לדלג לתוכן

רבקה אופנהיימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

רבקה אופנהיימר
Rebecca Oppenheimer
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה אפריל 1972 (בת 52)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ben R. Oppenheimer עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אסטרונומיה, קוסמולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט שריניוואס קולקארני עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבקה אופנהיימר (באנגלית: Rebecca Oppenheimer; נולדה ב-1972) היא אסטרופיזיקאית אמריקאית ואחת מארבעת האוצרים/פרופסורים במחלקה לאסטרופיזיקה במוזיאון האמריקני לתולדות הטבע (AMNH) באפר ווסט סייד שבמנהטן. אופנהיימר חוקרת כוכבי לכת המקיפים כוכבים מחוץ למערכת השמש, מתכננת ובונה מכשור מדעי לתחום התת-אדום ולאופטיקה אדפטיבית וכיהנה כיושבת ראש סקר האסטרופיזיקאים הבכירים של נאס"א.[1][2][3][4] במעבדת האופטיקה שלה נוצרו מספר מכשירים אסטרונומיים חדשים המתמודדים עם תצפית וצילום ישיר של ספקטרום של מערכות שמש סמוכות בעלות כוכבי לכת חוץ שמשיים וחקר הרכבם הכימי, במטרה סופית למצוא חיים מחוץ למערכת השמש.[4][2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופנהיימר גדלה באפר וסט סייד, פחות מקילומטר וחצי מאוניברסיטת קולומביה.[2] משהגיעה לגיל 12 חסכה מספיק כסף לקניית הטלסקופ הראשון שלה בו צפתה מביתו של סבא שלה בלונג איילנד.[2] בזמן לימודיה בתיכון עבדה במכון גודארד לחקר החלל (אנ'), בכתיבת מודל ממוחשב לזרימה בנהרות.[2] לאחר שסיימה את התיכון בשנת 1990, המשיכה ללימודים באוניברסיטת קולומביה, שם הייתה חלק מתוכנית המצטיינים על שם איזידור אייזק רבי. אופנהיימר קיבלה תואר ראשון בפיזיקה מקולומביה בשנת 1994.[2] בשנת 1999 סיימה את לימודי הדוקטורט באסטרופיזיקה במכון הטכנולוגי של קליפורניה, והגישה את מחקרה בנושא ננסים חומים בכוכבים קרובים, בהנחיית פרופסור שריניוואס קולקארני (אנ').[2][5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה של הננס החום גליזה 229B על יד הננס האדום הגדול ממנו בהרבה, גליזה 229.

עם סיום הדוקטורט שלה, זה קיבלה אופנהיימר מלגת פוסט-דוקטורט של טלסקופ החלל האבל במסגרתה עבדה כשנתיים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ב-2001 חזרה לניו יורק למשרת חוקרת במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע, וב-2004 הצטרפה לפקולטה שם.

ב-2013 מונתה לאוצרת של מחלקת האסטרופיזיקה של המוזיאון.[5] מאז 2004 אופנהיימר היא פרופסור נלווה (אנ') במחלקה לאסטרונומיה של אוניברסיטת קולומביה.[5][3] בשנים 2012–2014 כיהנה כיושבת ראש הסנאט המדעי של המוזיאון.[5] כבר בראשית הקרירה שלה הייתה שותפה לגילוי הננס החום הראשון, גליזה 229 B ב-1994, גילוי שהתפרסם בשנת 1995 במגזין Nature וכן על דף השער של הניו יורק טיימס.[2][6][7] במסגרת מחקר זה הייתה אופנהיימר לראשונת המדענים החוקרים את הרכב האטמוספירה של עצם תת-כוככבי מחוץ למערכת השמש.[8] אופנהיימר גם פעילה בחקר כוכבי לכת חוץ שמשיים.

