה כיכר על שמו בעיר (כיכר דה שליט בהרצליה פיתוח).
  • קריאת בית כנסת על שמו (ברחוב שלונסקי 26 בהרצליה)

עדה דה שליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדה (אדל), בת רחל ויהודה-לייב רפפורט, נולדה בשנת 1897 בדוינסק שברוסיה. מצד אמה, רחל שניאורסון, הייתה צאצאית של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד תנועת חב"ד. בבית הוריה קיבלה חינוך עברי והשפה העברית הייתה שגורה בפיה. עם ביטול תקנת "תחום המושב" לגבי היהודים עברה המשפחה למוסקבה ושם הייתה עדה סטודנטית לכימיה, ומילאה תפקיד של מזכירת תא ההסתדרות הציונית. במסגרת פעילותה הציונית התוודעה לבעלה לעתיד, משה דה שליט. בעת המהפכה הבולשביקית נאסרו השניים יחד עם קבוצת צעירים יהודים, שנתפסו בשל פעילותם הציונית. לאחר שחרורם עברו לקובנה שבליטא שם המשיכו בפעילותם הציונית. בקובנה נולד להם בנם הבכור מאיר (ממי). בשנת 1925 עלו ארצה והתיישבו בירושלים, שם עבדה עדה באוניברסיטה העברית במחלקה לכימיה בראשותו של ד"ר משה ויצמן. מירושלים עברה המשפחה לתל אביב. בשנים האחרונות לחייה התגוררה עדה בהרצליה פיתוח. עדה נפטרה בשנת 1980 ונטמנה לצד בעלה בנחלת יצחק.

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבין השאר הקימה החברה את שכונת נוף ים, בית הספר "ברנדס", הקמת תשתית מים ובניית מפעל מים מקומי, מפעל הטקסטיל "אדרת", הקמת בית יד לבנים, ושכונת עדה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]