פמיניזם מזרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
הקבוצה האוניברסלית המקדמת שויון מגדרי לכולן.....
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

פמיניזם מזרחי הוא זרם בפמיניזם הישראלי, המבקש להדגיש כי בקבוצה האוניברסלית של נשים ישנם זרמים שונים של נשים ובתוך כך, הקבוצה האוניברסלית המקדמת שויון זכויות מגדרי לכולן, יכולה לאבד את הרגישות לצורכהן המיוחדים של קבוצות נשים המשתייכות, אם מבחירה ואם מכפיה, למסגרות תרבותיות מיוחדות ומגוונות: לנשים עניות, קורבנות התהליכים הניאוקפיטלסטיים שיצר תהליך הגלובליזציה.[1] פמניזם מזרחי שואף להרחיב את המאבק הפמיניסטי למען התעצמותן של נשים מזרחיות ושל נשים שחיות ופועלות מתוך הקשרים של תרבויות וסביבה ישראלית.

המושג פמניזם מזרחי- גורס כי המכנה האוניברסלי המשותף למושג "פמניזם" הטוען כי כל הנשים נמצאות באות מצב ונקודת המוצא והשאיפות של כלל הנשים שוות הן - ללא הבדל כלכלי, מעמדי ותרבותי - מטעה. נשים מזרחיות בדומה לנשים שחורות ונשים הפמניזם המזרחי, שואף להרחיב את המאבק הפמניסטי ולא לצמצמו אלא להכליל בתוכו קבוצות נוספות רב תרבותיות ובתוך כך נכנס גם האלמנט של ה"פמניזם הרב תרבותי" העוסק בזהויות.

על פי הנרייט דהאן כלב[2] "הפמניזם המזרחי קינן בחיקו של הפמניזם "הישראלי" מראשיתו והתגבש מתוך מציאות פרדוקסלית, ששררו בה מתח וניגוד בין הציפיה של נשים פעילות לסולידריות פמניסטית (אחיות-סיסטרהוד) ובין גילויים של דיכוי, הדרה ודחיקה לשוליים מצד תנועות נשים". ויקי שירן במאמרה "לפענח את הכוח"[3] טוענת כי הפמניזם המזרחי משלב בין הראייה הפמניסטית והניתוח המזרחי, ממש אורג אותם זה בזה, ועל כן קונספטואלית לא ניתן להפריד בינהם. "המזרחיות היא השקפת עולם משחררת וזהות עצמית לוקאלית המתייחסות לציבור מוגדר: הישראלים שבאו מארצות המזרח הערבי והמוסלמי. "כאשר אישה מגדירה את עצמה מזרחית היא אומרת שלמדה לפענח את מבנה הכוח, על כל רבדיו התרבותיים, וכי לעולם לא תהיה מוכנה עוד לקבל את השקר והרשעות הטמונים בהנחה שמעמדם הנחות של מזרחים בישראל בכל תחומי החיים, במשך יותר ממאה שנים, הוא בגלל הגנטיקה שלהם, או בגלל העצלות, או בגלל ש"ס. אישה כזאת מתחילה לחלום, לברוא, עולם חדש. אם היא פמניסטית,קל לה הרבה יותר. הטבע האנושי, הסדר החברתי, מבנה הכוח מנגנוני ההסוואה וההשתקה מוכרים לה והיא מפענחת אותם בקלות. אחרי ככלות הכל דיכוי הוא דיכוי". בחייה של פמיניסטית מזרחית מצטלבים דיכויים על רקע מגדרי, על רקע עדתי ולרוב גם על רקע מעמדי. לכן היא מוצאת את עצמה נאבקת בכמה חזיתות. מול הדיכוי הגברי, מול הדיכוי הגברי- מזרחי, מול הדיכוי העדתי של נשים וגברים אשכנזים/ות ומול מדכאיה ועושקיה כבת המעמד הנמוך. בנוסף, פמיניסטית מזרחית ערה גם למיקומה כמדכאת מתוקף היותה חלק מן הרוב היהודי המדכא את המיעוט הערבי-פלסטיני, נשים וגברים כאחד. כל אלה דורשים ממנה יכולת להבין תמונת עולם מורכבת, להתבונן בביקורתיות אל תוך עצמה ומעשיה, לנוע בין קווי תפר של זהויות שונות ומתנגשות, ובעיקר, לברוא עולם חדש תוך קעקוע לא-אלים של העולם הישן המדכא. הפמיניזם המזרחי מצביע על מנגנוני הדיכוי בפמיניזם עצמו שמדכא ומדיר נשים בידי נשים, כאשר הוא בוחר להתעלם ממבנה הכוח בתוכו. וכך חושף הפמיניזם המזרחי את הפרקטיקה הרווחת של הפמיניזם האשכנזי לדברר את עצמו כפמיניזם המייצג את כלל הנשים, ולהציג את סדר היום הפרטיקולרי של נשים אשכנזיות בנות המעמד הבינוני והגבוה כאילו היה זה סדר יום אוניברסלי המשקף את סדרי העדיפות בחייהן של כלל הנשים בישראל[4].



קשה להסביר את תופעת הפמניזם המזרחי בלי להתייחס למושג הדיכוי[5] ולהבין כי גם בחברה דמוקרטית וליברלית בה יש מחוייבות לשויון ולפלורליזם  קיימים 3 מנגנוני דיכוי: הדרה (exclusion),דחיקה לשוליים(marginalization), ו"אי נראות" (invisibility) של ציבור חלש. לדיכוי יש מנגנוני הכחשה, השתקה והחלשה ואחת הבעיות המרכזיות בו הוא להוכיח שאכן קיים. הנקודה שיש לציין כאן היא כי הפמניזם המזרחי הוא פועל יוצא של נשים מזרחיות בלתי נראות בפמניזם. על מנת להבין את הווצרותו של הפמיניזם המזרחי יש לחזור אחורה ולהתחקות אחר הליך הווצרותו- בנקודת המפגש שבין ציר השסע העדתי בישראל ובין ציר הפמניזם - שהתהווה בישראל.

