משל השאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תחריט של יאן לאוקן הממחיש את המשל, מתוך ספר המקרא של Bowyer 

משל השאור (נקרא גם את משל השמר) הוא אחד ממשלי ישו הקצרים ביותר,  מופיע במתי י"ג 33 ולוקס י"ג 20-21. בשני המקומות מופיע המשל מיד אחרי משל גרגר החרדל, אשר המשותף  להם הוא נושא מלכות השמים הגדלה מהתחלות קטנות.

סיפור המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשל מתאר מה קורה כאשר אישה מוסיפה לעיסת הבצק שאור (בצק המותסס באמצעות שמרים[1], מכיל בדרך כלל חיידק בשם לקטובצילוס ושמרים) לכמות גדולה של קמח (בערך בנפח של כ-8 וחצי גלונים או 38 ליטר[2]). היצורים החיים בתוך השאור צומחים בין לילה, כדי שבבוקר כל הבצק מחמיץ ותופח.

במתי י"ג 33 נוסח המשל הוא כדלקמן:

וַיִּשָּׂא עוֹד מְשָׁלוֹ וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם מַלְכוּת הַשָׁמַיִם דּוֹמָה לִשְׂאֹר אֲשֶׁר לְקָחַתּוּ אִשָׁה וַתִּטְמֹן בִּשְׁלשׁ סְאִים קֶמַח עַד כִּי־יֶחְמַץ כֻּלּוֹ׃

הבשורה על-פי מתי, פרק י"ג, פסוק 33, בתרגום דליטש


בלוקס י"ג 21-20, נוסח המשל הוא כדלקמן:

וַיֹּאמֶר עוֹד אֶל־מָה אֲדַמֶּה אֵת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ דּוֹמָה הִיא לִשְׂאֹר אֲשֶׁר לְקָחַתּוּ אִשָּׁה וַתִּטְמְנֵהוּ בִּשְׁלשׁ סְאִים קֶמַח עַד אֲשֶׁר־יֶחְמַץ כֻּלּוֹ׃

הבשורה על-פי לוקאס, פרק י"ג, פסוקים 20–21, בתרגום דליטש

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשל הזה הוא חלק מצמד משלים[3] ושהמשותף להם המשמעות של המשל שקדם לו, משל גרגר החרדל, כלומר עוצמת הצמיחה של מלכות האלוהים מהתחלות קטנות. התוצאה הסופית הבלתי נמנעת מרגע שתהליך הצמיחה הטבעי החל.

למרות שהשאור מסמל השפעות רעות במקומות אחרים בברית החדשה (כמו בלוקס י"ב 1), בדרך כלל לא מפרשים אותו באופן זה בהקשר למשל הנוכחי [4][5] עם זאת, ישנם פרשנים הרואים בשאור כמשקף השפעה משחיתה בעתיד בקהילה ובכנסייה[6][7].

משל זה, כמו במשל משל המטבע שאבד, הוא חלק מצמדי משלים, כאשר המשל הראשון מתאר את פועלו של ישו במונחים של פעילויות חקלאיות, והמשל השני בצמד במונחים של פועלה הביתי של אישה. יואל בי. גרין כותב כי ישו "מזמין אנשים, בין שמדובר בזכר או נקבה, בין שמדובר בעירוני או חקלאי,  להיכנס למשק ביתה של עקרת הבית, בעת שהיא היא אופה לחם, בתקופת ראשית המאה הראשונה לספירה (או בתקופת בית המקדש הראשון), על מנת לרכוש תובנות על מהות מלכות אלוהים."[8]

הכמות הקמח הגדולה עשויה לרמז על אירוע חגיגי מתוכנן, שכן הלחם המיוצר ממנו יכול להאכיל מאה איש. שלוש סאים של קמח שמשו את שרה לאפות לחם כאשר היא ואברהם ארחו את שלושת המלאכים. וזו גם הכמות ששימשה לאפיית לחם הפנים בבית המקדש בישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משל השאור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]