משה רוביני

משה רוביני
Rubinyi Mózes
	אין תמונה חופשית
לידה	1 באפריל 1881; דברצן, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	29 בספטמבר 1965 (בגיל 84); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה
השכלה	אוניברסיטת אטווש לוראנד

משה רוביני (במקור רובין, בהונגרית: Rubinyi Mózes; דברצן, 1 באפריל 1881^[1] – בודפשט, 26 בספטמבר 1965)^[2] היה היסטוריון ספרות, בלשן יהודי-הונגרי חבר האקדמיה ההונגרית למדעים, פרופסור באוניברסיטה. היה חבר באגודת קישפלודי ובאגודת פטפי. תחומי המחקר שלו היו: אסתטיקה בשפה; היסטוריה של הבלשנות ההונגרית; אמנות הכתיבה של קלמן מיקסאט.

ביוגרפיה

משה רוביני נולד במשפחה יהודית כבנם של ברנאט רובין (1836–1924)^[3] ושל אסתר פרידלנדר. הוא סיים את לימודיו בתיכון בעיר הולדתו ולאחר מכן המשיך באוניברסיטת בודפשט (שמה כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד), ובמהלכו ביקר פעמיים במולדובה (הרומנית) כדי ללמוד שם את הניבים של הצ'אנגואים. מאוחר יותר למד בלשנות כללית בלייפציג ובברלין. הוא קיבל את הדוקטורט בשנת 1902 וב-1903 את תעודת ההוראה. בין השנים 1903–1938, עד פרישתו לגמלאות היה מורה בבית הספר בחטיבת הביניים ובבית הספר התיכון למסחר. בשנת 1919, בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, מונה למרצה באוניברסיטה, תפקיד שנשלל ממנו לאחר נפילת הרפובליקה. בין השנים 1945 לבין 1948 מונה לממונה על ענייני התרבות והמדעים של העיר בודפשט. בשנת 1947 מונה לפרופסור חבר בנושאים "גבולות מדעי בלשנות ומדעי הספרות", וגם לפרופסור במדעי הרוח של אוניברסיטת סגד.

הוא ערך לדפוס את המורשת הספרותית של קלמן מיקסאט ב-17 כרכים ואת כרך הזיכרון של אשתו של מיקסאט (1922) ואת "סוד טירת בורזוואר" של קורנליה מאוקס (1924). כמו כן היה חבר מערכת של כתב העת "משמר הלשון ההונגרית".

הוא התחתן שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה בתם של ארמין שימוני ושל ברטה בריכלר, לנקה (1882–1928)^[4]^[5] לאחר מות אשתו, נשא לאישה ב-18 בדצמבר 1930, את אילונה בודור בבודפשט, ממנה התגרש כעבור שנה.^[6] אשתו השלישית הייתה בתם השנייה של ארמין שימוני ושל ברטה בריכלר, אילונה, איתה התחתן ב-16 באפריל 1935 באויפשט.^[7]

חברויות

משנת 1929 ועד מותו היה סגן נשיא המועדון PEN הסניף הונגרי של ארגון הסופרים הבינלאומי. רוביני היה חבר בוועד המנהל של "החברה ההיסטורית לספרות ההונגרית". הוא היה חבר בדירקטוריון של חברת לה פונטיין, חבר ב"אגודה הלשונית ההונגרית", באגודת קישפלודי ובאגודת פטפי.

עבודותיו

A moldvai csángókról. In: Vasárnapi Ujság, 1900. 42. sz.
A moldvai csángók múltja és jelene. In: Ethnographia, 1901. XII. évf. (1901) 3. sz. 115–124.; 4. sz. 166–175. p.
Adalékok a moldvai csángók nyelvjáráshoz. Budapest, 1901. (Klny. a Magyar Nyelvőrből).
Újabb adalékok a csángók nyelvjáráshoz. Budapest, 1902. (Klny. a Magyar Nyelvőrből).
Csángóország. Kolozsvár, 1902.
Die Csángó-Magyaren in der Moldau. In: Ethnographische Mittheilungen, 1902.
Két tanulmány a nyelvészet és a nyelvművelés történetéből. Grimm és Révai. A Mondolatról s a nyelvújítás egy elhanyagolt forrásáról. Budapest, 1903. (Nyelvészeti Füzetek 6. Klny. a Magyar Nyelvőrből).
Irodalmi köznyelvünk szókincse. In: Magyar Nyelvőr, 1904.
Révai Miklós élete és nyelvészeti törekvései. Szemelvényekkel. Írta és jegyzetekkel ellátta. Pozsony, 1904. (Segédkönyvek a magyar nyelv és irodalom tanításához 13.)
Általános nyelvtudomány. Budapest, 1907.
Tanulmányok a romániai csángókról. Budapest, 1906 (1907).
A világnyelv kérdése. 1907, németül 1914.
Nyelvesztétika. Budapest, 1908.
Mikszáth Kálmán stílusa és nyelve. Budapest, 1910.
Az erdélyi magyar nyelvművelő társaság története. 1911.
Révai Miklós magyar nyelvi és irodalmi kézikönyve. 1912.
A hangutánzás problémájának története. 1912, németül 1913.
Mikszáth Kálmán élete és művei. Budapest, 1917.
Ibsen Henrik. 1918.
Vajda János. Budapest, 1922.
Kiss József élete és munkássága, 1925.
Kiss József élete és munkássága. Budapest, 1926.
Herczeg Ferenc, Budapest, 1926
Újabb csángó följegyzések. In: Magyar Nyelvőr. LX. évf. (1931) 3–6. sz. 71–73. p.
Adalékok a csángók múltjához és jelenéhez. In: Magyar Nyelvőr. LXIV. évf. (1935) 9–10. sz. 119–124. p.
Simonyi Zsigmond helye a magyar nyelvtudomány történetében. Budapest, 1949.
Mikszáth népiskolai nyelvkönyve In: Magyar Nyelvőr 1954, 79-80. oldalak
Emlékezések és tanulmányok. (Írásainak teljes bibliográfiájával). Budapest, 1962.

לקריאה נוספת

Szinnyei József: Magyar írók élete és munkái XI. (Popeszku–Rybay). Budapest: Hornyánszky. 1906. (חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים)
אלמנאך אוניברסיטת סגד : 1921-1995. כרך א '. (1996). רז'ה מסארוש: משה רוביני. ISBN 963-482-037-9
ימי השנה הלאומיים שלנו.
Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969. 550. o. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי)
שאנדור אייש: ביבליוגרפיה של האצנגאים המולדבים
לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. משה רוביני

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משה רוביני בוויקישיתוף

הערות שוליים

[1] "Születési bejegyzése a debreceni izraelita hitközség születési akv. 31/1881. folyószáma alatt".

[2] "Halotti bejegyzése a Budapest VIII. kerületi polgári halotti akv. 2355/1965. folyószáma alatt".

[3] "Rubin Bernát halotti bejegyzése a debreceni polgári halotti akv. 1377/1924. folyószáma alatt".

[4] "Simonyi Lenke halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 50/1928. folyószáma alatt".

[5] "Rubinyi Mózes és Simonyi Lenke házasságkötési bejegyzése a Budapest IX. kerületi polgári házassági akv. 561/1906. folyószáma alatt".

[6] "Rubinyi Mózes és Bodor Ilona házasságkötési bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári házassági akv. 1958/1930. folyószáma alatt".

[7] "Rubinyi Mózes és Simonyi Ilona házasságkötési bejegyzése a Budapest IV. kerületi polgári házassági akv. 30/1935. folyószáma alatt".

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]