חלק מהמחקר הסוציולוגי העוסק באתניות ובמגדר בחברה הישראלית, מתאר ומנתח את אופני הדרתם ודחיקתם של המזרחים לשולי החברה הישראלית על ידי ההגמוניה האשכנזית,[6] וכן את אופני הדרתם ודחיקתם של הנשים על ידי המבנה החברתי הפטריאכלי, שוק העבודה והמדינה.[7]

הפמיניזם המרקסיסטי אמנם קישר בין הגורם המגדרי לגורם המעמדי, אלא שהיה זה הפמיניזם המזרחי[8] שהצביע על הקשר ההדוק הקיים בישראל בין הגורם המעמדי לגורם האתני, ובכך ביקש לחבר בצורה הדוקה וממוקדת יותר בין השיח הסוציולוגי על אודות המזרחים ובין השיח הסוציולוגי על אודות הנשים בישראל. הטענה היא כי נשים מהמעמד הנמוך מוצאות את עצמן ממוצבות לא רק בשולי הסולם המעמדי לרגלי הגברים, אלא גם לרגלי הנשים מהמעמד הגבוה. מכאן, שלעיתים, ההבדלים בתוך קבוצת הנשים גדולים יותר מההבדלים בין קבוצת הגברים לקבוצת הנשים.

הפמיניזם המזרחי מבקש להבחין בין הקטגוריה 'נשים מזרחיות' לבין קטגוריות אחרות בתוכן הן נבלעות, היינו 'מזרחים' ו'נשים', ולתת ביטוי להיבטים השונים והמיוחדים של זהות הנשים המזרחיות. לטענת זרם זה, לנשים המזרחיות ישנו סיפור חיים שונה מאשר לנשים אשכנזיות. סיפור חיים הכולל מוכפפות לא רק מעצם היותן שייכות לקטגוריה "נשים" אלא גם מהיותן שייכות לקטגוריה "מזרחים".

מגמות עיקריות בפמניזם מזרחי

שתי מגמות עיקריות מאפיינות את הפמניזם המזרחי מאז עלה בישראל ב 1995 על סדר היום בציבוריות הישראלית[9]: מגמה אחת מדגישה את מציאות חייהן של הנשים המצויות בתחתית החברה הישראלית מבחינת מעמד, כלכלה וחברה. תנועת אחותי – למען נשים בישראל,שהוקמה ב 1999 ע"י נשים מזרחיות הניפה את מפרשי ספינת הדגל שלה סביב שנת הפועלות פרויקט שנועד לחזק נשים עובדות ומובטלות,עקרות בית, נשים חד הוריות,נשים בפריפריה. מגמה שניה שבה התפתח הפמניזם המזרחי מדגישה את התרבות והיצירה של נשים מזרחיות בתחום הכתיבה, האמנות הפלסטית ואמנויות הבמה. תערוכות של שולה קשת, סרטים של ויקי שירן, פרצו את הגטו המזרחי וחלחלו לתודעה הציבורית. יחד עם זאת המושג פמניזם מזרחי כזרם פמינסטי וכתופעה חברתית ותרבותית נמצא בעיצומו ובשיא התפתחותו בעשייה הרבה שנשים מזרחיות עסוקות בה. "הפמניזם המזרחי חושף גם העדר סדר יום כלכלי פמניסטי הנוגע לחייהן של פועלות ונשים עניות,עליו ניתן ללמוד מהכרזת שנת הפועלות של תנועת "אחותי". שנה של מאבק הנשים בגלובליזציה בישראל,הכרזה על מאבק למען נשים עניות ומוחלשות שהגלובליזציה דחקה אותן למקום נמוך יותר מהמקום הנמוך בו היו.[10]".

נקודת ציון לעלייתו  של הפמניזם המזרחי

צמיחתה של תופעת הפמניזם המזרחי נעוצה בתחושות דיכוי שביטאו נשים מזרחיות פעילות בתנועות ובארגונים פמניסטיים בשנות ה70 המוקדמות. בשורת המהפכה הפמניסטית הגיעה לישראל בשנות ה-70 והיתה מושתתת על הדיכוי הפטריארכלי כגורל משותף לכל הנשים וככוח המניע את מאבקן לשחרור.[11]הפמניסטיות הביאו רעיונות של אחווה sisterhood  שעסקו בסולידריות ושותפות גורל. המזרחיות הרגישו בצד ופחות מחוברות לנושאים המרכזיים של הפמניזם כתנועה כללית. הן לקחו את מטען השיסוי העדתי והביאו אותו לזירה הפמניסטית. הקול לשויון ואחווה בין הנשים האשכנזיות למזרחיות לא הגיע להבנה, יתכן ונבע מעוורון וחוסר מודעות להדרה. בדומה לפמניזם המרקסיסטי,נשים פועלות היו שותפות למאבק הפועלים הגברים אך יחד עם זאת דוכאו ע"י גברים. בנקודה זו ניתן להשוות בין הפמניזם המזרחי לפמניזם המרקסיסטי. הגברים הפועלים ציפו לתמיכת הנשים הפועלות במאבקם אך, היו עיוורים למעמד הפועלות ולדיכוי הכפול שעברו ניצול כפועלת וניצול כאישה. בעצם בתקופה הזו שבין שנות ה70-ל90 מבעבע הכעס והתסכול של המזרחיות הנדחקות לשוליים מכל הסיבות שמנינו לעיל והן מנסות לשלב את הנושאים המרכזיים בחייהן הנוגעים ל- חינוך,השכלה אקדמית, עבודה, שכונות, קרבה בין פריפריה למרכז. פנינה מוצפי-האלר מתארת במאמרה את אירוע הפריצה של הפמניזם המזרחי[12] שהגיע לשיא בשנת 1994. כ-200 נשים מזרחיות בנות המעמד הנמוך שהוזמנו ע"י ארגון הל"ה (הועד לקידום החינוך בשכונות,כפרים ועיירות פיתוח) גדשו את הכינוס הפמניסטי השנתי והפמניסטיות הישראליות נאלצו להתמודד עם שאלת החלוקה המעמדית והאתנית שהתפוצצה מול פרצופן. "אל הבימה פרצו נשים מזרחיות ובאקט של מרד באשכנזיות תוך האשמות של אפליה וגזענות נגדן קראו לנשים לפרוש מהתנועה ולהקים קבוצה משלהן"[13].האשכנזיות דחו בכל תוקף את עניין דיכוי המזרחיות והמזרחיות הצביעו על צביעות והשתקת הבעיה במסווה של סולידריות ואוניברסליות בנקודה מסויימת חשו חלק מהמזרחיות שעליהן להתפצל ופנו לארגן כנס פמניסטי מזרחי נפרד. "מצד שני" פרסם את רשמיהן של מס' נשים (מירה אליעזר,תקוה הוניג פרנס, תקוה לוי,ורה קרקו) על האירוע המכונן במאמר "אנחנו פה וזה שלנו[14]". שנת 1995 היתה שנת רצח רבין, רצח שטלטל את החברה הישראלית והאיץ תהליכים חבויים בה. אחד מהם הולדתה של תנועה מזרחית ע"י קבוצת אינטלקטואלים מזרחים בשם "הקשת הדמוקרטית המזרחית", תנועה אליה הצטרפו נשים מזרחיות רבות בציפייה ותקווה לקבל במה הולמת ולהשמיע קולן. אך, גם כאן נדחקו הנשים לשולי סדר היום[15]. עוד קודם, בשנת 1993 אימצו הכנסים הפמניסטיים השנתיים בלחץ של משתתפות מזרחיות (ויקי שירן ורותי גור)[16] מדיניות ייצוג שכונתה שיטת הרבעים ונועדה להבטיח ייצוג לאישה הפלסטינית, לאישה הלסבית, לאישה המזרחית ולאישה האשכנזיה במטרה "לשבור את המשחק של כללי האפליה המובנית בישראל".[17] מדיניות הייצוג הוותה פתרון ראשוני ובלתי נמנע לשיתוף זהויות שונות ומגוונות של נשים בקרב התנועה הפמניסטית ובחברה הישראלית, בכנסת או באקדמיה, שהרי רוב התפקידים הבכירים מאויישים ע"י אשכנזיות. בשנת 1998 החלו ארגוני נשים (מזרחיות ומוחלשות) שרובן השתייכו בעיקר למעמדות מוחלשים מבחינה כלכלית, ביוזמה מחודשת להפיח חיים בכנס הפמניסטי שייערך בשנת 1999. הנושאים שתפסו את עיקר הדיונים בכנס עסקו בעוני של נשים וצורותיו החדשות בעידן הגלובליזציה והקפיטליזם שדחק אותן אל מתחת לקו העוני. מעורבותן של המזרחיות בארגון הכנס ובמהלכו בלטה והגיעה לשיא בארוע החותם של הכנס, בו עלתה על הבמה נטע עמר מעמותת "אחותי" והכריזה על שנת המילניום כעל שנת הפועלות - שנה של מאבק הנשים בגלובליזציה[18].

