לדלג לתוכן

משה טוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חכם
משה טוויל
לידה י"ז בחשון תרנ"ו
חלב
פטירה ח' בחשון תשל"ז (בגיל 80)
שם מלא משה טוויל מעלי הכהן
מקום פעילות חלאב, ישראל
רבותיו הרב עזרא עבאדי-שעיו
תלמידיו הרב יצחק שחיבר, הרב יום טוב ידיד הלוי

הרב משה טוויל מעלי הכהן (4 בנובמבר 18951 בנובמבר 1976) היה רב, פוסק וראש ישיבה, כיהן כרבה הראשי של קהילת יהודי חלב, וכראש ישיבת 'דגל תורה'.

נולד בעיר חלב שבסוריה, בי"ז בחשוון ה'תרנ"ו, לרבי יוסף ורחל למשפחת הכהנים טוויל מעלי הכהן, המיוחסת לעלי הכהן.

בבחרותו למד אצל רבו הרב עזרא עבאדי-שעיו ורבנים נוספים, לצד חברו הרב שאול מטלוב עבאדי שאותו הגדיר גם כרבו.

כאשר הוקמה ישיבת "דגל תורה", התמנה לראש הישיבה לצד חברו הקרוב הרב סלים זעפראני, על אף שעדיין היה רווק. הוא נישא לשרה, בתו של הרב אהרן טוויל, שבאה מארץ ישראל לחלב.

ישיבת דגל תורה מנתה כמאה ושבעים בחורים, אשר היו לומדים כשש עשרה שעות ביממה, החל מ-2 לפנות בוקר ועד כלות סדרי הלימוד בשעות הערב[1].

בהמשך התמנה גם לרבה הראשי של קהילת יהודי חלב[2].

במאורעות נגד היהודים בסוריה ב-1947, נשרפו בתי כנסיות וביניהם בית הכנסת בחלב בו שכן כתר ארם צובא. הרב משה טוויל וסלים זעפרני הצילו את שארית הכתר שלא נשרף ושמרו עליו עד שהוברח לישראל ב-1958.

עלייתו לארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תשי"ח (1958), אחר ששיחדו בני ביתו את שלטונות סוריה בסכומים גדולים, קיבלה משפחתו אישור לעלות לארץ ישראל. השמועה בארץ כי הרב טוויל עולה ארצה התפרסמה, ורבים מרבני ומתושבי ארץ ישראל התקבצו לקבל את פניו, ביניהם הרב עזרא עטייה, ראש ישיבת פורת יוסף[2].

כאשר הגיע לארץ קבע את מושבו בתל אביב, והחל למסור שיעורי תורה בבתי הכנסת בעיר. כעבור תקופה קצרה הקים את ישיבת 'זיכרון משה' בתל אביב, שם למדו תלמידי חכמים מהעיר ומערים נוספות[1].

הרב טוויל דחף ועודד את מינויו של הרב עובדיה יוסף לרב העיר תל אביב, והפעיל את כובד משקלו כדי להשפיע על הגורמים שהתנגדו למינוי.

נפטר בח' בחשוון ה'תשל"ז, ונקבר בהר המנוחות, סמוך לציונם של חכמי ישיבת פורת יוסף[3].

בין תלמידיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בית המדרש "אהל משה" בשכונת רמות ב' נקרא על שמו.
  • בית המדרש "מטה משה" בשכונת רמות א' נקרא על שמו.
  • בשנת תש"פ יצא לאור הספר דגלי תורה, המנציח את דמותו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 ישראל יעקב גוטפרב, כליל תפארת, ירושלים: קהל תפארת ירושלים, אב ה'תש"פ
  2. ^ 1 2 איגוד עמלי התורה, לוח הקהילות - גיליון ח', באתר טקסט רץ הוצאה לאור, ‏חשון תשפ"א
  3. ^ איגוד עמלי התורה, לוח הקהילות - גיליון ח', ירושלים: טקסט רץ הוצאה לאור, תשפ"א