משתמשת:Efrats73/שולה קשת

שולה קשת (נולדה ב-2 באוגוסט 1959) היא פמיניסטית מזרחית, אמנית, יוצרת ואוצרת, פעילה ומובילה חברתית, ממייסדותיה של תנועת "אחותי – למען נשים בישראל", אותה היא גם מנהלת מאז שנת 2005. בשנת 2007 נבחרה על ידי מגזין "דה מרקר" כאחת מ-40 נשים שעושות שינוי בחברה. בשנת 2011 קיבלה את פרס הפמיניסטית הישראלית המצטיינת על שם ג'ול בלוש (Jewel Bellush Israeli Feminist Award) מארגון הנשים היהודיות הלאומי בארצות הברית (NCJW). בשנת 2013 נבחרה כאישה מחוללת שינוי בחברה הישראלית במסגרת פרס רפפורט. בשנת 2014 קבלה את פרס ישעיהו ליבוביץ.

ביוגרפיה

קשת היא צאצאית למשפחת אנוסי משהד שבאיראן. היא גדלה, התחנכה, ועדיין פועלת ומתגוררת במרחב הגאוגרפי של דרום תל אביב.

פעילות חברתית ופוליטית

מפעל חייה של שולה קשת משתרע על פני תקופה של שלושה עשורים ומתקיים בטריטוריות של הפריפריה החברתית והתרבותית של מדינת ישראל. פעילותה מתקיימת בצירי המפגש בין קהילות נשים מקצוות החברה הישראלית לגווניה: מזרחיות, פלסטיניות, אתיופיות ויוצאות חבר העמים ממזרח ומערב אירופה, פליטות ומבקשות מקלט פוליטי ומהגרות עבודה.

(כאן הייתי מוסיפה את עקרונות פעילותה (פמיניזם מזרחי, הצטלבותי, המסגרת או המסגרות (בית אחותי "השכונות", הקשת המזרחית, וכולי) ומדברת על האידאולוגיה המנחה כפי שציינתי בהערה בפסקה למטה)

מפעלה של שולה קשת הוא כיום מן הייחודיים והמשמעותיים במרחב העשייה הפמיניסטי בישראל בהיותו מחבר בין הלכה לבין מעשה, ובהיותו מתקיים ב'חצרותיה האחוריות' של ישראל. מפעלה הייחודי של שולה קשת מגלם מחויבות בלתי נלאית, וסביב השעון, לסדר יום תרבותי וחברתי ולא בכדי רבות ורבים רואות/ים בה מקור ומקום לשיתוף פעולה, סיוע ומשענת. (הייתי מסירה או משכתבת את כל החלק הזה. צריך להראות שמשהו הוא משמעותי דרך תיאור שלו. אי אפשר לשים ביקורת, דעה, או להשתמש בשפה סופרלטיבית. כן אפשר לומר שמשהו הוא ייחודי אם הוא אכן ייחודי :) כלומר, אפשר לומר משהו כזה: הפעילות של קשת נחשבת לייחודית בנוף הפמיניזם הישראלי כי... פועלה מבוסס על אידאולוגיה כזו, רעיון כזה, עקרונות כאלו... (ועדיף להביא מקורות). בין הפרויקטים שלה: [רשימה]... חובה להימנע מדברים כמו "ללא לאות", "משכילה לעשות...", "חדשני ויצירתי" (אלא אם כן אפשר להצביע ספציפית על מה חדשני ויצירתי), "חשוב" (עניין של דעה סובייקטיבית) ועוד.)

במסגרת פעילותה החברתית המורחבת, קשת מחברת בין נשים, אנשים וקהילות וכן בין יוצרות ויוצרים ומפעלים שונים מהפריפריה הגאוגרפית-תרבותית של מדינת ישראל. אחת התרומות העיקריות של קשת במרחב הפמיניסטי היא הבאת הנרטיבים של נשים המתמודדות עם ריבוי דיכויים חברתיים, תרבותיים וכלכליים, כמו גם ההרחקה גאוגרפית והדרה ממוקדי ההשפעה וקבלת ההחלטות - אל תוך השיח הפמיניסטי ההגמוני, והפיכתו לחלק מהשיח. טיעוניה המהפכניים של שולה קשת הוטמעו עם השנים בשיח הפמיניסטי - האזרחי והאקדמי - (לאמירה כזו חייבות סימוכין) ובמקרים רבים הוביל לשינויים בדפוסי הארגונים ושגרת הפעילות שלהם. לצד ההצלחה בשינוי סדר היום הפמיניסטי והעשרתו בסוגיות אלה, משכילה שולה קשת באופן חדשני ויצירתי לאתר ולהמציא יוזמות ברות קיימא ופתרונות מעשיים להתעצמותן בכל תחומי החיים של נשים אלה. (אגב - את לא מחויבת לעריכות שלי - פשוט תראי את ההבדל שניסיתי להביא ותפעלי בהתאם.)

