משפחת פייץ'

מירקו פייץ' (1895–1972 בסרבית: Mирко Пејић ובכתיב לטיני: Mirko Pejić) נבנקה פייץ' (1906–1983 בסרבית: Невенка Пејић ובכתיב לטיני: Nevenka Pejić) ואלכסנדר פייץ' (1926–1995 בסרבית: Александар Пејић ובכתיב לטיני: Aleksandar Pejić) היו חסידי אומות עולם שהצילו ועזרו ליוליה (ג'וני) קמני (1975–2013 בסרבית: Јулије Кемени ובכתיב לטיני: Julije Kemeny) בבלגרד, סרביה, בין השנים 1941 ועד 1944.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר מירקו (דוקטור למשפטים), נבנקה ובנם אלכסנדר פייץ', היו נוצרים שהתגוררו בעיירה בשם קיקינדה (Kikinda), שבסרביה (יוגוסלביה לשעבר). אלכסנדר למד בבית הספר עם יוליה קמני שהיה יהודי ושניהם היו חברים טובים מאוד. יוליה מספר בעדות שלו על קרבתו למשפחת פייץ' ואיך שבילדותו "50 אחוז מזמני היינו ביחד [עם אלכסנדר ומשפחתו]"^[1]. כשההודעה על הפלישה הגרמנית הצפויה ליגובסלביה, הגיעה למירקו פייץ', שהיו לו קשרים עם אנשים בדרגות גבוהות בממשלת יוגוסלביה, עבר מירקו במהרה עם משפחתו לבלגרד, שם היו יכולים לנהל אורח חיים רגיל יחסית מבלי התערבות נאצית רבה.

הפעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1941 יהודי קיקינדה נלקחו בכוח לבצ'יי (Bečej) (מחנה איסוף זמני) ומשם לבלגרד. הגברים נלקחו למחנות ריכוז ומרבית הנשים והילדים, כונסו ברחבת בית הכנסת בעיר. גם יוליה קמני ואמו נלקחו לבצ'יי, אולם גאשיץ' – בעלה של האם שהיה סרבי נוצרי פרבוסלבי, הצליח לחלץ את שניהם מהמחנה הזמני ולהעבירם לבלגרד. יוליה פנה לבקש עזרה מחברו אלכסנדר, והוריו, דר' פייץ' ונבנקה, ללא היסוס, החליטו לארח את יוליה בביתם במשך כל תקופת הכיבוש הגרמני בבלגרד. יוליה לא התגורר בקביעות בביתם, אולם הם סייעו לו ודאגו לכל מחסורו, על פי הצורך. בזמן שנערכו חיפושים אחר יהודים בעיר, למרות האיסור לסייע ליהודים והענישה החמורה למי שעשו זאת, משפחת פייץ' החביאה את יוליה בביתם. בנוסף, אלכסנדר, שהמשיך ללמוד בבית הספר, מדי יום עם חזרתו משם לימד את יוליה את מה שלמד באותו היום. שניהם הכינו שיעורים ביחד וגם התכוננו יחד למבחנים. באופן זה משפחת פייץ' שמרה ודאגה ליוליה מעל לשלוש שנים, עד אוקטובר 1944.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוליה קמני ומשפחת פייץ' שרדו את המלחמה.

מירקו ונבנקה חיו בבלגרד עד מותם.

אלכסנדר למד רפואה בבלגרד, וכשסיים את לימודיו נשלח לעבוד כרופא ברוביני (Rovinj), עיירה ביוגוסלביה (כיום בקרואטיה). אלכסנדר התחתן והיה אבא לבן יחיד.

אחרי המלחמה, יוליה סיים תיכון בקיקינדה, ולמד באוניברסיטה בבלגרד שנתיים. ב-1949 עלה ארצה. עם הגעתו גויס ישירות לצה"ל שם שירת בתזמורת צה"ל וניגן בקלרינט ובקונטרבס. לאחר שחרורו מצה"ל התקבל יוליה לטכניון ללימודי הנדסה כימית. בלילות היה מנגן וככה התפרנס עד לסוף התואר. כשסיים ללמוד, עבד כמהנדס, כל אותו הזמן עוזר ומפרנס את אימו שנשארה בסרביה. ב-1957 נסע יוליה ליוגוסלביה לאימו החולה, ושם נשאר עד מותה. לאחר פטירת אמו, טייל יוליה באירופה והגיע לבסוף לגרמניה. בזכות זה שהיה דובר גרמנית, התחיל לעבוד בLURGE (חברה גרמנית). יוליה נשאר בגרמניה וב-1965 התחתן עם ורה ראוך. יוליה ביקר בארץ פעמים רבות מאוד ואף קנה דירה בחיפה ששכן בה כאשר שהה בארץ.

אלכסנדר ויוליה המשיכו את קשר חברותם במהלך השנים וביקרו אחד את השני רבות. הם יצאו לטיולים רבים ביחד בארץ ובעולם.

הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 26 ביוני 1986 הוכרו מירקו, נבנקה ואלכסנדר פייץ' כחסידי אומות עולם. אלכסנדר, יוליה ועוד השתתפו בטקס ביד ושם, נטעו עץ בשדרת חסידי אומות העולם וקיבלו את אות ההוקרה.