משתמש:וולנד/מרגרט תאצ'ר
מרגרט תאצ'ר (נולדה ב-13 באוקטובר 1925), בשמה המקורי מרגרט הילדה רוברטס (Margaret Hilda Roberts), מדינאית בריטית. הייתה ראש ממשלת בריטניה ומנהיגת המפלגה השמרנית ממאי 1979 ועד נובמבר 1990. ידועה בכינויה "אשת הברזל".
נחשבת לאחד מסמלי הקפיטליזם וכתומכת נלהבת במדיניות ההפרטה הכלכלית.
כהונתה כראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1979-1983[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאצ'ר הרכיבה ממשלה ב-4 במאי 1979, ובידיה מנדט לעצור ולהפוך את הכלכלה הבריטית המדרדרת, ולהקטין את תפקידה של המדינה בכלכלה. היא הורגזה על ידי אלו בשרות הציבורי שהאמינו כי תפקידו של השרות היה לנהל את יציאתה של הממלכה המאוחדת מימיה בתור האימפריה הבריטית, ורצתה לראות את ארצה מקבלת תפקיד גדול יותר בהשפעה ובמנהיגות ביחסים הבינלאומיים. היא חלקה השפקות פילוסופיות רבות עם רונלד רייגן, שנבחר ב-1980 לנשיאות ארצות הברית, ובמידה פחותה גם בריאן מולרוני, שנבחר ב-1984 לראשות ממשלת קנדה. לזמן מה נדמה היה כי שמרנות עלולה להפוך לפילוסופיה הפוליטית הדומיננטית ביותר בארצות דוברות-האנגלית החשובות של העידן.
במאי 1980, יום לפני שהיתה אמורה להפגש עם ראש ממשלת אירלנד על מנת לדון בצפון אירלנד, הודיעה בבית הנבחרים ש"עתיד היחסים החוקתיים עם צפון אירלנד הוא עניינם של אנשי צפון אירלנד, ממשלה זו, פרלמנט זה ואף אדם אחר".
ב-1981 מספר אסירים בכלא הבריטי בצפון אירלנד, חברי הצבא האירי הרפובליקני וצבא השחרור האירי הלאומי, פתחו בשביתת רעב על מנת להחזיר לעצמם את מעמדם כאסירים פוליטיים, שנשלל חמש שנים קודם לכן. בתחילה סרבה תאצ'ר לעודד כל החזרה של מעמדם פוליטי לאסירים אירים-רפובליקניים, באומרה משפט שהתפרסם במהרה: "פשע הוא פשע הוא פשע; הוא לא פוליטי". עם זאת, לאחר שעשרה אסירים הרעיבו עצמם למוות והשביתה נסתיימה, ובשל כעס גובר משני צידי הגבול ואי-שקט גובר באוכלוסיה, הוחזרו לאסירים זכויות מסוימות השמורות לאסירים צבאי-למחצה.
תאצ'ר גם המשיכה את מדיניות ה"אולסטריזציה" של ממשלת הלייבור שלפניה ובעיקר של השר לענייני צפון אירלנד של ממשלה זו, רוי מייסון - כלומר, היא העדיפה לגייס כוחות איריים מקומיים על פני כוחות צבא אנגליים על מנת לטפל בבעיות בטחוניות בצפון אירלנד. זאת, מכיוון שהאמינה שהאירים התומכים באיחוד ארצם עם הממלכה המאוחדת (הידועים בתור Unionists), עליהם להיות בחזית המאבק כנגד אלו התומכים באיחוד אירלנד עם צפון אירלנד ויצירת רפובליקה אירית מאוחדת (הידועים בתור Republicans). הכוונה היתה להוריד מהעומס על הצבא הבריטי לטובת הכוחות האיריים המקומיים.
במדיניות הכלכלית, היא התחילה בהעלאת שיעורי הריבית על מנת לצמצם את זרימת הממון. היא העדיפה מיסוי עקיף על פני מיסוי ההכנסה, והמע"מ הועלה חדות ל-15%. כתוצאה מכך עלתה האינפלציה. צעדים אלו פגעו בעסקים, בעיקר בתחום הייצור, ושיעור האבטלה עבר במהרה את קו שני מיליון האנשים. בכך הוכפל השיעור של מיליון המובטלים שהיו בתום כהונת ממשלת הלייבור.