מיזמים

(כאן, הייתי או מתארת בפסקה/נרטיב חלק מהמיזמים הקטנים, ואז עושה רשימה של הגדולים - או פשוט נותנת תיאור כללי קצת לסוג המיזמים, ואז עוברת ישר לרשימה. לא צריך לתאר בפסקה את החנות של אחותי, ואז גם ברשימה.)

בין היתר הקימה שולה קשת את החנות הראשונה במזרח התיכון 'אחותי – חנות סחר הוגן' בה מועסקות נשים בתנאי שכר הוגנים ונמכרים מוצרים המשמרים מסורות חיים עשירות, ואשר יוצרו בתנאים ידידותיים לסביבה, ובהתאמה לשוק ולטעם הישראלי. הקמת החנות נעשתה בשיתוף פעולה ייחודי בין סטודנטיות ממכללה לעיצוב, אנשי ונשות עסקים מהשורה הראשונה וארגונים פמיניסטיים. שיתופי פעולה אלה הם דוגמה לחלק מאסטרטגיות הפעולה המרכזיות שמקדמת שולה קשת על מנת להביא לשילוב ידיים בין מגזרי כדי לקדם נשים בזירה התרבותית, הכלכלית והחברתית. חשוב מכך, נשים אלה מעולם לא הוגדרו כ'טעונות טיפוח'. אדרבא, לאורך שנות עבודתה מקפידה שולה קשת לחנך לביטול ההיררכיות בין נשים מתוך תפיסה שכולנו – למרות השונות בינינו – חלק מאותו קולקטיב, אתני ומגדרי, המגלה אחריות קהילתית כלפי עצמו, תרבותו ורווחתו הכלכלית. תחומי פעילותה של שולה קשת חופפים ומתמזגים משום האופק הפמיניסטי והקהילתי הנשקף תדיר בקצה חזונה. ניתן להצביע על ארבעה מוקדי פעילות עיקריים במרחב העשייה שלה: העשייה והמאבק החברתי והציבורי; העצמה קהילתית ותרבותית; פיתוח התעצמות כלכלית ותעסוקתית; כתיבה, יצירה ותיעוד. כל תחומי העשייה נוצרים מפרספקטיבה פמיניסטית רב - אתנית ורב - לאומית. להלן חלק קטן מפעילותיה של שולה קשת במרחב הציבורי:

בית אחותי

(אפשר גם לדבר על ארגון אחותי, ובנפרד על בית אחותי)

ייסוד והקמת בית אחותי – מרכז תרבות וקהילה פמיניסטית בדרום תל אביב – שולה קשת ייזמה והקימה את בית אחותי הפועל משנת 2005 בדרום תל אביב, ומשמש כמרכז קהילתי, תרבותי, פמיניסטי וחברתי המעניק, בין היתר, תמיכה לנשים מקבוצות שונות ומאפשר להן לקיים דיאלוג רב-תרבותי, רב-קולי ורב-ערוצי ומציע הפוגה מחיי היומיום אך יותר מכל – שותפות וביסוס חיי קהילה, פגישות, סדנאות, ימי עיון, קורסים, הקרנות סרטים, תערוכות, שיחות יומיומיות, אקטיביזם פמיניסטי, אירועי התרמה של הקהילה למען הקהילה, ספרייה, בזאר יד שנייה ועוד.

