משתמש:מיא/היה שווה כל שקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרויקט "היה שווה כל שקל" הוא מקבץ סרטוני אנימציה תיעודית שיצרו סטודנטים לשנה ב' במכללה האקדמית ספיר בשנת 2017 במסגרת הקורס "אנימציה תיעודית". לפי יוצרי הפרויקט, הסרטונים "מבוססים על רשומות של צרכני זנות אשר פורסמו בפורומים לשירותי מין ברשת ועל עדויות של נשים בזנות המספרות על מי ששילמו להן". בפתיחת כל סרטון מוצג הסבר קצר על הפרויקט, וממנו הציטוט לעיל. לפני יצירת הסרטונים נפגשו הסטודנטים עם ד"ר יעלה להב-רז, אשר כתבה את הדוקטורט שלה על צרכן הזנות האינטרנטי. הפרויקט הוצג לראשונה במסגרת "פסטיבל קולנוע דרום" שהתקיים במכללת ספיר. הפרויקט זכה לפרסום בעיתון "הארץ" בכתבת סיקור. בנוסף, הפרויקט היה מועמד לפרס אסיף בקטגורית "סרטי סטודנטים" לשנת 2017. [1] [2]

הסרטונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצם בגרון - מולי אסידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרטון מציג גבר היושב ואוכל במסעדה, ומשחזר בראשו את ביקורו אצל זונה רוסיה. בסרטון זה, יש הקבלה בין הארוחה שהגבר אוכל, לבין הזונה אליה הלך, וכל מה שנעשה במפגש מיוצג על ידי דימוי מהמסעדה. הגבר בסרטון אינו מרוצה מה"שירות" שהזונה נותנת לו, ומתאכזב מהתנהגותה המזלזלת כלפיו. לכן הוא מחליט לנקום בה ולהכאיב לה, ובסרטון הוא מגולל בסיפוק את הנקמה שלו: "הייתי, התאכזבתי נקמתי...היה קצת דם על הקונדום וקצת דמעה על הלחי. היה שווה כל שקל". (עצם בגרון)

משחק תפקידים - יעל סולומונוביץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטון היוצרת הפכה את התפקידים בטקסט כך שהגבר הוא המספק שירותי מין בתשלום והאישה היא הצורכת. העבודה משתמשת בשיטת "הזרה" שמוציאה נושא מהקשרו ובכך יותר קל להסתכל בצורה ביקורתית על המוצג. קיים כאן היפוך של יחסי הכוחות השכיחים של מפגש זנות, שהם בין לקוח זכר, וזונה נקבה. היוצרת אמרה, בראיון לעיתון הארץ, כי היא עשתה זאת כדי להמחיש לצופים מה נשים בזנות חוות. זה מכיוון שבעקבות הכרותה עם הטקסטים הקשים שכתבו צרכני הזנות היא שמה לב לכך שהם מתארים סיטואציה של יחסי מין חד צדדים, כאילו אין עוד אדם אתם. (משחק תפקידים)

בירת הזונות - גיא לבנת, נוי פריימן ושריי אברג'ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטון זה מובאים דבריו של צרכן הזנות בצורה של שיר "ראפ". הצרכן "שר" על ביקורו אצל הזונה. הסרטון משלב צילומים מאתרים אמתיים בהם צרכני זנות מוצאים זונות לצד אנימציית סטופ-מושן והנפשה ממוחשבת. בסרטון ישנה החפצה בתמונות, כאשר רואים את הבחירה של הצרכן בזונה מתוך מכונת חטיפים, וכן החפצה במילות השיר: "שדיים גדולים, ישבן סקסי, בית כנסת עם גינה". היוצרים כתבו בתיאור עבודתם כי השתמשו, בצורה הומוריסטית דווקא, ב-"ראפ", כיוון שזהו "ז'אנר הידוע בהתרברבות וגבריות". זה בא, לדבריהם, לבטא את זה שהצרכן מרוכז בעצמו ובחוויה שלו, ומתעלם מן הצד השני שסובל כתוצא ממעשיו. (בירת הזונות)