הסיפור המזרחי – השסע המזרחי וההשפעה על הפמניזם המזרחי.

הבעיה של המזרחים מקננת במציאות הישראלית מראשיתה[19]. בני עדות המזרח שמוצאם מארצות ערב והאסלאם זוהו הוגדרו ועוצבו ע"י אנתרופולוגים סוציולוגים אנשי חינוך והממסד שראו אותם מתוך נקודת מבטם האירופאית כנחותים מהם. השיח ששימש להבניית האתוס הציוני היה יורוצנטרליזם אל מול אוריינטליזם[20] זו היתה התרבות הישראלית השלטת ההגמונית מאז תקופת ההשכלה[21] ממנה נבנתה הזהות הישראלית והמזרחיות התהוותה בתוך ההקשר הזה. המזרחים לא שוייכו ולא שותפו באופן פעיל בעיצוב מיקומם החברתי בחברה הישראלית. תנופת היישוב בשנים 1948/49 ועיצוב מערכת החינוך באותם שנים ממחישים את שאיפות אבות היישוב ומוסדות המדינה להעביר מאות אלפי עולים לפריפריה על מנת "להקטין את הנזק הצפוי מהם[22]",כפי שבטאו זאת מנהיגים כמו בן גוריון, יצחק רפאל ויוסף וייץ, לאחר שמצאו עצמם לכודים במחוייבות לפתוח את השערים לכל היהודים((בן גוריון 1957-1962:ד,212:ה,267). כל זה הציב את יוצאי עדות המזרח כאובייקט שרצונותיו, תחושותיו, ערכיו תרבויותיו היו לא רלבנטים לתהליך עיצובה של החברה הישראלית, על כן, הודרו מספרי הלימוד, מהפעילות התרבותית ומשאר תחומי החיים. כל זה התנקז לדפוסים פוליטיים של יחסי דיכוי והדרה בהם לא היה צורך בחוקי גזע או אפליה. מאמצי ההדחקה וההכחשה שנעשו מצד הממסד כלפי כפיית התרבות גרמו לא פעם להתפרצות "השד העדתי": אירועי ואדי סאליב ב1959 (דהאן כלאב 1999), הפנתרים השחורים ב1971 (דהאן כלאב 1992) ומנות הדם של האתיופים ב 1996.ההתפרצויות היו והינן תמיד פועל יוצא של העדר ערוצי ביטוי לדיכוי, לאפליה ולהדרה כלפי היהודים מארצות ערב, האיסלאם ומזרח אסיה. בעיצומו של תהליך זה התחוללו תהליכים חברתיים פוליטיים בלתי שוויוניים והם  חלוקת המשאבים, תהליכים שהוצגו כהוגנים אבל לא היו כך במציאות. רק לאחרונה נחשפנו לשתי סדרות דקומנטריות חשובות סאלח, פה זה ארץ ישראל (2017) וסדרת המעברות מרץ 2019, החושפות את עליית היהודים מארצות האיסלאם אל תוך המעברות.השסע העדתי חל גם על ציבור הנשים בישראל מעצם היותן מחצית מהחברה הישראלית.נוצר מצב בו נשים מזרחיות דוכאו ע"י נשים אשכנזיות,המהוות חלק בלתי נפרד מו הקונפליקט בין "מזרחים" ו"אשכנזים". המבנה הדכאני שועתק והשתמר ביחסי הנשים האשכנזיות אל מול המזרחיות. בעצם, עד להתבחנותו של הפמניזם המזרחי, הפמניזם הישראלי-אשכנזי דיבר בשם כל הנשים והתווה את סדר היום באופן גורף, רובו היה מורכב מנשים אשכנזיות יוצאות המעמד הבינוני והגבוה פמניזם שהבליע בקרבו את מצען של נשים שבאו מרקע תרבותי דתי ולאומי שונה. המתח נבע במהותו מתחושת ההתנשאות שחוו המזרחיות מצד האשכנזיות[23] שכן האשכנזיות קבלו את ההשפעה המערבית של הגל הראשון והשני של הפמניזם וגינו את החיים המסורתיים והפטריאכליים בהם החזיקו רבות מהמזרחיות. בעוד האשכנזיות חגגו את גופן מיניותן,סוגיית ההפלות,דרשו ייצוג פוליטי וייצוג בדירקטוריונים, היו אחיותהן המזרחיות שקועות בבעיות של קיום, עוני, אבטלה, חינוך והשלמת השכלה, פיתוח עצמי, מאבק על שכר יסוד. החויות הקיומיות של נשים מזרחיות רבות היו בראש וראשונה מאבק יומיומי להשרדות. הן אלו שעמדו בחזית המאבק על מנת להגן על קיומה של הקהילה והמשפחה בסביבה מוכת אבטלה, עוני ואיום מתמיד מפני התפוררות רקמת החיים[24]". אך הדיכוי של נשים מזרחיות מתמקד גם ובעיקר במעמד הנחות של מזרחים בישראל, נשים מזרחיות נתפסות כחסרות השכלה, פרימיטיביות ומהוות מושא לגיחוך ולכן,נשים מזרחיות רבות העדיפו בתקופות מסויימות לא להגדיר עצמן "אישה מזרחית[25]".