חנות סחר הוגן

ייסוד והקמת אחותי חנות סחר הוגן - פרויקט הסחר ההוגן של תנועת אחותי, אותו יזמה שולה קשת, שמיקודו בחנויות הסחר ההוגן, תומך בקואופרטיבים כלכליים של נשים מקהילות מודרות, ממגוון כישורים ויכולות, יחד עם בעלות עסקים זעירים וביתיים, ומאפשר להן פרנסה הוגנת למוצריהן ולמעשה ידיהן. 'אחותי-חנות סחר הוגן' משווקת ומוכרת מוצרי אמנות, אופנה, נוי ומזון, פרי עמלן של יצרניות ואמניות מהפריפריה הגאוגרפית-תרבותית-כלכלית-חברתית בישראל. חנויות אלו מאפשרות ליצרניות להרוויח ממוצרי אמנותן-ללא פערי תיווך הנהוגים בשוק העסקי הפרטי, כמו גם לבסס במרכזה הדומיננטי, הגאוגרפי-כלכלי-חברתי בישראל, את אותן תרבויות ואמנויות שהודחקו לשוליים השקופים של האמנות ושל תרבות הצריכה בישראל.

לבי במזרח

ייסוד והקמת קואליציית 'לבי במזרח'– בשנת 2009 ייסדה קשת עם פעילות/ים נוספות/ים את קואליציית "לבי במזרח", ארגון גג בו חברים למעלה מ-20 ארגונים, יוצרות ויוצרים, פעילות ופעילים, א/נשי אקדמיה ישראלים/יות מהארץ ומהעולם, אשר אמונים על אג'נדות תרבותיות, פוליטיות וחברתיות. הקואליציה היא ראשונה ויחידה מסוגה בהיסטוריה של החברה בישראל בכלל ושל המאבק המזרחי בפרט, המבקשת להיות כוח מוביל בחברה הישראלית, להשפיע על הלכי רוח וליצור שינוי. קואליציית "לבי במזרח" קוראת לממש את הצהרת העקרונות של מדינת ישראל ושל משרד התרבות: טיפוח הפלורליזם של דיאלוג רב-תרבותי. פעילות הקואליציה כוללת: מפגשים בדרג בכיר במשרד התרבות כולל שר התרבות, הפקת דו"ח נתונים שנתי על חלוקת משאבים וקריאה לצדק חלוקתי של משאבי התרבות בישראל, הפקת פסטיבל שנתי הכולל מופעי תרבות ואמנות ומושבי דיון, חלוקת אות הוקרה לנשות ואנשי תרבות ורוח.

כח לקהילה

בעקבות תקיפות אלימות כלפי פליטים/ות וכלפי אתיופים/ות ש"נחשדו" כפליטים בגלל צבע עורם הכהה בחודשים האחרונים, תופעה חמורה יחד עם גלויי גזענות כלפי תושבי/ות השכונה הוותיקים/ות המופנים כלפיהם במהלך השנים האחרונות, ייזמה שולה קשת במחצית השנייה של שנת 2012 סדרת מפגשים ראשונה מסוגה בין פליטים ותושבים משכונות נווה שאנן, שפירא, קריית שלום ופלורנטין אשר הוגדרו כהצלחה חסרת תקדים. המפגשים הובילו להקמת "כוח לקהילה", שהיא התארגנות אזרחית של ישראליות/ים ופליטות/ים, מבוגרות/ים וצעירות/ים, סטודנטיות/ים, פעילות/ים ומתעניינות/ים בשכונות דרום תל אביב אשר מדיניות של הזנחה ורשלנות רבת שנים מצד הרשויות הפכה אותן לחצר אחורית מדממת ושסועה יותר מאי פעם. הפעילות כוללת סיורים ליליים שבועיים בשכונות; דיאלוג בין פרטים וקהילות ומפגשי שיח בין תושבות/ים ופליטות/ים ; מערך סיוע פרטני לתושבות/ים ופליטות/ים כאחת/ד; אירועים קהילתיים רב תרבותיים, כנסים ופעולות מחאה

רשת נשים ארצית

קשת יוצרת שיתופי פעולה יצירתיים בין עולם העסקים לבין נשים מקבוצות מודרות בחברה בישראל: נשים אתיופיות ורוסיות, נשים ערביות, נשים מזרחיות, בדואיות ונשים פלסטיניות. בשנת 2006 יזמה והובילה שולה קשת את פרויקט 'נשים יוצרות כלכלה פמיניסטית' אשר נועד לטפח העצמה כלכלית ויזמות עסקית באמצעות ערבות וחלופה הדדית, רישות ושיתופי פעולה. במהלך השנים, הפרויקט עבר שינויים והרחיב את פעילותו, והיום מהווה מודל אלטרנטיבי לכלכלה פמיניסטית. תחת הנהגתה של שולה קשת, מקדמת היוזמה שיח כלכלי פמיניסטי על ידי שיתוף אנשי ונשות מקצוע מתחום העיצוב, עסקים, מוסדות האקדמיה העוסקות באופנה ויזמות עסקית, ובכך משדרג את גם המיומנויות המקצועיות של נשים וגם את האפשרויות השיווקיות. בנוסף לכך, יזמה והקימה שולה קשת את קואליציית סחר הוגן שחברים בה 16 ארגונים, הפועלת להבטחת העסקה הוגנת של מאות נשים מקהילות מודרות ברחבי הארץ.