אופנהיימר הובילה או הייתה שותפה להובלת פרויקטים רבים של מכשירים חדשניים, כולל הובלת פרויקט Lyot ב-2004 - פרויקט מחקר ופיתוח ששילב אופטיקה אדפטיבית וקורונוגרפיה (אנ')[א], הובלת פרויקט 1640 (אנ') החל מ-2008 - פרויקט אופטיקה אדפטיבית בפאלומר שהוביל ביכולות תיקון של אלפית אורך גל וחישה של כוכב בבהירות נמוכה פי עשרה מיליון מכוכב סמוך המצוי במרחק של 4 דקות קשת,‏ תכננה את מערכת הנחתת אור הכוכבים במסגרת ‏ Gemini Planet Imager (אנ') ואת מכשיר המהירות הרדיאלית המתקדמת של פאלומר (הנקרא PARVI).[4][9][10][11] PARVI מבוסס על ספקטרומטר מוגבל-עקיפה בתת-אדום הקרוב, שיוכל למדוד מהירויות בדיוק של 0.3 מטר לשנייה.[4] ביכולת זו ניתן יהייה לגלות כוכבי לכת קטנים מכדור הארץ המקיפים כוכבים קרים.[4]

בתחילת המאה העשרים ואחת חקרה אופנהיימר ננסים לבנים אולטרה-קרירים בעלי טמפרטורה של מתחת לכ-4000 מעלות קלווין.[12][13] כוכבים אלו מאוד קשים לגילוי כיוון שפליטת האור מהם קלושה, והמכשור המשופר אפשר את גילויים רק החל משנת 2000 לערך.[13] אופנהיימר מצאה כי הם אחראים ללפחות 3% מהילת החומר האפל בגלקסית שביל החלב.[13] שנים ספורות לאחר מכן, במסגרת פרויקט Lyot, הובילה בניית קורונוגרף כוכבים מאוסף רכיבים שנאספו ממעבדות שונות ובשילוב עם אופטיקה אדפטיבית הובילה סקר של עצמים שמימיים חלשים הסמוכים לכוכבים בהירים, במרחק של עד כ-30 שנות אור מכדור הארץ, בניסיון לאתר כוכבי לכת חוץ שמשיים.[14][8]

אופנהיימר כיהנה בוועדות מייעצות רבות של נאס"א, כולל בצוות הגדרת המדע והטכנולוגיה של פרויקט הטלסקופ לחיפוש כוכבי לכת חוץ שמשיים TPF (אנ'), בסקירת אסטרופיזיקאים בכירים,[ב] בה כיהנה כיושבת ראש בשנת 2014 וכחברה ב-2016, ו-2019, וכן בוועדות שונות של הקרן הלאומית למדע של ארצות הברית (NSF) וכן ב-NRC (National Research Council). אופנהיימר חברה בוועדה להערכת טכנולוגיה לכוכבי לכת חיצוניים של נאס"א מאז 2016.[4][5][15][16]

אופנהיימר היא חברה פעילה באגודה האמריקאית לאסטרונומיה ובאיגוד האסטרונומי הבינלאומי, בו היא חברה בחטיבות A, B, C, D, F ו-G: אסטרונומיה בסיסית; מתקנים, טכנולוגיות ומדעי נתונים; חינוך, הנגשה לציבור ומורשת; תופעות אנרגיה גבוהה ופיזיקה בסיסית; מערכות פלנטריות ואסטרוביולוגיה וכן כוכבים ופיזיקת כוכבים.[17]

מאמציה של אופנהיימר בחינוך הציבור במסגרת המוזיאון (AMNH) כוללים אוֹצְרוּת של סדרת AstroBulletin של סרטים חדשים וסרטים דו-שנתיים.[4] היא גם האוצרת האחראית על אטלס היקום הדיגיטלי (אנ').[4] היא אצרה את מופע החלל מסע אל הכוכבים ואצרה את התערוכה Searching for New Worlds.[18][4] הסרטון שלה, "היקום הידוע", שנוצר במסגרת תערוכה עם מוזיאון רובין לאומנות (אנ'), הוא דוגמה מוקדמת לסרטון מדעי מדויק שהפך ויראלי ביוטיוב ב-2009 וזכה מאז ליותר מ 17 מיליון צפיות.[5] כל כוכב לכת, כוכב וקוואזר שמופיעים בסרט מצויים במקומם המדויק הודות לאטלס היקום הדיגיטלי המתוחזק על ידי האסטרופיזיקאים של המוזיאון.[19] סרטון נוסף "זיכרונות חסרים מהיקום" הוצג בשבעה פסטיבלים בינלאומיים, זכה בארבעה פרסים.[5]

אופנהיימר מרצה באופן קבוע בנושאי מחקר אסטרונומי הן לציבור הרחב והן לפורומים מקצועיים.