הפמניזם הישראלי והעדר השסע העדתי מסדר היום הפמניסטי.

בטוי עיקרי לשסע העדתי הוא שליטת האשכנזים במוקדי הכוח וקבלת ההחלטות, כך גם הנשים האשכנזיות "בנות של" ו"נשים של", בכוח המניע של האליטות הכלכליות פוליטיות, בטחוניות והתרבותיות בישראל המוביליות אינה גבוהה והמזרחיות אינן נראות משום היותן נעדרות, חסרות ייצוג והשאלה בצורך לשיתופן בקבלת ההחלטות ובחלוקת המשאבים אינה עולה כלל. המגמות של העדר מזרחיות ודומיננטיות של אשכנזיות המזוהות עם מערכות השלטון בלטו יותר במוסדות הכוח הפורמליים והממלכתיים. על מנת לאייש משרה פמניסטית כגון יו"ר הועדה לקידום האישה לא היתה מחוייבות להיות פמניסטית ונשים פעלו בועדות ובתפקידים ממלכתיים ההזדמנות לפתח סגנון פוליטי פמניסטי הוחמצה והמזרחיות שולבו רק בתפקידי שוליים.סדר היום הפמניסטי נקבע על פי אינטרקציות פוליטיות וחברתיות בין קבוצות אינטרס הנאבקות על מנת להשפיע עליו. אך כאשר קבוצת המזרחים והמזרחיות חלשה הנושאים אינם עולים לסדר היום. תופעת העוורון לבעיית השסע העדתי וחוסר הלגיטימיות לשסע מחריפה את השסע בין המזרחיות לאשכנזיות. 3 מישורים למאבק הפמניסטי בהם מתחולל מפגש בין מזרחיות לאשכנזיות: 1. קריירה ומימוש עצמי- מאבקים מסוג זה היו חשובים מאוד אך, קידמו שכבה דקה מאוד של נשים 2.עבודה מעוטת תגמול- חלוקת עבודה המנציחה את השסע העדתי, עבודות נמוכות סטטוס ומעוטות תגמול לתוכן נפלו מזרחיות רבות. אין בהן לשמש קרש קפיצה כלכלי או חברתי ועל כן חוסמות כל מוביליות חברתית ומעמדית.בענין זה דומות הישראליות לעולם השלישי בו יחסי הנשים ניזונים מנורמות קפיטליסטיות.מזרחיות מועסקות כעוזרות בית ע"י אשכנזיות היוצאות למימוש עצמן בעבודה, במקום לנהל מאבק למוביליות עבור נשים מזרחיות הן מועסקות על ידן. 3.שירותי רווחה ושירותים ציבוריים- אמהות מזרחיות הנדרשות לשירותי מערכות החינוך ולשירותי הרווחה. הממונות על הרווחה הן בד"כ אשכנזיות מצב התורם ליחסי תלות וא-סימטריים.הנסיון המצטבר של המזרחיות במפגש עם האשכנזיות מחוץ לזירת הפמניזם משתקף בכאב המזרחיות. אחוות נשים לא יכולה להיות בכנסים הפמניסטיים פעם בשנה אם הן מתעלמות מהדיכוי היומיומי. על כן, העדר בטוי הולם לצרכי המזרחיות הפכו את סדר היום לאליטיסטי ולא רלבנטי לרוב המזרחיות. בל הוקס הטיבה לבטא זאת בשם הפמניזם של בטי פרידן. - פמניזם של נשים שבעות, בורגניות לבנות, שהאמינו שמה שטוב ללבנות טוב לכל הנשים באמריקה"(Hooks 1984:2) . דהאן כלב מקבילה בין הפמניזם השחור לפמניזם המזרחי עד לנקודה בה מקבלת על עצמה המזרחית להשתכנז, מה שמגביל את השחורות בארה"ב הוא צבע עורן בעוד הישראליות יכולות להסוות את צבען, למעט החזות התימנית,ערבית, קוצ'ינית אירנית.

סדר היום הפמניסטי מזרחי הוא מכלול הנושאים הרואים את הפמניזם מהפרספקטיבה של השסע העדתי והשפעותיו על הנשים המזרחיות ההגיון המנחה את סדר היום של הפמניזם המזרחי הוא העצמתן של המזרחיות. סיגל נגר רון[26] מציינת כי עבור נשים מזרחיות משכילות "תקרת הזכוכית"שעליהן לנפץ היא כפולה: לא רק המחסום המגדרי אלא גם המחסום האתני. "המגע האינטנסיבי עם המרכז ההגמוני מבהיר להן מה הוא עוביה של "תקרת הזכוכית", עבורן. התואר האקדמי הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק למוביליות חברתית.

