משתמשת:Danamargulis2/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המשטר הצבאי בארגנטינה (1976–1983)[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – היסטוריה של ארגנטינה
הצבא היה מאז ומתמיד בעל השפעה רבה על הפוליטיקה הארגנטינאית וההיסטוריה הארגנטינאית משולבת תקופות תכופות וארוכות של משטר צבאי. המנהיג הארגנטינאי האהוד, חואן פרון, שכיהן שלוש תקופות כנשיא ארגנטינה, היה אף הוא קולונל בצבא אשר צבר כוח פוליטי בעקבות הפיכה צבאית ב-1943. הוא הוביל מדיניות חדשה, בראשות "מפלגת הצדק" (Partido Justicialista), מדיניות לאומנית שכונתה על ידו "הדרך השלישית", חלופה הן לקפיטליזם והן לקומוניזם. ב-1955, בעת כהונתו השנייה כנשיא, הודח והוגלה פרון על ידי התקוממות צבאית שכונתה "המהפכה המשחררת" (Revolución Libertadora).

בשנים הבאות שלטו בארגנטינה סדרת ממשלות חלשות ולאחריהן שבע שנות משטר צבאי, בין 1966 ל-1973. פרון חזר לארגנטינה ב-1973, לאחר 18 שנות גלות, בתקופה של הסלמה בתסיסה הפוליטית, התפלגויות בתנועה הפרוניסטית והתפרצויות של אלימות פוליטית. טבח אסייסה, שהתרחש בנמל התעופה אסייסה בעת חזרתו, סימן את ההתפצלות הסופית של התנועה הפרוניסטית ואת השתלטותו של האגף הימני של התנועה.

פרון נבחר כנשיא בבחירות דמוקרטיות ב-1973 אך נפטר ב-1974. סגניתו של פרון, אשתו השלישית איסבל פרון ירשה את הנשיאות, אך הייתה שליטה חלשה וחסרת השפעה. קבוצות מהפכניות, בהן המונטונרוס, קבוצת גרילה מהאגף השמאלי של התנועה הפרוניסטית, הסלימו את מאבקם האלים (שכלל חטיפות והנחת פצצות) כנגד הדיכוי הקשה של הצבא, המשטרה וקבוצות צבאיות-למחצה מהאגף הימני. ההסלמה גברה עד להדחתה של איסבל פרון, ב-24 במרץ 1976 ועלייתה לשלטון של חונטה צבאית בראשות חורחה רפאל וידלה.

החונטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המלחמה המלוכלכת
השם "תהליך הארגון-מחדש של האומה" נועד לרמוז על אכיפת סדר ושליטה על הסיטואציה הפוליטית-חברתית הקריטית ששררה באותה עת בארגנטינה. באותה עת נפוצו תופעות של היעלמויות כפויות על רקע אידאולוגי ומאסרים בלתי חוקיים, שהיו מבוססים לעיתים קרובות על אישומים חסרי בסיס.

הצבא הארגנטיני תפס את השלטון בהפיכה שהתרחשה במרץ 1976, תוך עימותים אלימים עם תומכי הנשיא המנוח חואן פרון והדחת איסבל פרון[1].

לאחר ההפסד לממלכה המאוחדת במלחמת פוקלנד ב-1982, גברה ההתנגדות הציבורית כלפי החונטה והובילה אותה לוותר על השלטון ב-1983.

הנעלמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החונטה המשיכה במלחמה המלוכלכת והגבירה אותה, והעלימה בין 9,000 ל-30,000 איש בתקופת שלטונה. הנעדרים, ברובם, היו אנשים מארגוני השמאל שהיוו כמתנגדים לשלטון הצבאי. השאר היו בעיקרם יהודים, ואנשי שמאל אחרים אשר לא היוו כחלק מארגון. המתנגדים שנחטפו, עונו ורובם נרצחו (חלקם אף נזרק מכלי טיס אל מי נהר הריו דה לה פלטה). האנשים אשר נחטפו במהלך השנים האלה, כונו "נעלמים" (Desaparecidos).

תינוקות חטופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכזי עינוי והשמדה חשאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שלטון החונטה הוקמו מרכזי עינוי והשמדה סודיים במתחמים שונים ברחבי ארגנטינה, ביניהם בתי ספר, מפעלים ומוסדות צבאיים. אל המרכזים האלה הובאו החטופים, עונו ולרוב גם נרצחו. בית הספר למכונאות של חיל הים (Escuela de Mecánica de la Armada) היה המרכז הגדול ביניהם, וממוקם בתוך העיר בואנוס איירס.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום קיימים ביטויים שונים להנצחת קורבנות המשטר הצבאי: דרך קולנוע, אמנות, מוזאונים, ספרות ועוד.

דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Danamargulis2.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Danamargulis2.