פרשנים פוליטיים חזרו לרעיון "פניית הפרסה" של ממשלת הית' ושיערו שתאצ'ר תחזור על המהלך, אך זו דחתה על רעיון זה כשבועידת המפלגה השמרנית בשנת 1980 הודיעה: "לאלו המצפים בנשימה עצורה לאמרת הכנף של המדיה - פניית הפרסה - יש לי רק דבר אחד לומר: אתם תפנו אם רצונכם בכך; הליידי לא פונה (The Lady's not for turning)". רצינות כוונותיה התבררה בתקציב 1981, בו הועלו המיסים בשיאו של מיתון כלכלי, למרות חששותיהם של 364 כלכלנים מובילים שהובעו במכתב פתוח. בינואר 1982 אחוזי האינפלציה צנחו להיות חד-ספרתיות, ובעקבות זאת שיעורי הריבית הורשו לרדת גם הם. שיעור האבטלה המשיך לעלות, בהגיעו לנתון רשמי של 3.6 מיליון מובטלים - אף על פי שהתקנות המגדירות מיהו מובטל שונו באופן כזה שגרם לחלק מהפרשנים להאמין שהאבטלה האמיתית עומדת על 5 מיליון איש. עם זאת, היו שטענו כי מכיוון שהיו אנשים רבים שדרשו דמי אבטלה אף על פי שעבדו באותו הזמן, שיעור האבטלה מעולם לא הגיע לשלוש מיליון.
באותו זמן, בארגנטינה שלטה חונטה צבאית שרצתה לשנות חוסר הפופולריות בה זכתה בשל מצב כלכלי ירוד במדינה. ב-2 באפריל 1982 היא פלשה לאיי פולקלנד, ופתחה במלחמת פולקלנד. זו הייתה הפלישה הראשונה לשטח בריטי מאז מלחמת העולם השניה. ארגנטינה טענה לאיים מאז מחלוקת בשנות השלושים של המאה ה-19 בדבר יישובם. בתוך מספר ימים, תאצ'ר שלחה כח משימה ימי על מנת לכבוש מחדש את האיים, שהצליח במשימתו. זה יצר גל פטריוטיזם כלפיה אישית בתקופה בה הפופולריות שלה היתה בשפל שלא היה כדוגמתו עבור ראש ממשלה מכהן באנגליה.
"אפקט פולקלנד" זה, בנוסף לפילוג באופוזיציה, השפיע רבות על הרוב הגדול שיקבלה המפלגה השמרנית בבחירות של 1983, שהיוו נקודת שיא לממשלת תאצ'ר.
בנסיון לנצל את הפילוג במפלגת הלייבור, התהווה אתגר חדש במרכז הפוליטי, "הברית הSDP-הליברלית", שנוצרה על ידי הסכם קואליציוני בין מפלגת ה-SDP לבין המפלגה הליברלית, במטרה לשבור את הדומיננטיות של המפלגות הגדולות ולזכות בייצוג יחסי. עם זאת, קבוצה זו לא הצליחה בבחירות כמצופה. השמרנים קיבלו 42.4% מהקולות, אחוז נמוך מעט מזה שקיבלו בבחירות של 1979. אף על פי כן, האופוזיציה המפוצלת, בשילוב עם שיטת בחירות חדשה, לפיה לשינויים זניחים יחסית בכמות הקולות והתפלגותם עלולה להיות השפעה כבירה על כמות המושבים בפרלמנט, הפכו את הניצחון המשרני למשמעותי הרבה יותר. מרגרט תאצ'ר זכתה ברוב של 144 מושבים על פני שאר המפלגות.
1983-1987[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאצ'ר היתה מחוייבת לצמצום כוחם של האיגודים המקצועיים, אך שלא כמו ממשלתו של הית' לפניה, אימצה אסטרטגיה של שינוי הדרגתי ולא חוק יחיד. מספר איגודים החלו בשביתות שכוונתן היתה, חלקית או במלואה, לפגוע בה פוליטית. החשובה בשביתות האלו התרחשה ב-1984-1985, ונפתחה על ידי איגוד עובדי המכרות הלאומי (NUM). תאצ'ר התכוננה זמן רב מראש לשביתת ה-NUM ע"י אגירת כהל, ושלא כמו ב-1972, לא היו הפסקות באספקת החשמל. הטקטיקות של המשטרה הדאיגו מבקרים שדאגו לזכויות האזרח, אך תמונות של של המונים של כורים מיליטנטיים שהשתמשו באלימות על מנת למנוע מכורים אחרים לעבוד הטו את דעת הקהל כנגד השביתה. שביתת הכורים נמשכה שנה שלמה לפני שה-NUM ויתרו ללא כל עסקה. הממשלה השמרנית סגרה כמעט את כל המכרות, והשאירה רק 15 פתוחים, לפני ההפרטה בשנת 1994.
לאחר מעצרם של "הארבעה מקובנטרי" בעקבות הפרת