תורה ועבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חרדים עובדים למחייתם בחברת B&H - ניו יורק

תורה ומלאכה (עבודה) הוא מונח המבטא את הקשר בין לימוד התורה ובין העבודה לצורך פרנסה. לרוב הדבר מתבטא בצורך לחלק את הזמן ביניהם כך שהאדם יוכל להתפרנס בכבוד, וגם ללמוד תורה, אך מדובר גם בשאלה ערכית, לגבי מידת האפשרות של השילוב בין שניהם, והאם הדבר רצוי.

בקרב היהדות החרדית הקדשת כל היום ללימוד תורה לגיטימית ורצויה, על אף חיי הדוחק הכרוכים בכך. לעומת זאת בתקופה שקדמה לשואה, נהגו רבים מן החרדים ואף רבנים, לעסוק גם במשלח יד כלשהו כגון קמעונות ומסחר. בניגוד לכך הציונות הדתית רואה את השילוב בין התורה והעבודה כאפשרי ואף כערך, וביטוי לכך בעובדה שתנועת הנוער המובילה בציונות הדתית, בני עקיבא, קבעה את המונח 'תורה ועבודה' כסמלה.

הרמב"ם[1] ידוע כמי שדוגל בשילוב תורה ועבודה לשם פרנסה. לעומתו פסקו אחרים[2] שעדיף להקדיש את כל היום ללימוד תורה.

התייחסות בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלוקת הראשונה בעניין מובאת בתלמוד:

תנו רבנן "ואספת דגנך" - מה תלמוד-לומר? לפי שנאמר (יהושע א) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן?! תלמוד-לומר "ואספת דגנך" - הנהג בהן מנהג דרך ארץ. דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר - אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים - שנא' (ישעיהו סא) "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'", ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן - שנא' (דברים יא) "ואספת דגנך", ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן - שנא' (דברים כח) "ועבדת את אויביך וגו'". אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.

רבים למדו מדברי אביי שנפסק להלכה לעשות כדברי רבי ישמעאל ולשלב תורה ועבודה לשם פרנסה.

הרמב"ם[1] מתייחס לכך בהלכות תלמוד תורה ופוסק באופן גורף שצריך לקיים תלמוד תורה עם דרך ארץ (עבודה), על הטענות להסכם יששכר וזבולון, לפיו חלק מן העם עוסקים בתורה וחלקו השני עוסק במסחר ותומך בלומדים, דוחה הרמב"ם בפירושו למשנה[3] וטוען שמדובר רק במי שנותן מממונו לסוחרים כדי שייסחרו בממונו וירוויחו בשבילו, אבל להתפרנס ממש מן הצדקה - אסור ואף כותב שהעושה כך - אין הוא זוכה להגיע להעולם הבא.

לעומתו פסקו רבים[4] כי בדורנו, אם תנהג תורה עם עבודה, אין התורה מתקיימת, ולכן יש צורך לקיים את הסכם יששכר וזבולון, וממילא מותר ללמוד בלי להתפרנס, ולהתקיים מן הצדקה.

תורה ועבודה בדורות האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חברת הלומדים

כיום, נהוג אצל רוב שכבות הציבור החרדי, להשתדל להקדיש את כל היום ללימוד תורה, הדבר מתבטא בראשיתו בתלמודי התורה המחנכים ללימוד מאסיבי של תורה תוך הזנחת הלימודים הכלליים (לימודי חול). הלימודים בתלמודי התורה מסתיימים לרוב בשעות הערב, כדי לנצל את רוב היום ללימוד. לאחר מכן התלמידים נרשמים לישיבות שם נהוגים סדרי לימוד בכל שעות היממה. ההרשמה לישיבות כוללת גם דחיית הגיוס תוך שימוש בסעיף תורתו אומנותו. אחרי הנישואין, עוברים הנשואים לכוללים, שם ממשיכים בלימודם עד קצה גבול היכולת הכלכלית.

עם זאת באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, היה מקובל שגם החרדים היו מתפרנסים ממשלח יד, ואפילו רבנים חשובים כדוגמת החפץ חיים. ההבדל היה נעוץ בהיעדר תמיכה ממשלתית ותמיכה מתורמים, המושגות כיום בישראל.[דרוש מקור]

גם היום מקובל בקרב חוגים הנחשבים לחדשנים יותר ומכונים "חרדים מודרניים", לשלב תורה עם עבודה. חוגים אלה לרוב מחנכים את בניהם ללימוד תורה מלא, אם כי קיימים גם הורים חרדים המעדיפים לחנך את ילדיהם גם למסגרת של תורה ועבודה. כך למשל נהוג בישיבת היישוב החדש. כמו כן קיימים מכללות ומסגרות הכשרה המיועדות לחרדים, שבהם מוכשרים החרדים לקבל תואר אקדמאי, כדי שיוכלו להשתלב בשוק העבודה הכללי.

ציונות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל של תנועת בני עקיבא הציונית-דתית. על הלוח הימני כתובה האות ת' המסמלת את התורה ועל הלוח השמאלי כתובה האות ע' המסמלת את העבודה.

מראשיתה, ראתה הציונות הדתית את השילוב בין התורה והעבודה כעקרון מנחה בפעולתה. תנועת הנוער בני עקיבא אף חרתה על דגלה את המונח "תורה ועבודה". פתגם ברוח זו המהווה נר לרגלי התנועה הוא "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה", שנטבע על ידי הרב שלמה זלמן שרגאי. שמו של בטאונה הרשמי הוא "זרעים", המבטא מצד אחד קשר לתורה (סדר זרעים הוא הסדר הראשון בסדרי המשנה) ומצד שני קשר לעבודת החקלאות. גם הקיבוצים הדתיים ראו בסיסמה זו כמייצגת את השקפת עולמם.

כיום מקובל בקרב הציונות הדתית לשלב תורה ועבודה, כך רוב בתי הספר לומדים לימודים כלליים ברמה גבוהה, מקובל גם לשלוח את הנערים לישיבות תיכוניות שם זוכים התלמידים לתעודת בגרות, שבהמשך תוכל לשמש אותם ללימודים אקדמאים.

עם זאת, חלק מן הדתיים הלאומיים, מעדיפים לקבל מעמד של בן ישיבה, עם סיום הלימודים התיכוניים או לפניהם, על מנת לדחות את הגיוס ולמלא את יומם בלימוד תורה, לפחות עד החתונה, ולעתים גם אחריה. כך לדוגמה נהוג בישיבת מרכז הרב. כמו כן חלקם מעדיפים להרשם לישיבת הסדר בה מתקיים הסדר עם הצבא כך שחלק מן זמן השירות מוקדש ללימודים בישיבה וחלקו לשירות צבאי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הלכות תלמוד תורה, פרק ג
  2. ^ בית יוסף יורה דעה, רמו.
    רמ"א יורה דעה, רמו, כא
  3. ^ מסכת אבות, ד, ו
  4. ^ הב"י והרמ"א בהערה למעלה, המהרש"ל והש"ך, יורה דעה, רמו, כ

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.