השראות והשפעות בינלאומיות על הפמניזם המזרחי בישראל

בשנים 1984-5 פרץ הפמיניזם השחור לתוך השיח הרדיקאלי והליברלי  הלבן שכבר היו קיימים, וזאת באמצעות ספריה של בל הוקס ותודות לנשים כמו אודרי לורד שכתבה ופעלה בנושא. באותו זמן פרצו גם תנועות היספניות באיזור החוף המערבי של ארצות הברית. בו בזמן פעלו נשים בהודו, למען פרנסתן ואילו באירופה החלו במאבק נגד ניצול נשים מהגרות בבלגיה ובאנגליה. הפמניזם השחור בארצות הברית והפמניזם בארצות עולם שלישי הוא פמניזם מורכב שצמח בתוך מציאות קשת יום, מציאות שנשים בה נאלצות להאבק בכל החזיתות בעת ובעונה אחת. כתבהן מעוררי ההשראה של בל הוקס (פמניסטית שחורה), נאוול א סעדווי (פמניסטית מצריה) וצ'נדרה טלפדה מוהנטי (פמניסטית הודית) עוסקים במציאות של הכותבות, מציאות שהיא גם שלנו. הפמניזם השחור המעוגן בתפיסה מורכבת יותר מהפמניזם הלבן, כופר בזהות נשית אוניברסלית ואחידה וקורא להכיר בנשים שחורות ובמיעוטים נשיים אחרים כסובייקט עצמאי בעל קול פמניסטי ייחודי ואינטרסים פרטיקולריסטיים. לקול הבקורתי של הפמניזם השחור הצטרפו קולות נוספים של חוקרות, סופרות ופעילות פמניסטיות המשתייכות לזרם הפמניזם קולוניאלי שטען כי השיח הפמניסטי האוניברסלי מהווה מנגנון אידאולוגי של שליטה, הדרה ושלילה. בין הייתר הצביעו על כך ששיח זה מתעלם מהעוני הנורא ששורר בעולם השלישי שהינו תולדה ישירה של יחסי הניצול שהושלטו ע"י המערב. במאמרה של הנרייט דהאן כלב אודות פמניזם פוסט קולוניאלי וגלובליזציה[27] מתייחסת כלב לאמירותיהן של מוהנטי (1988, 1991) ואלכסנדר (1991) כי פמיניזם פוסט-קולוניאלי הוא תופעה טרנסלאומית המשנה לחלוטין את מבנה הפוסט-קולוניאליזם ואת מבנה הפמיניזם, ואינו בשום אופן ענף שלהן. בנוסף לכך, הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי משנה את הקודים המוסריים המיניים עליהם הוא מושתת, ומתוך כך גם את פרקטיקות המשטור כלפי נשים. יש צורך, אם-כן, בחשיבה שאינה פרי הוגות מערביות בלבד כדי להבין באופן מורכב את מצב הנשים בעולם. אם כן, פמניזם פוסט קולוניאלי יוצא מתוך מיקומן השולי של נשים מוכפפות ברחבי העולם, ומבקש להביא בחשבון את הדיכוי על בסיס גזע,מעמד ולאומיות אל תוך השיח הפמיניסטי המרכזי. על פי הנרייט דהאן כלב נקודת המפגש של פמניזם פוסט קולניאלי לפמניזם המזרחי היא בחיבור בין 2 פרדיגמות: הרב תרבותית והפוסט קולוניאלית שיש בו מזה ומזה. הפמניסטיות הפוסט קולניאליות בקרו את העובדה שנציגות הפמניזם האוניברסלי מביטות על נשות העולם ה-3 ב"עיניים מערביות":דרך עיניו של הגבר הקולניאלי.הטיבה לתאר זאת י צ'נדרה טלפדה מוהנטי במאמרה "תחת עיניים מערביות" בו היא ציינת בין הייתר כי, העולם המערבי אינו מבין את חשיבות המשפחה והמסורת בקרב העולם השלישי. בישראל, נקודת המפגש עם הפמניזם המזרחי היא התייחסות נשות המערב הישראליות (אשכנזיות) בעליונות אל המזרחיות המחוברות למשפחה ולמסורת ואל הדתיות. הפמניזם המזרחי מעונין לחשוף את המלכוד בו נתונות הנשים מבלי לגנתון או להאשימן בשיתוף פעולה עם הסדר הפטריאכלי[28].לדוגמא, יוצאות ש"ס שדוגלות בשינוי שהן עושות בעצמן אל מול המערכת ממנה הגיעו על מנת לשנות ולשמר את הקשר עם המשפחה,בדומה לעדינה בר שלום שהקימה מכללות חינוך לבנות מזרחיות תוך ניהול מו"מ אל מול הפטריארכיה. התפתחות הזהות במסגרות מסורתיות מהווה לעיתים יתרון והזדמנות לאחוות נשים ומעבר לגיל ההתבגרות. הדרך מהמסורתיות אל החיים החילוניים הובילה אותן למודרניות ואיתה לניכור ולא בהכרח לחירות. הן מצאו עצמן במצבים של עוני והתמודדות עם גברים מזרחים, גברים אשכנזים ונשים אשכנזיות אשר דרכם היתה סלולה למוקדי העוצמה והמשאבים. בתחרות הזו מצאו עצמן הנשים המזרחיות מאיישות משרות מעוטות הכנסה וחסרות עתיד, כשמסלולי הקידום וההשכלה חסומים בפניהן. מצב זה החריף עם חדירת תהליך הגלובליזציה הניאו קפיטליסטית שהחל בעולם הרחב וחדר לישראל בשנות ה-90. נשים שהיו בתחתית הסולם ( מזרחיות, פלסטיניות ועולות חדשות ) נעשו עניות יותר. התהליך החמיר עם חתימת הסכם אוסלו[29]. הפרטת מדינת הרווחה והשירותים הציבוריים שהחלו קודם לכן (1991) והואצו עם קבלת הדיוידנדים של תהליך השלום בייתר המגזרים פגעו במעמדן של נשים ושכבות נמוכות עוד יותר והגדילו את הפערים הכלכליים.פמניזם מזרחי מעמיד נשים אלו במרכז סדר יומו. הוא חושף את הניצול של נשים בתעשיות הטקסטיל, האלקטרוניקה והתיירות, שקיימת בהן לגיטימציה של סחר בנשים (לבנקורן ודהאן 2002) תוך כדי עצימת עיניים של מוסדות המדינה והתעשיות המשעבדות אותן (סבירסקי 2003). במאבק זה קורא הפמניזם המזרחי תיגר על הכלכלה הגלובליסטית ועל המבנה של כל חברה המפוררת כל שריד של מדינת הרווחה.