פעילויות נוספות

• מאבק נפגעי התחנה המרכזית בתל אביב: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב הוא אחד המפגעים הסביבתיים-חברתיים הקשים ביותר בתולדות מדינת ישראל. בסוף שנות ה-80 הקימה קשת ועד פעולה של שכונת נווה שאנן בדרום תל אביב, תוך שילוב של מאבק משפטי, לובי בכנסת וברשות המוניציפלית, העלאת המאבק למודעות ציבורית באמצעות הפגנות, מחאות ופעילות עם התקשורת. המאבק הוביל לפיצוי מאות תושבות ותושבים במיליוני שקלים. כיום, מלווה שולה קשת קבוצה נוספת של תושבות/י שכונת נווה שאנן במאבק משפטי לקבלת פיצויים מנזקי התחנה המרכזית החדשה.

• פעילות עם נשים פליטות פוליטיות ומהגרות עבודה: מאז [שנה] קשת פועלת בקרב נשים פליטות פוליטיות ומהגרות עבודה, הן בסיוע וליווי הקמת ארגון גולי/ות קונגו בישראל שבראשו עומדת אישה, הן בייזמות קורסים להתעצמות של נשים מהגרות עבודה מהפיליפינים, השגת סיוע משפטי פרו בונו למקרים דחופים, ועוד.
• מאהל "שאגת הדרום": הקמת מאהל המחאה "שאגת הדרום" בגן הקווקזים בלוינסקי בדרום תל אביב –ביולי 2011, ימים ספורים לאחר הקמת המאהל בשדרות רוטשילד, הקימה שולה קשת את מאהל "שאגת הדרום" ברחוב לוינסקי בדרום תל אביב, מתוך הבנה כי המחאה לא יכולה להישאר בגבולות העיר הלבנה, ובוודאי שאינה יכולה להיחרת בזיכרון הקולקטיבי כמחאתו הבלעדית של מעמד הביניים הישראלי.
• כתיבה תיעוד והפקה: אחת האסטרטגיות המרכזיות שקשת מקדמת היא הפצת של ידע, שלרוב לא מוצא את דרכו ללב הקאנון הישראלי. מתוך אמונה שקולן של נשים, ושל נשים מאוכלוסיות מודרות, חשוב ומשמעותי לחברה הישראלית, עומלת קשת על מסמוך הידע, כתיבתו והפצתו. כך למשל האנתולוגיה לאחותי – פוליטיקה פמיניסטית מזרחית (2007) המשלבת שירים, מאמרים, מחקרים, נאומים, נרטיבים ופרוזה, שנכתבו על ידי מגוון רחב של נשים – מהאקדמיה, נשים החיות בעוני, נשים מהפריפריה, פעילות חברתיות וכן הלאה. הספר והתערוכה נשים משנות (2009) המתעד את העשייה העשירה של נשים במרחבים חברתיים-פמיניסטיים שונים; עבודה שחורה (2010) – פרויקט וקטלוג שיצא לאור בשנת 2010, נולד מתוך מיזוג "בלתי אפשרי" בין מספר עולמות סותרים לכאורה: עולם העמל והמעשה, העמלנות והמלאכה, עולם האמנות הגבוהה, הגלריות ויצירות האמנות, עולם האקטיביזם החברתי ועולם הכלכלה המתקנת. הפרויקט הוצג לראשונה ב מוזיאון Essel בווינה, אוסטריה ובגלריית ברבור בירושלים; מ א' עד ת' – מילון שלום של נשים בישראל (2010) - פרויקט כתיבה של כ-60 נשים יהודיות וערביות מדרום תל אביב, רהט, כפר קרע ויהוד, הכותבות כל אחת בדרכה ועל-פי תפיסת עולמה, מילון שלום מ-א' ועד ת'. הספר כולל טקסטים מתחומי שירה ופרוזה, אשר תורגמו לשתי שפות – מעברית לערבית ומערבית לעברית. הטקסטים מפגישים את הקוראות והקוראים עם יצירה מגוונת, חדשנית ועשירה של נשים ממציאויות, תרבויות ושפות שונות ;