קוד פריט: א-22 - אילונה יודין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותרת הסרטון מציגה התייחסות מחפצה של הלקוח כלפי האישה אליה הוא הולך לקבל שירותי מין. א' מוצגת כפריט ולא כאדם. הסרטון מציג את דברי צרכן הזנות בצורת דירוג אינטרנטי. הצרכן מחווה את דעתו בפרופיל אינטרנטי של הזונה על ביקורו אצלה, כאילו הלך לבית מלון. הסרטון נפתח במשפט "חזרתי מחופשה יש לזרועותיה של א'", אשר מדגיש את ההבדל הכלכלי בין א' לבין הלקוח, אשר חוזר בהמשך הסרטון כאשר הלקוח שואל את א' האם תרצה לצאת אתו לחופשה והיא עונה "באתי לעבוד". הלקוח מגולל את דבריו בעוד עכברים אינטרנטיים רבים נוגעים בגופה של א' בתמונת הפרופיל האינטרנטית שלה. בסוף הסרטון הלקוח מסיים את כתיבת הביקורת, ומפרסם אותה, מסוכמת במילים "בקיצור, נפילה. אפשר ורצוי לוותר" - כאילו הוא מתייחס לאתר תיירותי או לבית הארחה. (קוד פריט: א-22)

הוראות הפעלה - לארה בוים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטון נשמע משיבון בדירה של זונה, המבקש מהלקוח לבחור כיצד הביקור שלו ייראה, וכשהיא מפרטת לגבי כל אפשרות, מראה הדירה משתנה בהתאם. כל האקטים המיניים מיוצגים בסרטון דרך הרהיטים. יוצרת הסרטון לארה בוים מספרת: "בחרתי להציג חדר שהולך ומשתנה כפי שאישה משתנה כל פעם כדי להתאים את עצמה ללקוחות, היא מבטלת את הצרכים והרגשות שלה כי ללקוחות אין עניין בהם, הם לא רואים בה בן אדם אלא חפץ שצריך למלא את הפונקציה שהם רוצים. כל חדר נראה לפי הצרכים והאופי של הלקוח, אבל הדרך שבה הוא משתנה ממחיש את מה שהאישה מרגישה ועוברת בעולם הזנות.". (הוראות הפעלה)

ציד מבקר - אריקה קומפטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרטון משמיע את דבריו של אדם הנוסע בערב ברחוב רצוף זונות. בתחילת הסרטון הלקוח מספר על הזונות שהוא רואה בדרכו. הוא מספר על כך שהוא אוהב לעצור ולדבר איתן ולפעמים לתת להן אוכל. הוא אף מפרט על מספר נשים ומספר את הסיפורים האישיים של כל אחת מהן ועל זה שהוא תומך בהן. עד כאן הסרטון מהווה שינוי משאר הסרטונים כיוון שהלקוח מתייחס לזונות כבנות אדם כמוהו. בחלק הזה של הסרטון רואים את הצרכן ואת שאר הדמויות רק כקווי מיתאר של גוף. בחלק השני, הצרכן מתאר מפגש מיני שלו ושל אחת הזונות. בתיאור הוא מחפיץ את האישה ולא מדבר עליה כפי שדיבר על שאר הזונות. כאן, אף שהתיאור חלול, הדמויות כבר לא בקווים אלא כגופים מלאים. (צייד מבקר)

ג'ורה-אדם מגרלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטון הלקוח מדמה את הביקור לביקור אצל מכשפה, שם הוא הפך אותה לאסלה ו"פתח את הסתימה שלה". האינסטלטור מציל את המכשפה מחנק. הסרטון מציג את האישה בדמות אישה, מכשפה ובדמות אסלה לסירוגין, ואת הלקוח בדמות אינסטלטור. הסרטון חוזר ומספר על ההסתכלות השגויה של לקוחות זנות אל הנשים כחפץ. השימוש באסלה כדימוי לאישה מדגיש את הרמה הנמוכה של כבוד שיש ללקוחות אל האישה אליה הוא מגיע. השימוש במטפורה של המכשפה אבסורדי למתרחש בסרטון, דמות הגבר אינו מציל אותה אלא משתמש בגופה לשם הנאות מיניות. הסרטון מתחיל במשפט שבא להציג את ההסתכלות הלא מציאותית של הגבר בהתרחשות המינית, "לא הייתה לי ברירה, חזרתי לאגדה הרעה". העבודה משתמשת בציורי פחם וצילומם ליצירת התנועה. (ג'ורה)

