הקשת הדמוקרטית המזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקשת הדמוקרטית המזרחית
לוגו הקשת הדמוקרטית המזרחית
פעילות מאבק למען שוויון, צדק חברתי ודמוקרטיה
מדינה ישראל
משרד ראשי תל אביב
תאריך הקמה 1996
www.ha-keshet.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הקשת הדמוקרטית המזרחית (או בשמה הרשמי: שיח חדש – למען השיח הדמוקרטי והרב-תרבותי בישראל) מוכרת בציבור גם בשם המקוצר: הקשת המזרחית היא תנועה חברתית שנוסדה בשנת 1996 על ידי צאצאי עולים מארצות ערב והמזרח בישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מייסדי התנועה וחבריה הבולטים במשך השנים נמנים בין היתר: סמי שלום שטרית, שוש גבאי, יהודה שנהב, יוסי דהאן, יוסי יונה[1], יצחק ספורטא, משה קריף[2], ויקי שירן, הנרייט דהאן כלב, חנה אזולאי הספרי, דודי מחלב, פנינה מוצפי האלר, שלמה ואזנה והני זובידה[3].

התנועה מגדירה עצמה כתנועה חוץ ממסדית הפועלת לצמצום פערים בחברה הישראלית, אשר מותירים, לדעת התנועה, מזרחים ואוכלוסיות אחרות בשולי השיח הכלכלי, החברתי והפוליטי בישראל, ומחוץ למוקדי ההשפעה והכוח של החברה הישראלית. לאחרונה החלה התנועה לפעול גם למען קידום האינטרסים של ערביי ישראל ושילובם בחברה.

כמנכ"ל התנועה בין השנים 1999–2001 כיהנה גלית ספורטה, החליפה אותה נורית חג'אג' עד 2006, החליפה אותה יעל בן יפת, שהייתה חברת מועצת עיריית תל אביב מטעם סיעת עיר לכולנו. שתי האחרונות חברות בתנועת התחברות-תראבוט ובחד"ש.

בין השנים 1999–2009 הייתה הקרן החדשה לישראל התורמת העיקרית לארגון[4].

מפעולותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הגישה הקשת המזרחית עתירה לבג"ץ בשם "בג"ץ הקרקעות", בייצוגו של עו"ד אביגדור פלדמן בדרישה למה שהיא הגדירה כ"צדק חלוקתי" בנושא קרקעות המדינה[5]. פסק הדין התקדימי לטובת הקשת ביסס את עקרון הצדק החלוקתי בשיח החברתי והמשפטי בישראל[6]. הישג בולט נוסף של התנועה, היה קידום חוק הדיור הציבורי, עם חבר הכנסת רן כהן[7].

בשנת 2001 חברה הקשת הדמוקרטית המזרחית לתושבי שכונת הקטמונים בירושלים, למאבק נגד בנייה מסיבית של מגדלים שתוכננה ב"עמק הצבאים", אותם יזם עורך הדין שרגא בירן בעסקת קומבינציה עם הקיבוצים מעלה החמישה וקרית ענבים. למאבק חברו ארגונים נוספים כמו סינגור קהילתי, אדם טבע ודין ועוד. המאבק נחל הצלחה תוכניות הבניה שאושרו בוטלו, ובמאי 2008 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים להפקדה את התוכנית שהגישו התושבים והחברה להגנת הטבע. בהתאם לתוכנית זו, הוקם בעמק פארק טבע עירוני שחלקו גודר ובו חיים הצבאים, ובחלקו האחר הוקם מרכז מבקרים, בית קפה, ושבילי הליכה[8].

בשנת 2003, החלו במאבק לשיפור הייצוג של מזרחים בלימודי הספרות וההיסטוריה בישראל[9][10].

בשנת 2007, דרשה ממועצת הרשות השנייה לנקוט צעדים נגד הזכייניות קשת ורשת, בשל הימנעותן משידור "תוכניות דגל" שהתחייבו לשדר כחלק מהמכרז להפעלת ערוץ 2. בין השאר מתייחסת הקשת הדמוקרטית לתוכנית "עמוד האש החרדי" שקשת הייתה אמורה להעלות על המסך ב-2006 ולתוכנית "עמוד האש המזרחי" שרשת הייתה אמורה לשדר באותה תקופה[11][12].

ב-2010 הייתה התנועה ממארגני ההפגנה במלאת שנה למבצע עופרת יצוקה שבה קראו המשתתפים ל"להסרה מיידית של המצור על עזה ולהעמדה לדין של האחראים לביצוע פשעי מלחמה"[13].

