עבודה (כלכלה)

עבודה היא עשיית מלאכה או פעילות כלשהי במטרה להשיג תוצאה, לייצר דבר־מה או לקיים מערכת מסוימת. במשמעותה היום-יומית, משמשת העבודה לציון כל פעולה אשר דורשת ריכוז ומאמץ גופני מסוים. משמעות העבודה עשויה לנוע מפעולות פשוטות המושלמות בפרק זמן קצר, ועד פעולות מתמשכות ורצופות. עבודה יכולה להיעשות לצורך אישי או כשירות לאחרים או לארגון, בעבור תמורה כספית או אחרת.

כלכלה

בתחום הכלכלה, העבודה היא אחד משלושת גורמי הייצור, יחד עם אדמה והון. בהגדרתה הרחבה מציינת העבודה פעולה מסוימת המבוצעת כך שמבצע העבודה אינו זקוק לתוצאותיה הישירות, או שתוצאות אלו אינן המניע אשר הגדיר את פעולתו.

על פי ההגדרה הרחבה, עבודה היא כל פעילות תכליתית, כלומר, שתכליתה מצויה בדבר מה אחר, אותו יש להשיג, שאינו קשור ישירות לתוצרי העבודה.

בהגדרתה המצומצמת, מציינת העבודה פעילות שנעשית בתמורה לשכר. למעשה, כמעט כל הפעולות הפורמליות הקיימות בעולם המאורגן הן עבודות. אין הגדרה זו מחייבת כי העובד אינו נהנה מעבודתו או כי היא חסרת משמעות מלבד השכר אותו הוא מקבל, אלא שהשכר הוא העיקרון המגדיר את פעולתו.

מבחינה כלכלית, המרחב בו נעשה שימוש בעבודה הוא שוק העבודה.

חברה

בתחום החברה, משמעותה של העבודה משתנה מהקשר להקשר, וכן יחסה לנפש העובד. באופן גס ניתן לחלק את ההתייחסות לעבודה לשתי גישות מרכזיות: גישה שלילית הרואה את העבודה כעול, וגישה חיובית הרואה את העבודה כאמצעי להגשמתו של העובד.

עבודה כעול

על פי גישה זו, בעבודה קיים נזק ישיר לעובד, העוסק בה רק על-מנת להשיג תועלת אחרת, העולה על הנזק. על-פי משמעות זו האדם מצוי במצב טבעי של צריכה (של מנוחה, מזון, הנאה וכו'), אך כדי להבטיח את המשך צריכתו או את עליית איכותה או כמותה, עליו לבצע פעולות שאינן רצויות, הן העבודה.

גישה זו מפרידה בין "האני האמיתי", המעוניין בצריכה ובמנוחה בלבד, וכנגדו צורך המציאות, המחייב אותו לקיים פעולות שונות מהן היה נמנע, לו לא היה צריך לשלם מחיר יקר.

כדוגמה פשוטה ניתן לבחון חקלאי במשק אוטרקי – החקלאי מעוניין באכילת מזון, אך הוא זקוק לשם השגתו לפעולות חקלאיות הדורשות מאמץ וריכוז שאינן מצבו הטבעי. בדוגמה זו, החקלאי עובד בשדה רק על-מנת לקיים את צורכי גופו, אך הפעולות החקלאיות עצמן (חריש, דייש, קציר וכו') מסיבות לו אי-סיפוק.

גישה זו נוסחה על ידי זיגמונד פרויד, אשר תיאר אותה באופן הבא: לכל אדם קיים כוח נפשי "סתמי" (איד), התובע את סיפוקם המיידי והמתמיד של צורכי הגוף (אכילה, שתייה, מין, שינה וכו'). כנגד סתמי, ניצב עקרון המציאות, הקובע כי על-מנת לספק את צרכיו של הגוף יש להשקיע אנרגיה בפעולות שאינן מיידיות, כגון השגת כסף, בניית כלים וכו', אשר ביצוען מוטל על ה"אני".

ניסוח אחר של גישה זו ניתן על ידי ניסוח ההיצע והביקוש בשוק העבודה כמניעים העיקריים של העובד. על-פי ניסוח זה, כל עובד קובע את זמן העבודה הרצוי לו בעיקר על-פי השכר אותו יקבל, כלומר, הוא רואה בעבודה עול ומעוניין בתמורתה בלבד.

עבודה כהגשמה

כנגד גישה זו, קיימת גישה לפיה העבודה היא מצוי נכון ומספק של צרכיו הנפשיים של העובד. במשמעות זו, עצם הבנייה והיצירה של דבר מה חיובי, מספיקה על-מנת לספק את האדם.