אוהב-פז ברנשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטון מדברת זונה על חוויה אישית שלה. החוויה לקוחה מעדות של אישה העוסקת בזנות בדף הפייסבוק "when he pays me". היא מספרת על כך שבזמן שלקוח אצלה היא אוטמת עצמה ומדמיינת שהיא במקום אחר. היא גם מוצגת עושה תנוחות של יחסי מין בלי גבר במיטה כי היא "עובדת על אוטומט". דמות הזונה בסרטון היא בובה תפורה. הבחירה שלא לייצג גבר ספציפי מציגה את האישה בקדמת הדיון בסרטון. חוסר הזהות של דמות הגבר מבהירה את דעותיה של היוצרת, צריך לטפל ולדאוג לנשים עצמן בלי קשר למי נמצא איתן. יוצרת הסרטון רצתה להביא פן אחר בסרטונה, נקודת מבטה של האישה. הדמות בסרטון מתארת את מחשבותיה בזמן קיום יחסי מין, "אני עוצמת עיניים, מדמיינת שאני במקום אחר. הוא תופס אותי מהשער ומושך אותי לזין שלו". הדמות מבינה את ההתרחשות בה נמצאת, אך עדיין ההתרחשות בסרטון אלימה. הסרטון מערער על הטענה שזנות היא מבחירה מלאה ואחריותה של האישה, גם אם קיימת בחירה המעשה עדיין אלים וההתרחשות עדיין שגויה. (אוהב)

הרקע לפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מספר העוסקות בזנות בישראל מונה כ-12 אלף נשים, ותעשיית הזנות מרוויחה כ-1.2 מיליארד שקלים בשנה. לפי החוק בישראל כיום, האחריות הפלילית על זנות נופלת על הסרסור, ויש איסור לפתיחת בית בושת. עם זאת, צריכת זנות, והצעת שירותי מין עדיין חוקיים. חוק שיזמו חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי, זהבה גלאון, ועליזה לביא יביא ביטוי חוקי לתפיסה החדשה של הציבור, שלפיה גם צרכן הזנות צריך לשאת באחריות פלילית על קניית שירותי מין. [3]

על רקע חוסר ההכרות של הציבור עם תופעת הזנות, ובפרט החוויות האישיות של הלקוחות והזונות, הסרטונים מציגים נקודת מבט אישית על המעשה של קניית שירותי מין. השיח הציבורי לרוב מתעלם מצרכני הזנות, ומתמקד בדיבור על הזונות. במקום לדבר על המוסריות של צריכת זנות, לרוב יש העדפה לשאול מדוע נשים יוצאות ומציעות שירותי מין, באופן ישיר או דרך סרסור. הסרטונים שמים את הצרכנים ואת חוויותיהם במרכז הבמה, תוך הימנעות מביטוי מילולי של דעה או ביקורת על המעשים, אך ישנה ביקורת המוצגת בחזותיות של הסרטון. בריאיון עם ריקרדו ורדסהיים, ראש מסלול אנימציה במכללת ספיר הוא אמר זאת כך: "דרך הטקסטים של לקוחות הזנות משתקפת 'חווית הצריכה' שלהם וגם סוג האנשים שהם ומכבסת המילים סביב נושא הזנות", הוא אומר. "הטקסטים שלהם גדושים במנגנוני הכחשה, בנתק ובעיוורון. הבנתי שדרך הטקסטים האלה אפשר להציף את המורכבות שבנושא, ושבמקום לעסוק באופן פרטני בנשים בזנות, צריך לדבר על המנגנון החברתי שמאפשר לזנות להתקיים מתחת לאף של כולנו". [4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://moonfash.co.il/asif-2017-winners/
  2. ^ https://www.haaretz.co.il/interactive/1.4195541 09.07.2017 “כך נראית ונשמעת זנות” - ורד לי, “הארץ”
  3. ^ https://www.themarker.com/allnews/1.4401346 "12 אלף נשים בזנות בישראל - וכולנו מפסידים מזה" - חגי עמית, "דה-מרקר" 30.08.2017
  4. ^ https://www.haaretz.co.il/blogs/veredlee/1.3097074 ריאיון עם יעלה להב-רז , "להרים את המסך מעל לקוחות הזנות" - ורד לי, "הארץ" 19.10.2016