(איזה מיזם זה?)המיזם יוצא מנקודת הנחה כי המזרחיות היא תרבות, חוויה וזהות, שלא נחקרה כמעט בשדה האמנות הפלסטית. יתרה מכך, השילוב בין מגדר ואתניות חשוב להדהוד שאלות רבות שעניינן זהות נשית ופמיניזם, מעמד ורב תרבותיות ; גזענות וסקסיזם בתקשורת – מקרה הבוחן של הבחירות לכנסת ה – 19 – דו"ח זה נועד לחשוף תופעות של גזענות וסקסיזם בשיח התקשורתי בישראל, ממבט פמיניסטי רב-אתני ורב-לאומי. הדו"ח בוחן תופעות של גזענות וסקסיזם בכלי התקשורת, בתקופה שלפני הבחירות לכנסת ה-19, בעיקר בשבוע שבין 10 ל-17 בינואר 2013, מיום חמישי עד יום חמישי. ההתמקדות בתקופה מצומצמת במהלך תקופת הבחירות נועדה למקד את הסקירה וממצאיה ; מי מרוויח מגזענות וסקסיזם בחברה האזרחית? - דו"ח זה עוסק בתופעות הגזענות והסקסיזם בחברה האזרחית הישראלית-יהודית. מטרתו המרכזית היא להעניק נראות לגילויים ולביטויים יומיומיים של תופעות אלה כפי שהם משתקפים בארגוני החברה האזרחית בישראל, אשר בעצם הגדרתם מתיימרים לפעול בדיוק ההפך, כלומר: לקדם זכויות אדם ואזרח למען יצירת חברה שוויונית וצודקת יותר. הדו"ח הודפס בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. מזרחיות ופלסטיניות באמנות החזותית בישראל - הספר עוסק בקשרים המתקיימים בין התרבות המזרחית והפלסטינית בישראל באמצעות יצירות מתחום האמנות החזותית. בספר מוצגים עבודותיהם של 34 אמניות ואמנים פלסטינים ומזרחים הפועלים במגוון סוגי מדיה ולצידם מובאים מאמרים פרי עטם של מיטב ההוגות וההוגים העכשוויים.

אמנות

בנוסף לפעילותה החברתית, שולה קשת היא אוצרת ואמנית פמיניסטית מזרחית. מאז שנות התשעים, יזמה ואצרה תערוכות מפתח בשדה האמנות שלראשונה הצביעו על הקשרי זהות ומגדר בעבודותיהן של אמניות מזרחיות וחיברו בין אמנות ואקטיביזם פמיניסטי-מזרחי.

פרויקטים נבחרים של קשת, המשלבים אמנות חברה וקהילה, כוללים:

• מזרחיות, 2000 ראשיתו של הפרויקט "מזרחיות - יומנים" הוא הצורך בחשיפת הספור של הנשים המזרחיות בישראל. סיפורן של הנשים מזרחיות עדיין מוסתר והוא זוכה למעט חשיפה דרך סיפורי פולקלור. לנשים המזרחיות יש ניסיון מיוחד שיש להן ואין לנשים אחרות בארץ. המעבר מחברה ערבית – יהודית במדינות ערב והאסלאם אל כור היתוך ציוני – מערבי הטביע על הנשים המזרחיות בישראל חותם שונה, הן משל מזרחים-גברים והן משל נשים לא מזרחיות. הנשים בפרויקט הן נשים מזרחיות, הבאות מכל שכבות האוכלוסייה ומכל רחבי הארץ, כאלה שפרצו את מעגל המצוקה וכאלה שעדיין לא, צעירות ומבוגרות, דתיות וחילוניות. בנוסף לעבודה המקצועית בחינוך, באמנות, באקדמיה ובתחומים אחרים פעילות הנשים במרחב הקהילתי ובמאבקים חברתיים הקשורים למעמד האישה ולפערים תרבותיים וכלכליים. בתהליך העבודה, הגעתי אל נשות הל"ה - למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח, אל נשות "הקשת הדמוקרטית המזרחית", אל קבוצת נשים ביפו המשתתפת בתיאטרון קהילתי ואל נשים נוספות מכל רחבי הארץ, לצורך אמירה אישית וישירה, קיבלה ממני כל אחת מהנשים יומן בגודל 4 A אשר ליווה אותה במשך כחצי שנה ובו שרטטה את דמותה בכתיבה, בצילום ובציור. כל יומן הציג בחירה אישית של חשיפה, מתיעוד של אירועים יומיומיים, ביקורת חברתית נוקבת, דעתנות פמיניסטית, ועד מתכונים וזיכרונות. הקול הנשי המזרחי שבא לידי ביטוי ביומנים, הציג אמירה נוקבת וכואבת, אישית וחברתית המעלה שאלות לדיון אך לא בהכרח פותרת אותן, יוצרת זהות ובד בבד מחפשת אותה, מתוך תהליך יצירתי ואקטיבי.