לגישה זו ארבע משמעויות עיקריות אפשריות:

העבודה יוצרת עבור האדם כוח (כסף, מעמד וכו'), והשגת כוח זה היא מטרתו של האדם. על כן, האדם מעוניין בעבודה שלא על-מנת לספק את צריכתו, אלא על-מנת לצבור יתרון יחסי אל מול בני אדם אחרים.
לאדם כוח יוצר, המעוניין באופן ישיר בבניית העולם. כוח יוצר זה הוא ביטוים הפסיכולוגי של רגשותיו ורצונו, ומהווה חלק בלתי נפרד מה"אני מאמין" שלו.
העבודה יוצרת עבור האדם מרחב אוטונומי שבו הוא יכול להיות יצירתי ולתרום לחברה בדרכו. חברי תנועת ההשכלה טבעו את המושג "העבודה משחררת" שעבר אינטרפרטציות שונות עם השנים.
מטרת העבודה היא לשם מימוש חזונם של הפרט והקולקטיב ולשם הגשמתם וקיומם של הערכים המכוננים בהם.
לדוגמה: החלוצים הראשונים שעלו לארץ ישראל מהגלות על מנת לבנות וליישב אותה, ובחרו לעבוד את האדמה, לייבש את הביצות ולחרוש את השדות עשו זאת ללא כפייה ולא ראו את עבודתם כעול פיזי או נפשי. אלא כביטוי לאידאולוגיה החלוצית סוציאליסטית.

ניתוח שתי הגישות

שתי הגישות אינן בהכרח תאוריות-נפש מלאות, אלא גישות במציאות, כלומר, עצם קיומה של גישה אחת עבור אדם מסוים אינו סותר את קיומה של הגישה האחרת עבור אדם אחר, או עבור אותו אדם בזמן אחר.

הגישות השונות מושפעות מגורמים רבים, מהם פנימיים לחלוטין לעובד, ובהם חיצוניים, ויחסם מורכב ושנוי במחלוקת. כיום, אנשים רבים לא תופסים את העבודה כמגשימת ה"אני מאמין" שלהם. בחברה תחרותית ואינדיבידואלית הדוגלת בתורת הכלכלה הקפיטליסטית, התמורה לעבודה היא פרנסה ומקור חומרי למימוש יצר הצרכנות של הפרט. ואכן בעולם המודרני הגישה השלילית היא הגישה הרשמית, ועליה מבוססות מרבית הנחות הכלכלה המודרנית בתחום המחקר ובפועל.

עם זאת, קיימים חילוקי דעות בנוגע למניעים האמיתיים, הלא-רשמיים, העומדים מאחורי עובדה זו. לצורך ההמחשה, במרבית הסקרים שנעשו בעולם המערבי של המאה ה-20 נמצא כי לשאלה "האם היית ממשיך בעבודה אילולא היית זקוק לשכרה", רוב הנשאלים ענו תשובה חיובית (אף כי במשך הזמן ירד אחוז העונים חיובית), וזאת בניגוד למערכת השכר אשר נועדה לכפות על העובדים את עבודתם.

השאלה, האם ניתן ליצור מערכת בה העובד מבצע את עבודתו גם בלא לזכות בתמורה עבורה, היא אחת משאלות המפתח בעיצוב החברה והכוח החברתי, והכלכלה בפרט. בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, האסכולה המובילה בעיצוב החברה היא האסכולה הרואה בגישה השלילית גישה "בריאה", המציבה שיקולי "רציונליות" (המכונים גם "שיקולים כלכליים") של תועלת כלכלית כבסיס לפעולות האדם.

סוגי עבודה

ניתן לסווג עבודות לפי אופיין ותוכנן. עבודת כפיים מבוססת על מאמץ פיזי, ועוסקת בייצור, בנייה, תחזוקה ושירותים טכניים. עבודה משרדית עוסקת בביצוע משימות אדמיניסטרטיביות, תיאום ותיעוד. עבודת ידע נשענת על חשיבה, ניתוח ויישום ידע מקצועי, כגון הוראה, תכנות וייעוץ. עבודת יצירה מבוססת על מקוריות והבעה אישית בתחומים אמנותיים או חדשניים. עבודת שירות מתמקדת במגע עם אנשים ובהענקת שירותים בתחומים כמו מסחר, חינוך ובריאות, ואילו עבודה ניהולית עוסקת בארגון ובהכוונת פעולתם של אחרים. קיימות עבודות המשלבות שניים או יותר סוגים.

אפשר למדוד את מידת הקושי של עבודה באמצעות מספר קריטריונים מרכזיים. עבודות נבדלות זו מזו במאמץ הפיזי הנדרש, בדרישות הריכוז והחשיבה, ברמת הסיכון או הפגיעה הבריאותית האפשרית, בעומס רגשי ולחץ חברתי, בהיקף האחריות המוטלת על העובד ובתנאי הסביבה שבה מתבצעת העבודה.

