משתמש:אבנר/תעסוקת חרדים
תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חברת הלומדים
העמדת לימוד התורה כממלא את מרבית תוכן חיי המעשה של הגברים נחשבת לסמל חרדי. מתוך יחס ערכי זה ללימוד התורה, ממעטים החרדים בלימודי חול במוסדות החרדיים המיועדים לגברים (להוציא לימודי חשבון בסיסי ודקדוק). בזרמים החרדיים השונים אין אחדות דעים בדבר האיזון הנכון בין תורה ועבודה. בעשורים האחרונים גברה ההשקפה כי לימוד התורה הוא תפקידו העיקרי של היהודי, אף במחיר חיי דחק. החרדים הדוגלים בהשקפה זו משתדלים (במידת האפשר) למלא את יומם בלימוד תורה, ורבים מהם אינם עוסקים במשלח יד כלשהו, כאשר בדרך כלל נשותיהם עובדות ומפרנסות את הבית. בחברה החרדית בישראל, ובמיוחד בציבור הליטאי, מקובל שהגבר החרדי לומד בכולל ואינו עובד במרבית חייו, והאישה נושאת בעול פרנסת המשפחה באמצעות עבודה בביתה ומחוצה לו. נכון ל-2009, היו בישראל 61% מהנשים החרדיות עובדות לעומת 52% בלבד מהגברים החרדיים[1]. תופעות אלו של בעל לומד ואשה עובדת נפוצות יותר בציבור הליטאי. בציבור החסידי ישנו מספר גדול יותר של גברים העובדים לפרנסתם.
בחברה החרדית שמוצאה מאירופה, הנוהג המקובל עד שנות ה-50 של המאה ה-20 היה שרוב הנערים לומדים מקצוע שיפרנס אותם, רק בראשית שנות ה-50 החל התהליך של יצירת "חברת לומדים" לצבור תאוצה בכל החברה החרדית, תחת הנהגתו של החזון איש[2]. ההשקפה המעדיפה באופן מובהק את לימוד התורה על פני העבודה, התחזקה בעיקר בארץ, לאחר השואה, מתוך תפיסה שלאחר חורבן עולם התורה באירופה יש לשקם אותו אף במחיר הפרת האיזון בין תורה לעבודה. בעבר, רוב החרדים ואפילו רבנים חשובים עסקו לפרנסתם בעסקים קטנים, כגון קמעונאות ומסחר. התמיכה הסוציאלית ממשלתית לישיבות ולכוללים תרמה רבות להתחזקות מגמה זו. לעומת החרדים החיים במדינת ישראל, החרדים החיים בחוץ לארץ נוטים יותר להשתתף בשוק העבודה[3].
בסוף שנות ה-90 החלו להישמע יותר ויותר קולות בתוך המגזר החרדי שקראו ליציאה לעבודה וללימוד מקצועות מודרניים. הדבר נבע בעיקר ממצוקה כלכלית גוברת והולכת, ומהקושי לקיים את עולם התורה שהגיע לממדים גדולים. בעקבות זאת נפתחו מכללות ללימוד מקצועות כעריכת דין, ראיית חשבון, ניהול עסקים, אדריכלות, מחשבים ועוד, שנועדו לבני המגזר החרדי ומותאמים לאורח חייהם[4].
על פי נתוני הלמ"ס בשנת 2013 מעט מעל מחצית הגברים החרדים (56%) היו מועסקים (בהשוואה ל־90% בציבור הגברים היהודי שאינו-חרדי)[5].