התנועה תמכה במחאת האוהלים בקיץ 2011, אך התמקדה במאבק של המזרחים בשכונות ובעיירות הפיתוח, בין השאר תמכה בהקמת מאהלי מחאה במקמות אלו על ידי מחוסרי דיור[14], והייתה חברה מרכזית ובין המקימות של פורום גוש הפריפריות.

הקשת המזרחית היא חלק מפורום הדיור הציבורי ופועלת למען מה שהיא תופסת כצדק חלוקתי בקרקעות, לאור החלטות של מינהל מקרקעי ישראל המיטיבות עם הקיבוצים להבנתם ועם המגזר החקלאי כולו. כגון הסכמי פידיון קרקע חקלאית, לצורך בנייה רוויה למגורים[15], וההחלטה על הגדלת שטחי מיזמים סולאריים בקיבוצים ובמושבים[16].

באוגוסט 2015, נפגשו נציגי "הקשת הדמוקרטית המזרחית" עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס במוקטעה ברמאללה. כחלק ממאמצים להידברות ישירה בין המזרחים והפלסטינים לקידום השלום[17][18].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סמי שלום שטרית, המאבק המזרחי בישראל: בין דיכוי לשחרור, בין הזדהות לאלטרנטיבה 1948-2003, תל אביב: ספרית אופקים, עם עובד, תשס"ד 2004
  • משה קריף, המזרחית: סיפורה של הקשת הדמוקרטית המזרחית והמאבק החברתי בישראל 2005-1995, תל אביב: הוצאת גלובס, 2005
  • יוסי יונה, יונית נעמן, דוד מחלב (עורכים), קשת של דעות: סדר יום מזרחי לחברה בישראל, 2007
  • יוחנן פרס ואליעזר בן-רפאל, קירבה ומריבה - שסעים בחברה הישראלית, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ורד לוי-ברזילי, בעלי הבית החדשים, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2005
  2. ^ עמירה שגב, הדילמה של הקשת, באתר הארץ, 31 במאי 2001
  3. ^ יאיר שלגמזרחים ומיוסרים, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2006
  4. ^ על פי הדוחות השנתיים טלי חרותי-סובר, שינוי חברתי? בהחלט. שקיפות? לא בהכרח, באתר ynet, 31 במאי 2006
  5. ^ משה ליכטמן, ‏מה צריך לעשות אחרי בג"ץ הקרקעות? הצעת גלובס להסדר היוון כולל, באתר גלובס, 1 בספטמבר 2002
  6. ^ דליה טל, ‏רשומים בטאבו: נדל"ן - הקשת המזרחית, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2002
  7. ^ סיגל הרוש-יהונתן, תכל'ס, ניצחנו: הקשת הדמוקרטית המזרחית חוגגת 20 שנים, באתר "שיחה מקומית", 21 במאי 2016
  8. ^ אביעד שר-שלום, ‏שילוב מנצח של אירגון סביבתי ואירגון חברתי, באתר גלובס, 10 בפברואר 2002
    יוסי דהאן, הצלת עמק הצבאים - חלקם של תושבי הקטמונים וארגונים, באתר העוקץ, 23 במרץ 2015
  9. ^ תמר רותם, ספרי הלימוד עדיין מדירים יוצרים מזרחים, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2012
  10. ^ מירב אלוש לברוןלמזרֵח את החינוך, באתר הארץ, 9 בפברואר 2016
  11. ^ אסף כרמל, הקשת המזרחית דורשת לפעול נגד רשת וקשת, באתר הארץ, 26 במרץ 2007
  12. ^ יעל גאוני, ‏גם לקשת הדמוקרטית-המזרחית יש טענות: קשת ורשת התחייבו לשידור תוכניות ולא קיימו, באתר גלובס, 27 במרץ 2007
  13. ^ העצרת המרכזית לציון שנה למתקפה על עזה
  14. ^ גדעון לויהמאהל הנשכח של ג'סי כהן, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2011
  15. ^ משה ליכטמן, ‏הקשת המזרחית לרמ"י: דורשת לבטל זכויות ייזום לחקלאים, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2016
  16. ^ משה ליכטמן, ‏של מי הכסף: הקרב על הגגות הסולאריים בקיבוצים ובמושבים, באתר גלובס, 15 באוגוסט 2018
  17. ^ אורלי נוי, "ניסינו לעשות שלום עם האשכנזים ונכשלנו, עכשיו ננסה עם המזרחים", באתר "שיחה מקומית", 10 באוגוסט 2015
  18. ^ כוכבי שמש, ההיסטוריה הלא מדוברת של הקשרים בין מזרחים ופלסטינים, באתר "שיחה מקומית", 16 באוגוסט 2015