בלפוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בלפוריה
הכניסה לבלפוריה
הכניסה לבלפוריה
מחוז הצפון
מועצה אזורית עמק יזרעאל
גובה ממוצע ‎87‏ מטר
תאריך ייסוד 1922
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2015:
  - אוכלוסייה 435 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎3.3%‏ בשנה עד דצמבר 2015
(למפת הכרמל רגילה)
Carmel.svg
 
בלפוריה
בלפוריה
32°37′49″N 35°17′47″E / 32.6302006737635°N 35.2964056667269°E / 32.6302006737635; 35.2964056667269קואורדינטות: 32°37′49″N 35°17′47″E / 32.6302006737635°N 35.2964056667269°E / 32.6302006737635; 35.2964056667269

בַּלפוּרְיָה הוא מושב בעמק יזרעאל, 3 ק"מ צפונית לעפולה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא קרוי על שמו של שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור, החתום על הצהרת בלפור[1], ונוסד ב-2 בנובמבר 1922, במלאת 5 שנים למתן ההצהרה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוות בלפוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושב הוקם על ידי חברת "קהילת ציון" האמריקאית, שרכשה את האדמה וייעדה אותה לכ-100 חיילים משוחררים[2] אנגלים ואמריקנים מהגדודים 38 ו-39 של הגדודים העבריים. תוכנית החברה הייתה לקיים שנת לימודים ראשונה בה ינוהל המושב על ידי מדריכים חקלאיים בשיתוף המתיישבים והחברה ולאחר תום השנה יוחלט מי מהמתיישבים כשיר להתיישב במקום. למתיישבים יינתן בית וציוד למשק בהלוואה אותה יחזירו במהלך השנים[3]. קהילת ציון לא הצליחה לגייס את הסכומים הנדרשים[4] ושיחרור החיילים מהצבא התנהל בעצלתיים כך שרוב המועמדים להתיישבות חזרו לארצותיהם.

כדי לא לאבד שנה חקלאית, בסוף שנת 1919 עלתה על הקרקע קבוצה של 25 פועלים ו-9 פועלות שהקימו חווה חקלאית בניהולו של גרשון גפנר, והתחילו בהכשרת האזור להתיישבות, עוד טרם שהושלמה רכישת הקרקע[5]. בסוף שנת 1920 נכזבה החברה מהמקום ובקשה למכור את המושב לפועלים ולחיילים המשוחררים, אולם אלו לא הסכימו לכך ללא תוספת משאבים כהלוואה. בעקבות זאת, הוחלט להעביר את כל הניהול המעשי של החווה החקלאית לידי המתיישבים[6][7]. אדמת החווה החקלאית עברה לידי הקרן הקיימת שהחכירה אותו לוועד היתומים של דרום אפריקה לצורך הקמת כפר ילדים.

המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1922 הומרה החווה החקלאית למושב על ידי מתיישבים שונים ותיקים ועולים[8] יוצאי קיבוצים, מספר אנשים מהקואופרציה במרחביה וכן מתיישבים מ"עזרת אחים" בפתח תקווה. רוב המגרשים הוקצו לחברי קהילת ציון לא הגיעו בהתחלה אלא חיכו להתמסדות המקום לפני עלייתם[9]. חברת קהילת ציון העניקה למתיישבים הלוואות לרכישת הקרקע ולבניית בתים וההנהלה הציונית העניקה ל-25 מתיישבים הלוואות לרכישת ציוד[10]. המתיישבים החדשים התגוררו באופן זמני בחוות בלפוריה עד השלמת בניית הבתים במושבה החדשה[11].

הבתים והרפתות שנבנו במקום בכספי "קהילת ציון" היו בתי בטון ואבן ובעלי גגות רעפים, אשר זיכו את מתיישבי בלפוריה בכינוי "המיליונרים". בשנת 1939 הועברה אדמת המושב לבעלות קק"ל ונחתמו חוזי חכירה עם "קרן היסוד". ב-1934 סיימו המתיישבים חפירת באר חדשה, שהביאה להגדלת החקלאות המקומית, וב-1959 נחתמה ההתקשרות עם חברת "מקורות".

כלכלת המושב מבוססת על חקלאות, עסקים קטנים ועבודה מחוץ למושב.

בשל נסיבות הקמתו, בלפוריה שונה ממושבים אחרים בכך שחלק מאדמותיו הן פרטיות ושייכות לגורמים וגופים שונים. עובדה זו מכבידה, בין השאר, על האפשרות להקים בו שכונת הרחבה קהילתית, בדומה לשכונות במושבים סמוכים בעמק.

קבוצת ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות ה-50 יוצג המושב על ידי קבוצת הכדורגל "הפועל בלפוריה", ששיחקה שתי עונות בליגה הלאומית (הליגה הבכירה באותה תקופה).

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]