רב תרבותיות ופמניזם מזרחי

הפמיניזם הרב-תרבותי התחיל עם התעוררותן של פמיניסטיות אפרו-אמריקניות שטענו כי האפליה של נשים אפרו-אמריקניות בארצות הברית אינה דומה לאפלייתן של נשים לבנות (‏2005,‏: hooks‏2000,‏Collins‏Hill.) הדיכוי של נשים מזרחיות שונה במהותו מאפלייתן של נשים אשכנזיות, וגם חוויית הדיכוי שלהן אחרת (דהאן-כלב, ‏2002).הפמיניזם הרב-תרבותי עוסק בהבדלי גזע, אתניות, שיוך מעמדי וכדומה בין נשים לבין עצמן ובייחודיות של המאבק המגדרי של כל אחת מקבוצות הנשים השונות. לטענת נשים הנמנות עם זרם  זה, מאבקן של נשים ברחבי העולם אינו זהה, הוא תלוי תרבות, מעמד חברתי, גזע, אתניות. לנשים נכות יש סדר יום שונה וסדרי עדיפות אחרים למאבק מאשר לנשים ללא מוגבלות גופנית או נפשית. נשים הפועלות על פי קו מחשבה זה מתמקדות בדרך כלל בצרכים השונים אלה מאלה של קבוצות נשים שונות ובייחודיות שלהן. המאבק שלהן אינו מתיימר להיות אוניברסלי אלא פרטיקולרי ומתייחס לקבוצות שוליים בתוך הציבור המגוון של הנשים. אלה חביבה שוחט[30] מתייחסת להקשר שבין פוליטיקה של מגדר, גזע ורב תרבותיות ומציעה להבין את הפמניזם המזרחי בשילוב עם תפיסות פמניסטיות רב-תרבותיות מקבילות ושוות לאלו שמבטאות נשות העולם ה-3. לדבריה, הפמניזם המזרחי בישראל הוא חלק מפרויקט פמניסטי רב תרבותי-כלל עולמי. "בחשיבה הרב תרבותית אין גאוגרפיה תרבותית אחת, יחידה,שמצויירת במרכזה של תמונת העולם, אות ומופת ל"נחשלים" ול"טעוני טיפוח". רב תרבותיות מאשרת ולוקחת בחשבון את העובדה שהיה עד כה תת ייצוג של פרספקטיבות הסטוריות לא מערביות, אפילו כאלה שיש בהן מרכיב דמוגרפי של רוב שמוצאו בעולם השלישי, כמו למשל במקרה של ישראל". לדברי אלה שוחט, בכנסים הפמיניסטיים שנערכו בישראל הוסכם (בשנת 1993) לתת ייצוג שווה לכל אחת מארבע קבוצות של נשים: לסביות, מזרחיות, פלסטיניות ואשכנזיות, שיטה אשר קיבלה את הכינוי "שיטת הרבעים". הדוברות של הכנס היוו רבע מכל קבוצה. הסכמה זו הושגה מתוך הכרה שלכל אחת מקבוצות הנשים האלה, על אף מאבקן המשותף לשוויון, יש מטרות משלה וקולות משלה שצריכים להיות מיוצגים ולהישמע. נוגה דגן[31] מתארת בכתיבתה בשנת 1996 את משבר הזהויות של הפמניזם דרך חילוקי הדעות בתנועה הפמניסטית הישראלית בעקבות התארגנותן של קבוצות נשים שהגדירו עצמן כ "פמניסטיות מזרחיות". הכנס הפמניסטי המזרחי הינו המשך לתהליך הגדרת המושג "נשים מזרחיות" שהינה הגדרה פוליטית ולא שיוכית. נוגה דגן[32] טוענת במאמרה "משבר הזהויות של הפמיניזם" כי ניתן לאפיין את המשבר של התנועה הפמניסטית הישראלית בשנתיים האחרונות כנובע מהתפוררות "פוליטיקה של הזהות" ותחושה של סולידריות נשית שהיתה עד כה, ומעבר לפוליטיקה של זהויות המבוססת על תפיסה של קונפליקט ושונות. אחת מנקודות הדמיון, בין פמניזם מזרחי לפמניזם רב תרבותי שהתפתח בארצות הברית היא הדיכוי הרב תחומי, כנסיון המייחד את המזרחיות. כמו הבנת המצב האמריקאי, יש בו כדי לתרום להבנת מצבן של נשים מזרחיות, כציבור שלא זכה ב20 השנים הראשונות להתייחסות מצד הפמניזם בישראל (שנות ה-70 עד שנות ה90) .



הנרייט דהאן כלב (2002) מציינת שלוש מסקנות תאורטיות מניתוח הפמיניזם המזרחי: "ראשית, עיוורון, שקיפות והדרה של קטגוריות חברתיות אינם רק בינאריים, ושוררים מצד הגמון כלפי קבוצות שוליים. תופעות של הדרה, דחיקה ושקיפות שוררות גם בין קטגוריות שאינן הגמוניות ובתוכן. קבוצות מופלות ומדוכאות אינן חפות מן הסכנה של היותן מפלות בעצמן. שנית, הכרה בהבדלים בין שקיפות, הדרה ודחיקה לשוליים חיונית להבנת הפתרונות הנדרשים לשינוי חברתי אם בדרך של חקיקה או מאבק פוליטי. שלישית, הכרה בחוק ואפליה מתקנת מותנים במאבק פוליטי הסולל את הדרך להכרה ציבורית הקודמת להכרה בחוק."

המשוררת הפמיניסטית המזרחית אסתר שקלים אומרת:


אני אשה בכל רמ"ח איברי, אני ישראלית, אני פרסייה, אני דתייה, אני לבד אבל הייתי שמחה למצוא בן זוג. כל אחד מהמרכיבים האלה הוא חלק מכריע בזהות שלי, אני גם בעד שוויון מגדרי ואני בפירוש כותבת שירת נשים משום שאני יודעת שאם אני לא אעשה למען הזהות שלי כאשה, אף אחד אחר לא יעשה זאת למעני.