הבדל נוסף בין סוגי עבודות שונים הוא דרישות ההכשרה והמומחיות הנדרשות לביצוע העבודה בהצלחה. שימוש במדדים אלה מאפשר להשוות בין סוגי עבודות שונים, בין אם פיזיות, מנטליות או יצירתיות.

היסטוריה

פרהיסטוריה

עבודת האדם בתקופות הפרה־היסטוריות התבססה על צורכי הקיום המיידיים ועל ניצול ישיר של משאבי הסביבה. בתקופת האבן הקדומה התבטאה העבודה בעיקר בציד, ליקוט מזון, הכנת כלי אבן והדלקת אש. עם הזמן התפתחו מיומנויות שדרשו תכנון, התמדה ושיתוף פעולה, כגון בניית מחסות, עיבוד עורות וייצור כלי נשק יעילים יותר. בתקופת האבן החדשה חל שינוי מהותי באופי העבודה: האדם החל לעבד אדמה, לביית בעלי חיים ולפתח מלאכות ראשונות, ובהן קדרות וטוויה. המעבר לחקלאות ולחיים יישוביים יצר חלוקת תפקידים מורכבת יותר וראשית של התמחות בעבודה, שהניחה את היסודות למבנה החברתי והכלכלי של התקופות ההיסטוריות.

העת העתיקה

העת העתיקה התאפיינה בהתרחבות היקף הפעילות הכלכלית ובהתגבשות מקצועות ייעודיים. החברה החקלאית נעשתה מורכבת יותר, ועבודת האדמה לוותה בפיתוח שיטות השקיה, טחינה ואחסון תבואה. לצדה התפתחו מלאכות מתכת, נגרות, בנייה, קדרות ואריגה, שנעשו בהדרגה למקצועות קבועים. במקביל, גבר השימוש בכוח עבודה מאורגן, תחילה בקנה מידה משפחתי ובהמשך במסגרות קהילתיות וממלכתיות, לצורכי בניית מבני ציבור וערים.

עם התפתחות החברות העירוניות והמדינות הראשונות נוצר צורך גובר בניהול משאבים, בארגון כוח העבודה ובשמירה על הסדר החברתי. כך צמחו מקצועות מנהליים ושלטוניים חדשים, לצדם פעלו גם כהנים ואנשי דת. השליטים נעזרו במעגל של יועצים, מפקדים ואנשי צבא, שהיו חלק ממערך ארגוני שתמך בניהול הממלכה. עבודת כפיים נתפסה כבסיס לקיום החברה, אך בהדרגה נוצרה הבחנה בין עבודת כפיים - שעסקה בייצור ובביצוע - לבין עבודת ניהול, כתיבה וחוק, שהתבססה על שליטה בידע ובסמכות. הבחנה זו יצרה וחיזקה את מעמד האליטות העירוניות.

ימי הביניים

ימי הביניים התאפיינו במבנה חברתי וכלכלי מעמדי, שבו מעמדות שונים מילאו תפקידים קבועים ומוגדרים. עיקר האוכלוסייה עסקה בעבודת אדמה במסגרת אחוזות פיאודליות, שבהן האיכרים עיבדו את הקרקע עבור האדון המקומי בתמורה להגנה ולזכות מגורים. מלאכות מסורתיות התקיימו בעיקר בערים ובכפרים סמוכים, והוסדרו באמצעות גילדות שקבעו את תנאי ההכשרה, הייצור והמסחר. במקביל, התחזקה פעילותם של בעלי מקצועות הקשורים במנהל, בחוק ובדת - פקידים, שופטים, מלומדים ואנשי כמורה - שהיו חלק ממערכות השלטון האזרחי והדתי. החברה העירונית שימשה מוקד להתפתחות מסחר ובנקאות, ובעקבותיה התרחבה שכבה של סוחרים ובעלי מלאכה עצמאיים. אף שעבודת האדמה נותרה עיסוק עיקרי, ימי הביניים הציבו יסודות לשינוי כלכלי וחברתי רחב, שהוביל בהדרגה לצמיחת הערים ולראשית הכלכלה המודרנית.