• 13 כדורים חיים, 2001 התערוכה הוצגה ב-2001 בגלריה לאמנות במכללת אורנים בטבעון ובגלריית היינריך בל בתל אביב. שלושה עשר פלסטינים אזרחי ישראל נורו למוות בחודש אוקטובר 2000 בעימותים עם המשטרה. זהו אירוע חסר תקדים בהתמודדות של המשטרה מול אזרחי המדינה. במסגרת עבודתי על התערוכה נפגשתי עם משפחות החללים מהם קבלתי חומרים אישיים של בניהם שנורו. התערוכה כללה מיצב הנפרס על קיר שלם בגלריה, ושתפקד כמעין ארכיון המכיל בתוכו צילומים, פרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית, דוחו"ת של ארגון עדאלה, קטעי עתונות, צילום וידאו וחומרים אישיים. התערוכה "13 כדורים חיים" ניסתה לגעת באירועים תוך התמקדות בדמותו של אסיל ומהווה שלב ראשון בתהליך של התמודדות שבחרתי לערוך עם מציאות אזרחית מסובכת.

• אחותי – אמניות מזרחיות בישראל וקריאה מזרחית, 2000, 2002 בפברואר 2000 הוצגה בבית האמנים בירושלים התערוכה "אחותי- אמניות מזרחיות בישראל" , בהשתתפות חמש עשרה אמניות שהגדירו עצמן אמניות מזרחיות. את התערוכה אצרה יחד עם ריטה מנדס פלור מעמותת "קול האשה" בירושלים. "אחותי" יצרה לראשונה מיפוי של הקול הנשי המזרחי באמנות הפלסטית הנוצרת בישראל. בכך חשפה תהליכי יצירה שהתרחשו לאורך זמן, לעתים הרחק מהעין הציבורית, ונתנה להם ניראות. ב"אחותי" התגלו מאפיינים משותפים, סגנוניים ותימטיים, אצל יוצרות מזרחיות בנות דורות שונים, שפעלו בהקשרים מגוונים. ב"קריאה מזרחית", תערוכה קבוצתית אותה אצרה ואשר הוצגה במרץ 2002 במשרד החינוך בתל אביב, התחדדו מאפיינים אלה והפכו צלולים עוד יותר. מבטן של האמניות הלך והופנה פנימה, לשאלות של זיכרון, היסטוריה, בעלות על המבט והגדרה עצמית. מיקומה של התערוכה במשרד החינוך, הזמין הקשר חדש לעיסוק במחיקה היסטורית, בדיכוי ובהיעדרות. ברבות מן העבודות נחקר מושג ההעדרות; העדרות היסטורית, העדרות פיזית, העדרות נפשית. תוך תהליכי הפירוק וההעמדה בספק של מהלכים במציאות הישראלית הדומיננטית, נולד מתוך העבודות חזון אלטרנטיבי, נשי ומזרחי. היחס המורכב למורשת הערבית כמרכיב במורשת המזרחית, עלה בכמה מהעבודות.