השראות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפמיניזם המזרחי שואב השראה מהפמיניזם האפרו-אמריקאי,[34] אשר מבקש לנטוש את התפיסה הפמיניסטית האוניברסלית הלבנה. זו האחרונה מבקשת ליצור זהות נשית כוללת, בעוד הפמיניזם האפרו אמריקאי טוען כי לנשים האפרו-אמריקאיות סדר יום שונה מאשר לנשים הלבנות, הנובע מסיפור חיים שונה: סיפור חיים המכיל בתוכו הדרה, דחיקה לשוליים ושקיפות חברתית ותרבותית. אשר על כן, על הנשים השחורות להכיר בכך שהן אינן יכולות לראות את מכלול סדר היום הפמיניסטי מתוך זיקה והשתייכות לקטגוריה החברתית ההגמונית (קרי, הלבנים), ולהתעלם מקיום קטגוריות אחרות של נשים שקופות ומודרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דהאן-כלב הנרייט, 1999. "פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות" בתוך ד. יזרעאלי, א. פרידמן, ה, דהאן-כלב, ח. הרצוג, מ. חסן, ח. נוה, ס. פוגל ביז'אוי מין, מיגדר פוליטיקה, עמ' 217-266.
  • דהן-כלב, הנריט, 2002. מנוחשלות: עיוורון מגדרי בתאוריות פוליטיות ושקיפותן של נשים מזרחיות, סוציולוגיה ישראלית, 4 (2):265-287.
  • מוצפי-הלר, פנינה, 2001. מתוך האחריות: לקראת שיח פמיניסטי אלטרנטיבי בישראל, חקרי מגדר בארץ, 8: 21-23.
  • שוחט, אלה, 2001. "התרבות שלאחר המהפכה: מין, לאומיות, וחויית העקירה" בתוך זכרונות אסורים: לקראת מחשבה רב-תרבותית.
  • מוהנטי צ'נדרה טפלדה, 2001. תחת עניים מערביות: הגות פמיניסטית ומבני השיח הקולוניאליסטים.
  • אוקין, סוזן, 1999. "הרהורים על פמיניזם ורב תרבותיות", פוליטיקה.
  • אבידב, רחלי, 2004. פמיניזם "פוסט מודרני" בישראל: פמיניזם מזרחי. עבודת מאסטר: אוניברסיטת חיפה.
  • לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית, אסופה האוגדת שלושים ושש כותבות העוסקות בשיח המזרחי פמיניסטי בישראל, הוצאת בבל, דצמבר 2007.
  • מוצפי-הלר, פנינה, בקופסאות הבטון: נשים מזרחיות בפריפריה הישראלית, הוצאת מאגנס, תשע"ב 2012.
  • לביא, סמדר, פמיניזם מזרחי ושאלת פלסטין, סדק: כתב עת לנכבה שכאן. גיליון 5, יולי 2010.
  • שלומית ליר, שורשים של חול ורוח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ POST data, moodle.tau.ac.il
  2. ^ הנרייט דהאן כלב, פמניזם בין מזרחיות לאשכנזיות, מין מיגדר פוליטיקה (1999) 217-266). ע'219, עמ' 217 -266
  3. ^ ויקי שירן "לפענח את הכוח לברוא עולם חדש", לאחותי, פוליטיקה פמניסטית מזרחית, הוצאת בבל(2007) בעריכת שולמית ליר
  4. ^ ויקי שירן, לפענח את הכוח לברוא עולם חדש, פנים, פנים, 2002, עמ' 15-22
  5. ^ פרידמן, אריאלה, יזרעאלי, דפנה, דהאן-כלב, הנרייט, הרצוג, חנה, & חסן, מנאר. (2006). הקיבוץ המאוחד., פמניזם בין מזרחיות לאשכנזיות, הנרייט דהאן כלב, מין מגדר פוליטיקה (1999), עמ' 217-266
  6. ^ לפירוט נרחב יותר של הטענה הסוציולוגית וסימוכין, ראו להלן מזרחים#יחס המימסד - התפתחות הקונפליקט בוויקיפדיה העברית.
  7. ^ ראו פירוט נרחב: פמיניזם#פמיניזם בישראל
  8. ^ ראו למשל:
    הנרייט דהאן כלב, "מנוחשלות: עיוורון מיגדרי בתאוריות פוליטיות ושקיפותן של נשים מזרחיות" מתוך כתב העת "סוציולוגיה ישראלית", כרך ד', חוברת 2, 2002;
    ויקי שירן, "לפענח את הכוח, לברוא עולם חדש" מתוך "אופק חדש - גיליון הסתדרות המורים בישראל, גיליון 22, חורף 2002
  9. ^ דהאן-כלב, &. ליברמן, יעקב. (2005)., פמניזם מזרחי וגלובליזציה, מפנה:במה לענייני חברה, עמ' 16-20 16-47
  10. ^ דהאן-כלב, &. (2007)., תנועת אחותי: חבלי ייסוד 1999-2002, לאחותי, פוליטיקה פמניסטית מזרחית., עמ' 41-61
  11. ^ דהאן כלב, פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות. In פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות., מין מגדר פוליטיקה (1999), עמ' (217-266).עמ'232
  12. ^ פנינה מוצפי האלר, ידע, זהות וכוח : נשים מזרחיות בישראל, לאחותי, פוליטיקה פמניסטית מזרחית, עמ' 87-113
  13. ^ שלומית ליר, דהאן-כלב, &. (2007). תנועת אחותי : חבלי ייסוד 2002-1999, לאחותי, פוליטיקה פמניסטית מזרחית., עמ' 41-61
  14. ^ אליעזר, &., הוניג-פרנס, תקוה, לוי, תקוה, קרקו, ורה, & זקס, לזלי. (1996)., אנחנו פה וזה שלנו (דברים שנאמרו לקראת כנס הנשים המזרחיות הראשון) ותגובה של לזלי זקס, מצד שני, עמ' בחוב' 4. מצד שני, 4-7
  15. ^ דהאן-כלב, &. (2007). In תנועת אחותי: חבלי ייסוד 2002-1999., תנועת אחותי : חבלי ייסוד 2002-1999., לאחותי, פוליטיקה פמניסטית מזרחית, עמ' (pp. לאחותי (תשסז) 61-41
  16. ^ דהאן-כלב, &. (1999)., פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות. In פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות., מין מיגדר פוליטיקה, עמ' 217-266, 218.
  17. ^ דגן, &., & שירן, ויקי. (1996)., משבר הזהויות של הפמיניזם: כנס נשים מזרחיות כחלק מתהליך גלובלי., מצד שני, 28-31; 5-6: 26-28.
  18. ^ דהאן-כלב, &. (2007), תנועת אחותי : חבלי ייסוד 2002-1999. In תנועת אחותי: חבלי ייסוד 2002-1999. (pp. לאחותי (תשסז, לאחותי, פוליטיקה פמניסטית מזרחית., עמ' 61-41.
  19. ^ דהאן-כלב, הנרייט. (1999)., פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות., בתוך: מין מיגדר פוליטיקה. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 1999, עמ' 217-266. עמ'221
  20. ^ דהאן-כלב, הנרייט. (1999), פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות, בתוך: מין מיגדר פוליטיקה., תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 1999,, עמ' 217-266. עמ'222
  21. ^ דהאן-כלב, הנרייט. (1999)., פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות., בתוך: מין מיגדר פוליטיקה. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 1999, ראי הערת שוליים של פרופ' הנרייט.מדובר בתרבות במובן הרחב ביותר..., עמ' 217-266. עמ' 223.
  22. ^ דהאן-כלב, הנרייט. (1999)., פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות., בתוך: מין מיגדר פוליטיקה. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 1999,, עמ' 217-266.עמ' 224.
  23. ^ דהאן-כלב, &.ליברמן, יעקב. (2005)., פמיניזם מזרחי וגלובליזציה., מפנה: במה לעניני חברה, עמ' 16-47: 16-20.
  24. ^ קשת שולה, בתוך (שלומית ליר עורכת)., ישראל פתח דבר, לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית., עמ' עמ'12
  25. ^ עלון, &. (2008)., פמיניזם מזרחי? יש דבר כזה (חינוך פמיניסטי)., הד החינוך (6), עמ' 76-78
  26. ^ סיגל נגר רון, לגלות את הקלפים ולשבור את הכלים, לאחותי, פוליטיקה פמניסטית מזרחית, עמ' 271-296, 286
  27. ^ דהאן-כלב, (2006)., פמיניזם מזרחי, פוסט-קולוניאליזם וגלובליזציה., תרבות דמוקרטית, (10), עמ' 135-161
  28. ^ דהאן-כלב, & ליברמן, יעקב. (2005)., פמיניזם מזרחי וגלובליזציה., מפנה: במה לעניני חברה,עמ' 16-47:20
  29. ^ דהאן-כלב, &. (2006)., פמיניזם מזרחי, פוסט-קולוניאליזם וגלובליזציה., תרבות דמוקרטית, (10), 135-161, עמ'156
  30. ^ שוחט, &. (1996). מצד שני, 29-6: 29-33, פמיניזם מזרחי: פוליטיקה של ג'נדר, גזע ורב-תרבותיות., מצד שני, 29-33
  31. ^ דגן, & שירן, ויקי. (1996)., משבר הזהויות של הפמיניזם: כנס נשים מזרחיות כחלק מתהליך גלובלי., מצד שני, 28-31; 5-6: 26-28.
  32. ^ “משבר הזהויות של הפמיניזם: כנס נשים מזרחיות כחלק מתהליך גלובלי.”, דגן, נגה, & שירן, ויקי, מצד שני (1996), עמ' 28–31; 5–6: 26–28
  33. ^ נרי ליבנהקול מהשטיח, באתר הארץ, 21 ביוני 2006
  34. ^ לביא, סמדר. "פמיניזם מזרחי ושאלת פלסטין",תרגום: עמי אשר. בתוך, כתב העת סדק, גל' 5, יולי 2010, עמ' 119–134.