תעסוקת הגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך השנים שיעורי התעסוקה של גברים חרדים בישראל היו דומים מאוד לשיעורי התעסוקה של הגברים במגזר הכללי ועמדו על כ-84%, נתון הדומה לממוצע בשיעורי התעסוקה באירופיה המתפרסמים על-ידי OECD[6] . ואולם, בשנת 1977 התחולל מהפך. לראשונה, הצטרפו המפלגות החרדיות לקואליציה הממשלתית. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים עם ממשלתו של מנחם בגין הורחבה תחולתו של חוק "תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ", החוק שפטר תלמידי ישיבות גבוהות משירות צבאי. כתוצאה, הצטרפו עשרות אלפי בני תורה למעגל של "חברת לומדים" רחבת היקף[7]. הזכאות לפטור מהצבא הותנתה בכך שלא יעבדו לפרנסתם. שיעור הגברים החרדים שלמדו בישיבות גבוהות זינק מ-56% ליותר מ-90% אחוזים. משך הלימודים הממוצע בישיבות גבוהות עלה משמעותית והגיע לכ-20 שנה. החוק הפוטר תלמידי ישיבות משירות צבאי בתנאי שאינם עובדים יצר תמריץ חזק להישאר בישיבה ולא לרכוש מקצוע או לצאת להתפרנס. בשנת 1999 הגיע מספר הפטורים משירות צבאי מחוק "תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ" לכדי 9.2% מכלל מחזור הגיוס. אלפי בני ישיבה קיבלו תמיכה כספית באמצעות המשרד לענייני דתות. כך חברת הלומדים החרדית בישראל הגיעה בשנת 2000 לכדי 50,000 גברים. אלה הם מפרנסים פוטנציאלים של 200,000 עד 250,000 נפשות[8].
הנורמה החדשה שעדיף ללמוד תורה ולא לעבוד גרם לצניחה בשיעורי התעסוקה של גברים חרדים עד לכדי 40% בשנת 2000. כמו כן, חרדים שביקשו לצאת לשוק העבודה אחרי שנים רבות בלימודי ישיבה נתקלו במציאות בעייתית כי לא היה להם מקצוע, לא למדו לימודי חול, לא ידעו אנגלית או מתמטיקה ולא יכלו להתקבל ללימודים בהשכלה הגבוהה.
בשנת 2002 ירד מספר הגברים החרדים המועסקים לשפל של 35.7% בלבד[9]. אז התחילה הממשלה לנקוט ביוזמות חדשות לשילוב האוכלוסייה החרדית בשוק העבודה, כולל מסלולים ייעודיים לשירות צבאי ואזרחי, תמיכה בהכשרה מקצועית וברכישת השכלה גבוהה, מרכזי הכוון, ייעוץ תעסוקתי וסיוע בהשמה. זאת לצד מערך תמריצים כלכליים לעידוד תעסוקת החרדים. הדבר הביא לעלייה מתמדת בשיעור התעסוקה לחרדים ובשנת 2008 הגיע ל-40%[10]. כחלק מאג'נדה חברתית-כלכלית הציבה הממשלה יעד להגדיל את שיעור התעסוקה של גברים חרדים, ובשנת 2011 שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים הגיע לכ-45% [11] ובשנת 2013 לשיא של 56%. יחד עם זאת, מספרם עדיין נמוך בהרבה מציבור הגברים היהודי שאינו חרדי שעמד אז על 90%[12]. ואולם גם עלייה זו נבלמה כאשר הוקמה ממשלה קואליציונית צרה בשיתוף המפלגות החרדיות שבעקבותיה הוגדלו ההקצבאות לאברכים. רבים מהם העדיפו להשתייך למעמד החברתי היוקרתי יותר של לומדי תורה מאשר להיכנס בשוק העבודה אפילו במחיר של חיים מתחת לקו העוני. מספר המועסקים הצטמצם והגיע לכ-53% בשנת 2016 לעומת 91% בקרב הגברים באוכלוסיה היהודית הלא חרדית[13]. מגמת הירידה בתעסוקת הגברים החרדים המשיכה, וברבעון השני של 2017 עמד על 50.9%[14]. כל זה על רקע ההצלחה הכללית בישראל לעומת מדינות אירופה להגיע בשנת 2017 לרמה כללית של רק 9.6% מובטלים בישראל, נתון מהנמוכים ביותר באירופה[15]. תחומי התעסוקה של עובדים חרדים שונים במידה רבה מאלו של יהודים לא־חרדים: 33% מן הגברים החרדים עובדים בחינוך ו־23% בתעשייה ובשירותים עסקיים, לעומת 5% ו־40% (בהתאמה) מהגברים היהודים הלא־חרדים[16].