העת החדשה

המהפכה התעשייתית חוללה שינוי עמוק באופי העבודה ובמבנה החברה. התפתחות המכונות והמעבר מייצור ידני לייצור ממוכן הביאו לריכוז כוח העבודה במפעלים ולגידול ניכר בתפוקה. סביבת העבודה עצמה השתנתה מן היסוד: במקום העבודה הביתית או הסדנאות הקטנות, בהן עבדו בעלי המלאכה בקצב אישי ובאופן עצמאי, נוצרו מפעלים גדולים שבהם נקבע קצב העבודה על ידי המכונה והמעסיק. סביבת העבודה נעשתה רועשת, ממוכנת וצפופה, והעובדים נדרשו לבצע פעולות חוזרות בתנאים קבועים וללא שליטה על תהליך הייצור. המבנה החדש של העבודה יצר לעיתים ניכור בין האדם לתוצר עבודתו, אך גם יצר סדר, התמחות ויעילות שלא היו קיימים קודם לכן. סביב מרכזי התעשייה הלך ונוצר מעמד פועלים, ובמקביל צמחו מקצועות חדשים בתחומי ההנדסה, הניהול והתחזוקה. תהליכים אלה שינו את דפוסי הייצור, את חלוקת הזמן ואת היחסים בין עבודה לחיי האדם.

התרחבות התעשייה ויצירת מעמד פועלים רחב הביאו להתפתחות הדרגתית של מערך אסדרה בתחומי העבודה. תחילה נועדה האסדרה להגן על עובדים מפני תנאים פוגעניים, בעיקר באמצעות חוקים להגבלת שעות עבודה, איסור העסקת ילדים וקביעת שכר מינימום. בהמשך התרחבה האסדרה גם לתחומי הבטיחות והבריאות בעבודה, לפיקוח על הכשרה ורישוי של בעלי מקצוע, ולביסוס זכויות סוציאליות כגון חופשות, פנסיה וביטוח לאומי. לצד זאת הוסדרו יחסי העבודה הקיבוציים - זכות ההתאגדות, המשא ומתן בין עובדים למעסיקים ודרכי יישוב סכסוכים. התפתחות זו לוותה בהקמת גופים ממלכתיים שתפקידם לפקח ולאכוף את החוקים, והיא שיקפה את המעבר מתפיסה של עבודה כעניין פרטי לראייתה כנושא חברתי-ציבורי.

במהלך המאה ה־20 וביתר שאת בסופה, חל מעבר הדרגתי מעבודה תעשייתית לעבודה מבוססת ידע וטכנולוגיה. תהליכי אוטומציה, מחשוב וגלובליזציה הפחיתו את הצורך בעבודת כפיים רחבת היקף, והגבירו את הביקוש לעובדים בעלי מיומנויות בתחומי הניהול, ההנדסה, התקשוב והשירותים. סביבת העבודה נעשתה גמישה ומבוזרת יותר, ולא פעם היטשטשו הגבולות בין מקום העבודה לחיי הפרט. ידע וחדשנות נעשו משאב מרכזי, והיכולת ללמוד ולהסתגל לשינויים מהירה קיבלה חשיבות רבה. לצד זאת התעוררו אתגרים חדשים - פערים דיגיטליים, אי־ביטחון תעסוקתי וצורות העסקה חדשות שאינן מתיישבות בקלות עם המסגרות הקלאסיות של דיני העבודה. השינויים הללו מעצבים מחדש את משמעות העבודה ואת מקומה בחברה המודרנית.

מאז ראשית המאה ה־21 ניכרת האצה בשינויים הטכנולוגיים, המשפיעים עמוקות על אופייה של העבודה ועל יחסי האדם והכלכלה. שילוב בינה מלאכותית, רובוטיקה וכלים אוטומטיים בתעשייה ובשירותים מצמצם את הצורך בעבודה חוזרת ושגרתית, ומעלה את הדרישה למיומנויות חשיבה, יצירתיות וניהול מידע. במקביל מתפתחות צורות העסקה חדשות - עבודה מרחוק, פרילנסרים ופלטפורמות דיגיטליות, המטשטשות את הגבול בין עובד למעסיק ומציבות אתגרים למערכות האסדרה הקיימות.

ראו גם

לקריאה נוספת

יוהנו שטראסר, כאשר העבודה אוזלת לחברת העבודה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004. (הספר בקטלוג ULI)
כתבי א.ד. גורדון.

קישורים חיצוניים

איתי להט, כך נראה העתיד של העבודה שלכם, באתר כלכליסט, 22 בספטמבר 2011
רן לוי, שובו של המלך לוד: על עתיד העבודה, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
טלי שמיר, למה אנחנו עובדים כל כך הרבה?, באתר כלכליסט, 1 בנובמבר 2012
טלי שמיר, היה טוב לעובדיך. זה משתלם, באתר כלכליסט, 3 באפריל 2014
נתונים אודות התעסוקה במדינות ה-OECD, באתר ה-OECD (באנגלית)
להחתים שעון, דייוויד גרייבר, פיגומים
topic/work-economics עבודה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
עבודה – Labor, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: משלח יד
ערך מילוני בוויקימילון: עבודה
ציטוטים בוויקיציטוט: עבודה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עבודה