פמיניזם
ערכי ליבה
זרמים ופילוסופיות פמיניזם רדיקליפמיניזם ליברליפמיניזם שחורפמיניזם מזרחיפמיניזם פוסטמודרניפמיניזם סוציאליסטיפמיניזם מרקסיסטיפמיניזם תרבותיפמיניזם פוסט-קולוניאליאנרכה-פמיניזםאקופמיניזםפמיניזם לסביפמיניזם דתי (יהדות)פמיניזם אסלאמיפמיניזם הצטלבותיסייברפמיניזםטרנס-פמיניזםקוויר-פמיניזםפמיניזם סקס-פוזיטיבפמיניזם בדלניפמיניזם צ'יקנהפמיניזם נוצריפרוטו-פמיניזםסופרג'יזםפמיניזם אפריקאילסביות פוליטיתפמיניזם אנליטיפמיניזם שמן
תאוריה מגדרהטמעת חשיבה מגדריתלימודי מגדרלימודי נשיםלימודי גבריותפדגוגיה פמיניסטיתהגישה הפמיניסטית למשפטאתנוגרפיה פמיניסטיתהעסקה הפטריארכאליתמדע ומגדר
מושגים קורטיזנהמטריארכיהפטריארכיהקיריארכיהמיזוגיניהתרבות אונסתקרת הזכוכיתהסגברהManspreadingאפקט מטילדהג'נדרסיידהאשמת הקורבןצווארון ורודהיא-סטוריההכחדה סימבוליתמדיניות הרבעיםלו"ז אונסהטרוסקסואליות כפויה
סמלים סמלה של ונוסרוזי המסמררתיונישילה נה גיגמשולש שחור
Womanpower logo.jpg
ארגונים ומוסדות
בעולם איום הלוונדרגרילה גירלזפמןליגת נשים בינלאומית לשלום וחירותמוחרס ליברסצבא נשות השלוםתא 16גולאבי גאנגW.I.T.C.Hמפלגת הנשים הלאומיתהכצעקתההארגון הבינלאומי לנשים בטכנולוגיהקולקטיב נהר קומבהיקומן נה מאןאיניניה נה הריןWomen2Drive
בישראל א-סיוואראחותי - למען נשים בישראלאיתך - משפטניות למען צדק חברתיאל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי)אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפהבת שלוםעמותת כ"ןכייאןמרכז צדק לנשיםנשים לגופןקואליציית נשים לשלוםקולךקל"ףרוח נשיתשדולת הנשים בישראלתנד"י
היסטוריה
כללי הגל הראשון של הפמיניזםהגל השני של הפמיניזםהגל השלישי של הפמיניזם
אירועים ומחאות ועידת סנקה פולסשביתת הנשים באיסלנד 1975מלחמות המין הפמיניסטיותשביתת הנשים למען השלוםצעדת השרמוטותמרד הנשים באבאוקוטהמצעד הדייקיותהמצעד למען חיי נשיםהכנס הפמיניסטי העשירי בגבעת חביבה, 1994מצעד הנשים 2017מצעד הנשים 2018
שונות יום האישה הבינלאומיעידוד רדיקליחופש הפטמהמניפסט ה-343Me Too
חברה
סוגיות חברתיות ומעמד זכויות האישההפרדת עיסוקים מגדריתהדרה חברתיתרצח תינוקות בנותג'נדרסיידאונס בנישואיםהטרדה מיניתמעמד האישה בישראלמעמד האישה ביהדותמעמד האישה באסלאםמעמד האישה בחברה הערביתנישואים בכפייה
חוק ומשפט החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"םועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדריחוק שיווי זכויות האישההגישה הפמיניסטית למשפטפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהמעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה
שונות אות האומץ הנשי הבינלאומי
תרבות
ספרי עיון המין השניהמסתורין הנשילאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחיתמיתוס היופימשגלנשים לגופןפוליטיקה מיניתפמיניזם זה לכולםפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהשעבוד האישהשבע אימהותגברים מסבירים לי דבריםילוד אישהמניפסט החלאהכוס: הצהרת עצמאותהאישי הוא הפוליטיתחת עיניים מערביות
סיפורת פמיניסטית חדר משלךבית הרוחותג'יין איירהגבר הנקביהנשים שהגברים אינם רואיםהסיפור של זהרההצבע ארגמןמעשה השפחהערפילי אבלוןהטפט הצהוב
כתבי עת .MsOff our backsהסולםנגה
טלוויזיה, קולנוע ומוזיקה מבחן בקדלתקרת הצלולואידתלמה ולואיזסופרג'יסטיותליגה משלהןהפנסים האדומיםלהרוג את בילהכל אודות אמאריוט גירלפוסי ריוט
אמנות אמנות פמיניסטיתגרילה גירלזמונולוגים מהווגינהמסיבת ארוחת הערבברברה קרוגרמרים שפירוג'ודי שיקגו
לקטגוריהלפורטל