שיעורי התעסוקה בציבור החרדי בישראל משתנים מאוד בהתאם למקומות המגורים. למשל, בבית"ר עילית השיעור הוא גבוה יחסית ועומד על 58%, לעומת שיעור נמוך ביותר של 39% בבני ברק 39%. באלעד שיעור התעסוקה הוא 56%, בירושלים 44%, בבית שמש 43% ובמודיעין עילית 40%[17] .
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סקר חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנערך ב-2009.
- ^ אהוד (אודי) שפיגל, "ותלמוד תורה כנגד כולם" - חינוך חרדי לבנים בירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2011, עמ' 40.
- ^ עמירם גונן, מהישיבה לעבודה, הניסיון האמריקני ולקחים לישראל, ירושלים 2000
- ^ מספר המפקחים במוסדות החרדיים באתר פנים
- ^ אביטל להב, הלמ"ס: 56% מהגברים החרדים מועסקים, באתר ynet, 14 בינואר 2015
- ^ OECD הן ראשי תיבות עבור Organization for Economic Cooperation and Development, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי. ראו http://www.oecd.org/israel. ראו https://data.oecd.org/unemp/unemployment-rate.htm
- ^ על המושג "חברת לומדים" ראו יעקב פרידמן, החברה החרדית: מקורות, מגמות ותהליכים, ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1991.
- ^ ראו עמירם גונן, "מהישיבה לעבודה: הניסיון האמריקני ולקחים לישראל", ירושלים, נובמבר 2000, מכון פלורסהיימר, http://bit.ly/2gl1ljy.
- ^ גלעד מלאך, מאיה חושן, לי כהנר, שנתון החברה החרדית בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2016, http://bit.ly/2L6wX9S, http://bit.ly/2H1g2TZ, עמ' 141.
- ^ המועצה הלאומית לכלכלהעל פי דו"ח "התעסוקה במגזר החרדי", המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורום קיסריה להתוויית מדיניות כלכלית לאומית 18. הדו"ח הוכן ע"י פרופ' יוסי תמיר, מנכ"ל תב"ת (תנופה בתעסוקה) ג'וינט ישראל ופרופ' במחלקה לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית בירושלים, יחד עם ד"ר נרי הורוביץ, יו"ר אגורא מדיניות, בצלאל כהן, מנהל תכניות חרדים של תב"ת (תנופה בתעסוקה) בג'וינט, וחגי לוין, כלכלן בכיר, המועצה הלאומית לכלכלה.
- ^ לפי נתוני סקרי הלמ"ס שערך בנק ישראל כפי שדווח בכתבה של רן רימון, "בנק ישראל: 45% מהחרדים עבדו בשנת 2011", YNET.co.il, http://bit.ly/2H48LCG.
- ^ ראו אביטל להב, הלמ"ס: 56% מהגברים החרדים מועסקים, 14 בינואר 2015, באתר ynet, http://bit.ly/2LKW8QD.
- ^ גלעד מלאך, מאיה חושן, לי כהנר, החברה החרדית בישראל 2016, https://www.idi.org.il/media/4036/תקציר-שנתון-החברה-החרדית.pdf, עמ' 138.
- ^ רן רימון, "בנק ישראל: 45% מהחרדים עבדו בשנת 2011", 6 במרץ, 2012 ynet.co.il, http://bit.ly/2H48LCG
- ^ ראו בדיווחים של OECD - https://data.oecd.org/unemp/long-term-unemployment-rate.htm#indicator-chart והשוו https://data.oecd.org/unemp/unemployment-rate.htm#indicator-chart.
- ^ גלעד מלאך, מאיה חושן, לי כהנר, שנתון החברה החרדית בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2016, http://bit.ly/2L6wX9S, http://bit.ly/2H1g2TZ, עמ' 139.
- ^ מיכל מרגלית, "הגידול נבלם: רק חצי מהגברים החרדים עובדים," 25 בספטמבר 2017, ynet.co.il, http://bit.ly/2sid7l8.