• מזרחיות וערביות באמנות החזותית בישראל, 2004, 2005 בזירה הישראלית והפלסטינית מתקיימת זהות תרבותית מזרח-תיכונית הנובעת מהיסטוריה, שפה ומרחב אך גם מהדיון הבין תרבותי והחברתי מזרחי ומערבי אודות זהות מקומית. הזהות המזרחית משמעותית להתפתחות חברה רב תרבותית, מזרח תיכונית. מהלכים תרבותיים ביקורתיים משקפים את הקושי ואת הסיכוי לשינויים חברתיים ולקיום אזורי אחר. הפרויקט כולל תערוכה המורכבת מ – 6 תצוגות המופיעים במקביל ב – 6 מתנסי"ם ברחבי הארץ. התערוכה מעלה לדיון את המרכיב של תרבות האזור בקרב יהודים שמוצאם מארצות ערב והאסלאם, בקרב אזרחי המדינה הפלסטינים ובקרב אמניות/ים שהזהות התרבותית האזורית משמעותית לעבודתן/ם. מציאות ערבית – יהודית - חברתית - פוליטית זו מעלה שאלות מהותיות של זהות, שייכות, עימות והתפתחות ואינה מודגשת כראוי בדיון הציבורי.

• נשים משנות 2002, 2009 באביב 2002 הוצגה בחסות האגף לשוויון בין המינים של משרד החינוך התערוכה נשים משנות. התערוכה, אותה אצרה לרגל 'יום האישה הבינלאומי' הוצגה בחללי אולמות משרד החינוך וכללה את דיוקנותיהן של עשרים ושש נשים מובילות חברתיות ופעילות בקהילה ובאקדמיה. התערוכה נשים משנות 2009 מסמנת את המשכה של התערוכה הראשונה ואת היווספותן של עוד נשים למעגלי העשייה הציבורית, היא מנכיחה את העשיה הבלתי פוסקת שעדיין לא תמה מאז ומהווה נדבך חשוב נוסף בתיעוד והנכחה של עשייה נשית שנותרת בדרך כלל שקופה במרחב הציבורי, כאשר לקראת תום העשור הראשון של המאה העשרים ואחת, אנו מוצאות כי חזון המדינה כמקיימת שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין אינו בא אל מימושו המלא. התערוכה באה לסמן את השגינו כנשים אך גם לזכור כי רבה עדיין הדרך והמאבק לשוויון עדיין בעיצומו. מחד אנו רואות הישג דרמטי של האקטיביסם הפמיניסטי בישראל ומאידך, יותר מאי פעם, את הניסיון של השלטון הגברי הלבן להחליש ולהשתיק את ציבור הנשים בישראל. בשנים האחרונות התרחבה באופן ניכר העשייה הפמיניסטית ואלפי נשים היו מעורבות בפעילות פמיניסטית שעניינה נושאים של צדק כלכלי, חברתי, תרבותי ופוליטי. התערוכה נשים משנות מרמזת לחשיבותו של איזון חברתי ושיח חברתי מקיים ומכיל באמצעות כיוון הזרקור לעשייה החברתית היומיומית הבלתי פוסקת של נשים שאינן שוקטות ממלאכתן המבורכת דווקא על רקע הקשיים המתגברים; התערוכה סותרת את הדיכוטומיה בין ההגמוניה וקבוצות מודרות, ומערערת על ההבניה הסמויה של מרכז ושוליים המתקיימת במרחב הציבורי בישראל. היא מעלה על נס את מפעלותיהן של נשים, ומסמנת את הצורך בתיקון חברתי באמצעות הנכחה של דיוקנות ותעוד עשייה נשית. בתערוכה השתתפו שלושים ושבע נשים יהודיות וערביות, מזרחיות ואשכנזיות, דתיות וחילוניות, כולן פעילות חברתיות, פמיניסטיות ופוליטיות בתחומים שונים: תרבות, כלכלה, שלום, חברה, אקדמיה, אמנות, חינוך ועוד. לכל תעוד צילומי מצורף טקסט פרי עטה של הפעילה החברתית.