נכון ל-2024, פרסמה למעלה ממאתיים ושישים מאמרים מדעיים ומוכווני ציבור, עם H-index של 61 ומדד i10 של 143, עם יותר מ-13,000 ציטוטים.[11] היא כתבה שלושה פטנטים ופרקים בעשרות ספרים, וכן הינחתה מספר סטודנטים לדוקטורט, אם כי היא מעדיפה להתמקד בהנחיית סטודנט אחד לדוקטורט בכל זמן.[2][5]

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופנהיימר נולדה ב-1972 וגדלה באפר ווסט סייד במנהטן, ניו יורק בשם בן.[2][22][23] אופנהיימר היא ממוצא יהודי ואישה טרנסית שיצאה מהארון ב-2014.[24][2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קורונוגרף הוא מכשיר עזר לטלסקופ, המנחית אור מכוכב בהיר ומסנוור על מנת לאפשר תצפית בכוכב חלש יותר הנמצא בסמיכות.
  2. ^ סקירת אסטרופיזיקאים בכירים (NASA Astrophysics Senior Review) היא ביקורת העמיתים מהמעלה הגבוהה ביותר באסטרופיזיקה האמריקאית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 The Badass 50 2020: Meet the Women Who Are Changing the World, InStyle (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Matthew Hutson, Star Search, Columbia College Today, ‏18 בינואר 2021 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 Astronomy & Astrophysics | Rebecca Oppenheimer, astro.columbia.edu
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Profile: Rebecca Oppenheimer | Astrophysics, research.amnh.org (באנגלית)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 "Oppenheimer CV" (PDF).
  6. ^ T. Nakajima, B. R. Oppenheimer, S. R. Kulkarni, D. A. Golimowski, K. Matthews, S. T. Durrance, Discovery of a cool brown dwarf, Nature 378, 1995-11-01, עמ' 463–465 doi: 10.1038/378463a0
  7. ^ B. R. Oppenheimer, S. R. Kulkarni, K. Matthews, T. Nakajima, Infrared Spectrum of the Cool Brown Dwarf Gl 229B, Science 270, 1995-12-01, עמ' 1478–1479 doi: 10.1126/science.270.5241.1478
  8. ^ 1 2 Rebecca Oppenheimer | Curator and Professor, Department of Astrophysics, Division of Physical Sciences Professor, Richard Gilder Graduate School, amnh.org
  9. ^ The Lyot Project, amnh.org
  10. ^ American Museum of Natural History | Project 1640, amnh.org
  11. ^ 1 2 Rebecca Oppenheimer, scholar.google.com
  12. ^ B. R. Oppenheimer, D. Saumon, S. T. Hodgkin, R. F. Jameson, N. C. Hambly, G. Chabrier, A. V. Filippenko, A. L. Coil, M. E. Brown, Observations of Ultracool White Dwarfs, The Astrophysical Journal 550, 2001-03-20, עמ' 448 doi: 10.1086/319718
  13. ^ 1 2 3 B. R. Oppenheimer et al, Direct Detection of Galactic Halo Dark Matter, science.org, ‏22 במרץ 2001
  14. ^ Dennis Overbye, Grasping For Light Of Distant Worlds, The New York Times Company, ‏22 ביוני 2004 (באנגלית)
  15. ^ 2014 NASA Astrophysics Senior Review, nasa.gov, ‏2014 (באנגלית)
  16. ^ Exoplanet Program: Technology Overview, Exoplanet Exploration: Planets Beyond our Solar System (באנגלית)
  17. ^ International Astronomical Union | IAU, www.iau.org
  18. ^ Journey to the Stars | July 4, 2009 — November 1, 2013, amnh.org
  19. ^ New video goes viral, https://www.amnh.org/, ‏18 בדצמבר 2009 (באנגלית)
  20. ^ Blavatnik Awards for Young Scientists - NYAS, NYAS Dev, פירוט הזוכים של שנים קודמות, ‏19 בספטמבר 2023
  21. ^ Listing of all Hubble Fellows 1990-2016, wayback.archive-it.org
  22. ^ Rebecca Oppenheimer | Glastonbury Planetarium, m.facebook.com, ‏18 במרץ 2024 (באנגלית)
  23. ^ Mary Ratliff, Rebecca Oppenheimer – Introductions Necessary, ‏2024-01-02 (באנגלית אמריקאית)
  24. ^ Joan Schmelz, Women In Astronomy: The Limits of Labels, Categories, and Classifications, Women In Astronomy, ‏2015-04-27
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רבקה_אופנהיימר&oldid=39015760"