• עבודה שחורה, 2008, 2010 התערוכה עבודה שחורה היא יצירה המצליבה יחד אתניות, מגדר ומעמד. העבודה מורכבת מקונסטרוקציות עץ המחקות מבנה של כוורת. הכוורת עשויה תאים משושיים רבים המחוברים זה לזה ומייצרים יחד מבנה הולסטי דמוי חלת דבש. התאים מאכלסים יצירות רקמה ופסול של נשים מתחומי עיסוק שונים, גילאים מגוונים, רקע ומוצא הטרוגניים. הכוורת משמשת כמטאפורה לעבודה העמלנית הרבה המושקעת ביצירה הנשית. היצירה המשותפת נדמית לפסיפס רפלקסיבי של חוויות חיים מרובות הפורשות מניפה מורכבת של דמות האשה בישראל. המיצב משלב מספר מוטיבים. הכוורת מקפלת בתוכה עבודת נשים פועלות וערבות הדדית פמיניסטית, המגולמת בתוצר הסופי - חלת הדבש; הכוורת משמשת גם כארכיב, כלומר כמרחב האוגר בתוכו מידע טקסטואלי וחזותי. בארכיב משולבים ספרים, כתבי עת, שירה וטקסטים וכן תוצרים של נשים פלסטיניות, בדואיות, אתיופיות ומזרחיות; הכוורת היא גם בזאר הכולל מוצרים תוצר עבודות יד של קבוצות נשים אתיופיות, פלסטיניות ומזרחיות העוסקות בכלכלה פמיניסטית. בין המוצרים: תיקים רקומים, כריות, סלסלות, פסלונים, תכשיטים, דבש, זעתר וסבונים. המוצרים יוצעו למכירה למבקרים בתערוכה. השכר יועבר לנשים העושות במלאכה. התערוכה מבקשת להעלות לדיון ציבורי את מאפייניה החזותיים והסימבולים של הזהות האתנו-מגדרית כפי שהיא מתקיימת בחברה בישראל. התרבות החומרית מהווה ערוץ מרכזי להשמעת קולה של האחרת במסגרת שדה האמנות הפלסטי, ולהעלות שאלות מאתגרות הנוגעות במבנה, שייכות וזהות. ידע חזותי חדש זה אף מעניק ביטוי אמנותילזהות הפריפריאלית בישראל, כמו גם פעילות מגוונת המשתפת את הקהילה הרחבה.

• מסכת נשים א', 2010 במשך מאות שנים הייתה מלאכת המדרש והפרשנות של טקסים יהודים מסורתיים, נתונה לשליטתם הבלעדית של הגברים שעיסוקם היה כתבי הקודש. במאה האחרונה התפתחה אסכולה חדשה בניתוח כתבי הקודש, והיא הביקורת הפמיניסטית של מחשבת ישראל. התערוכה "מסכת נשים א'" מבקשת להצטרף לביקורת הפמיניסטית של המקורות היהודיים ולהביא צדדים ייחודיים לנדבך חשוב זה. במסגרת התערוכה ערכתי סדרת מפגשים של סדנת מדרש ופרשנות פמיניסטית לקבוצת נשים אשר דרשה ופרשה התייחסות לנשים במקורות שונים של היהדות. לאחר סדרת המפגשים ציירתי סדרה של ציורים המתייחסת למקורות אלה יחד עם פרשנויות הנשים המשתתפות והועלתה על הבד בפורמט של הכתיבה התלמודית - מתוך המדרש והפרשנות שנדונו במסגרת הקבוצה או באופן יחידני. פעילותה היא צומת סואנת וגועשת של מפגש מרתק בין הרוחני והחומרי, בין העיוני והמעשי, בין היומיומי לנשגב.

(אפשר אולי לחלק לתערוכות יחיד אם יש, תערוכות קבוצתיות, ותערוכות שהיא אצרה)

פרסומים

ספרים

[רשימה]

מאמרים

[רשימה]

(וגם להוסיף פרסומים מסוגים אחרים, אם יש - סרטים או מגזינים למשל.)

קישורים חיצוניים

• ראיון עם שולה קשת על סבתה במגזין לרגל יום האשה הבנלאומי 2012 בהארץ http://www.haaretz.co.il/gallery/women-s-day/1.1658677

• על הספר שוברות קירוות, מאמר בהארץ ספרים של ורד לי http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2196856

• מאמר מקיף וראיון עם שולה קשת על אמנות מזרחית במגזין Jerusalem Report
• http://www.haaretz.co.il/gallery/theater/1.2161884

• כתבה בעיתון הארץ של תמר רותם בעניין מאבק נגד סגירת תיאטרון ענבל - http://www.haaretz.co.il/gallery/theater/1.2161884

• כתבה של צפי סער על מאהל המחאה בלוינסקי - http://www.haaretz.co.il/gallery/1.1372210

הערות שוליים

קטגוריה:פמיניזםקטגוריה:פמיניזם מזרחיקטגוריה:פמיניזם בישראלקטגוריה:נשים באמנותקטגוריה:תל אביב-יפוקטגוריה:פעילים חברתיים ישראליםקטגוריה:פמיניסטים ישראלים